בעולם שבו הכול רועד – הזהב נשאר עומד

"הבורסה יכולה לטלטל, המטבע יכול להיחלש, הריבית יכולה להשתנות – אבל הזהב שומר על ערכו. תמיד".

המשפט הזה, שאני אומרת שוב ושוב כבר שנים זוכה לרוב לחיוך ציני מצד קולגות ולקוחות. לפעמים באירוניה, לפעמים מתוך אמונה שלמה. אבל דווקא עכשיו, ברגע שבו העולם שוב רועד תחת הכרזות כלכליות חדשות, נדמה שהעצה הפשוטה הזו הופכת שוב לרלוונטית מתמיד: תשקיעו בזהב.

אנחנו נכנסים לתקופה של חוסר ודאות, שוב. התזוזות האחרונות בשווקים – החל מירידות חדות במדדי המניות, עבור בתנודתיות בשוק המט"ח, ועד גלי פאניקה בשוק הסחורות – אינן מקריות. הן תולדה ישירה של מדיניות כלכלית אגרסיבית שמתחילה לצבור תאוצה. תכנית המכסים עליה הכריז הנשיא טראמפ יצרה תחושת דז’ה-וו בשווקים: זהו לא עוד ציוץ, אלא הצהרה עם משמעויות כבדות משקל.

כשנשיא ארה"ב משמיע מסרים כלכליים חד-משמעיים, השווקים לא שואלים אם זו פוליטיקה – הם מגיבים כאילו זו מציאות. ובצדק. טראמפ אמנם לא מתנהל על פי המילון הכלכלי המסורתי, אך היכולת שלו להשפיע על תודעת המשקיעים – ניכרת היטב. העלאת מכסים היא לא רק שינוי טכני בפרוטוקול הסחר. זו אמירה עולמית שפותחת דלת לעימות מסחרי מחודש בין שתי המעצמות הגדולות – ארה"ב וסין – ומעוררת פחד ישיר משיבוש באספקה, מהאטה בצמיחה, ומהמשך האינפלציה.

בתוך כל זה, כשהמניות נופלות והדולר נלחץ מכל כיוון, הזהב מגיב כמו שתמיד הגיב: בעלייה שקטה, מדודה, ובטוחה. בעוד הכלכלה מתהפכת מצד לצד, הזהב לא זז בהיסטריה – אלא מציב תזכורת אילמת למהות של יציבות אמיתית. זו לא רק סחורה. זה סמל.

ולא רק אני סבורה כך. לפי תחזית חדשה של גולדמן זאקס, אחד מבנקי ההשקעות הגדולים והמשפיעים בעולם, מחיר הזהב צפוי לזנק לשיא כל הזמנים – 3,700 דולר לאונקיה. התחזית אינה מבוססת על פנטזיה אלא על ניתוח קר של מגמות גלובליות: ירידה בריביות הריאליות בארה"ב, חשש מהאטה עולמית, והגברת הביקוש לנכסים בטוחים. 

בעיניי, התחזית של גולדמן לא צריכה להפתיע אף אחד. בנקים מרכזיים ברחבי העולם – מהודו, עבור ברוסיה ועד טורקיה – כבר תקופה ארוכה רוכשים זהב בקצב הולך וגדל. סין עצמה מחזיקה ביותר מ-2,000 טון זהב. כלומר, גם המדינות, לא רק השווקים, מבינות שמשהו במבנה הסחר העולמי נסדק. הזהב הוא אולי לא מטבע, אבל הוא הפך מזמן לשפת הביטחון הגלובלית.

וזה בדיוק מה שמשקיעים פרטיים צריכים להבין: אם הבנקים המרכזיים, קרנות גידור, ומוסדות פיננסיים ענקיים רואים בזהב אפיק אסטרטגי – גם אנחנו, כמשקיעים מן השורה, צריכים לשאול את עצמנו: איפה הזהב בתיק שלנו?

זהב הוא לא רק "מקלט בעת סערה". הוא גם השקעה בפני עצמה. לאורך שני העשורים האחרונים הזהב הניב תשואות מרשימות, כשהוא הכפיל ואף שילש את ערכו בתקופות של משבר. הוא סיפק תשואות חיוביות בעתות משבר, עמד יציב כשהריבית רעדה, והוכיח את עצמו מחדש מול כל משבר עולמי – ממשבר 2008, דרך מגפת הקורונה, ועד היום.

הזהב הוא גם יותר מאפיק פיננסי. הוא רעיון. הוא אמירה. השקעה בזהב איננה רק אסטרטגיה – היא עמדה כלכלית: אני לא מהמר רק על מה שנוח, אלא גם על מה שנכון. נכון כלכלית, נכון היסטורית, ונכון פסיכולוגית. בעולם שבו כסף יכול להישחק ברגע, שבו חובות ממשלתיים מגיעים לשיאים חדשים, ושבו המדיניות הכלכלית מוכתבת לעיתים על ידי גחמות של פוליטיקאים – הזהב פשוט לא משתתף במשחק.

וזה בדיוק כוחו. הוא מחוץ למערכת – ולכן הוא יציב יותר מכל דבר שבתוכה.
למשקיע הישראלי, שמתמודד גם עם מטבע תנודתי, גם עם סביבה גיאו-פוליטית רגישה, וגם עם שוק הון שמושפע באופן ישיר ממה שקורה בוול סטריט – הזהב יכול להיות לא רק גידור, אלא קרש הצלה. לא לכל התיק, אבל בהחלט לנתח משמעותי ממנו.

נכון, יש שיגידו שזה אפיק שמרני. שיש דרכים לייצר תשואות גבוהות יותר. וזה אולי נכון – ביום רגוע, בשוק שקט, כשתשואות האג"ח מאירות פנים ומניות הטכנולוגיה מזנקות. אבל הימים האלה לא כאן. ובימים כמו אלה – לא מחפשים ריגוש. מחפשים ערך. מחפשים יציבות. מחפשים משהו שיחזיק, כשכל השאר מתמוטט.

אז לא, אני לא מופתעת לראות את הזהב עולה. לא מופתעת לראות את גולדמן זאקס מצטרפים למקהלה. ולא מופתעת לגלות שיותר ויותר משקיעים מחזירים אותו למרכז הבמה.

אבל אם אתם עדיין מהססים – תזכרו: אמרתי לכם. זהב.