שער הדולר-השקל ופרמיית הסיכון: בין סימני שאלה לסימני קריאה

כלכלת ישראל התמודדה במהלך השנים האחרונות עם אוסף של אירועים שהגיחו כמעט מכל כיוון, החל מהצעדים לשינוי פני מערכת המשפט, טרגדיית ה-7 באוקטובר ואסקלציה ביטחונית, ששיאה בעימות ישיר מול איראן. ריבוי האירועים והצטברות המשברים השתקפו היטב באינדיקטורים המאקרו-כלכליים: יחס החוב-תוצר האמיר, הגירעון העמיק וסוכנויות הדירוג הבינלאומיות, שלא נותרו אדישות למתרחש, החלו להוריד בזו אחר זו את דירוג האשראי של ישראל. 

בנקודת השיא, כשפרמיית הסיכון של ישראל נמתחה עד הקצה, המרווחים בין אגרות החוב הדולריות של ישראל ל-10 שנים לאלו של ארה"ב התרחבו והגיעו עד כדי 200 נקודות בסיס, זאת לעומת רמות מתונות של כ-80 נקודות בסיס טרם שרשרת האירועים. הטלטלה קיבלה ביטוי גם בשוק המט"ח, כאשר השקל רשם פיחות חד ומהיר מול הדולר עד כדי גירוד רף ה-4 שקלים לדולר.

ואולם, היפוך מגמה החלה עם "מתקפת הביפרים" ברחבי לבנון, שסימנה את נקודת המפנה – הכלכלית והביטחונית. מאז ועד לפרוץ המלחמה עם איראן, השוק המקומי הציג ביצועים עודפים על פני המדדים הגלובליים, זאת לצד ירידה, עקבית והדרגתית, בפרמיית הסיכון. בהתאם, השקל החל בייסוף ונפל אל מתחת לרף 3.6 שקלים לדולר. 

אלא הייתה זו בעיקר המלחמה מול איראן שהאיצה את המגמה, כשההישגים המרשימים בזירת הקרב קיבלו ביטוי גם בחזית הכלכלית: פרמיית הסיכון נחתכה בחדות, מרווחי איגרות החוב של ממשלת ישראל הנקובות במט"ח התכווצו משמעותית מול מקבילותיהן האמריקאיות, נרשמה ירידת תשואות לאורך כל העקום, מחיר חוזי ה-CDS (ביטוח מפני חדלות פירעון) התמתנו דרמטית ומדדי הבורסה ניפצו שיאים. 

לצד זאת, התחזקות חדה ומהירה של השקל דחפה את הדולר לשפל של מעל לשנתיים. גם היורו-שקל, כנגזרת ישירה של הצמד דולר-שקל, נע בהתאם. בעניין זה ראוי לציין כי התחזקות השקל משקפת מספר מגמות מקבילות: חזרת משקיעים זרים לשוק המקומי, עודף מתמשך בחשבון השוטף והערכה מחודשת של מערך הסיכונים הגיאופוליטיים.

האופטימיות מוצדקת, אך מידה של זהירות עדיין מתבקשת

הסנטימנט החיובי שמלווה את הסביבה הכלכלית המקומית על רקע ההישגים הביטחוניים המרשימים מוצדק ברובו המוחלט, בפרט כאשר אלו בעלי פוטנציאל להיתרגם למכפיל כוח אזורי עם פתיחת הדלת להרחבת הסכמי אברהם וכינון נורמליזציה עם מדינות מפתח אזוריות, שיחזקו את מעמדה הכלכלי והמדיני של ישראל. בתרחיש בסיס זה, בהינתן שהאיום האירני הוסר והסוגיה בעזה תתכנס לפתרון, ניתן לצפות להמשך ירידה הדרגתית בפרמיית הסיכון, ייסוף נוסף של השקל והזרמת הון זר להשקעות בישראל.

אלא שלצד הסיכונים שנוטרלו והאופק החיובי שמתגבש, נותרו גם שורה של סוגיות פתוחות ועננה של גורמים אקסוגניים שבכוחם לשנות את התמונה: שאלות פתוחות בנוגע למעמד עזה, עלויות הצפויות של עימות עתידי מול איראן ואף מכסים והסכמי סחר עולמיים שנותרו נפיצים ומאיימים להעיב על הכלכלה הגלובלית – ולהקרין גם על שוק המקומי.

במציאות הנוכחית ובעת שבסביבה הכלכלית עדיין אורבים סיכונים ואיומים, המשקיעים נדרשים לאיזון עדין בין זהירות לאופטימיות. למרות האותות המעודדים של התקופה האחרונה – תחושת האופוריה בשווקים חייבת להיבחן לאור סימני השאלה, שכאמור, עדיין מרחפים.

בשורה התחתונה, האופק הכלכלי של ישראל, במבט צופה פני עתיד, עשוי להיות חיובי ומעודד – אם כי זאת בהינתן התכנסות של מספר גורמים: יציבות ביטחונית, מתינות פיסקלית ושיקום המוניטין הבינלאומי ביחס לאיתנותה ויציבותה הכלכלית של ישראל. בהסתמך על ביצועי השוק המקומי בתקופה האחרונה ניכר כי זה הכיוון שמתגבש – אך אלו הן עדיין לא עובדות מוגמרות. על רקע זה, יידרשו המשקיעים להמשיך לנווט בזהירות במציאות בה הבלתי-צפוי התקבע כחלק מהכוחות המבניים בסביבה הכלכלית, המקומית כמו זו הגלובלית.

הראל דותן, מנהל השקעות נגזרים ומט"ח במנורה השקעות, מקבוצת מנורה מבטחים.

אין לראות בנכתב ייעוץ או המלצה להשקעה