גילוי מרצון או גילוי בכפייה? ההבהרה של רשות המסים לא פותרת את הבעיה

רשות המסים פרסמה בשבוע שעבר הבהרה לנוהל גילוי מרצון החדש כצעד חשוב מאוד והכרחי. ההבהרה נועדה להרגיע את הציבור אחרי הביקורת לפיה מדובר במלכודת: מי שמבקש לחשוף נכסים או הכנסות שלא דווחו, חייב לשלם את מלוא סכום המס כתנאי לחסינות פלילית. המלכודת היתה לגבי מי שחולק מהותית על הסכום אותו דורש פקיד השומה וגורס שהוא צריך לשלם סכום נמוך יותר. לכאורה, כעת יש פתרון: אם הנישום שילם את המס שאינו שנוי במחלוקת, המידע שגילה לא ישמש נגדו בהליך פלילי גם אם קיימת מחלוקת לגבי סכומים נוספים.

אלא שהבעיה עמוקה הרבה יותר. עצם ההגדרה של "מס שאינו שנוי במחלוקת" היא קצת נזילה וחמקמקה. למשל, במקרים רבים אדם יכול לפנות להליך עם הצהרה ראשונית על חבות נמוכה, ובמסגרת ההליך להציע סכום גבוה יותר. אם פקיד השומה עדיין דורש סכום יותר גבוה ממה שהוצע ולפיכך לא מגיעים להסכם סופי - מהו הסכום שאינו שנוי במחלוקת? סוגיה זו הייתה חסרת משמעות כאשר מדובר בהליך אנונימי, כפי שהיה בעבר.

היעדר האפשרות להליך אנונימי היום, הפך את מאזן הכוחות לחד צדדי לחלוטין: הנישום נחשף במלואו מהרגע הראשון, בעוד לרשות ניתנת שליטה מלאה בשאלה אם תעניק חסינות פלילית או לא.

פחד או ודאות?

המטרה המקורית של נוהל גילוי מרצון חשובה למדינת ישראל ולתושבים: לעודד אזרחים ומשקיעים להסדיר את דיווחיהם, להחזיר כספים לישראל ולייצר וודאות משפטית. בפועל, ההבהרה הנוכחית משאירה רבים עם חשש כבד: האם המידע שחשפו יכול להפוך לנשק נגדם במקרה שהמחלוקת תידרדר? מי יבטיח שהרשות לא תעשה שימוש עקיף במידע שנמסר?

כך יוצא שהליך שנועד להיות וולונטרי עלול להפוך להליך כמעט כפוי, מרתיע יותר משהוא מעודד.

ועדיין, המסר האחרון מרשות המסים אמור להרגיע מעט את הנישומים- גם אם אתם לא משלמים מיד את כל מה שהרשות חושבת שמגיע לה, ובוחרים לפנות להליכי השגה וערעור כדי לממש את זכותכם לטעון טענות אחרות- אתם אמורים להיות "מוגנים".

נזק לאמון הציבור

ברמה הציבורית, נוהל גילוי מרצון אמור להיות כלי של בניית אמון. נישום מודה, מתקן, משלם וממשיך הלאה. אך כשהרשות מעבירה את הסיכון חזרה אליו, האמון נפגע. מי שמבקש להסדיר את ענייניו יחשוב פעמיים אם להיכנס לתהליך שבו הרשות מחזיקה את כל הקלפים.

נושא זה מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בתשלום מס הנובע מרווחי קריפטו, כשמחזיקים אלו אמורים להיות קהל היעד העיקרי הצפוי בהליך הנוכחי. המשימה הבאה בתור לאחר הגעה להסכם עם רשות המסים (ונניח שאין מס אשר שנוי במחלוקת) היא "לשכנע" את הבנק בישראל לקבל את הכספים ולו רק בכדי לשלם את המס החל.

לוחות הזמנים למשינה זו צפויים להיות ממושכים ולעיתים בצורה קיצונית. מה קורה אם פקיד השומה הממתין לגביית המס לאחר שהגיע להסכם, גורס כי תם המועד שעליו להמתין לאותו תשלום? האם אז תוכל רשות המסים לבטל את החסינות בשל היעדר תשלום במועד? רצוי כי רשות המסים תפרסם הבהרה מרגיעה גם בהקשר זה.

לקחים מהעולם: האנונימיות כבסיס להצלחה

דווקא בעולם רואים מגמה הפוכה. רוב הנהלים שהצליחו לגייס מיליארדים לקופת המדינה התבססו על אנונימיות מלאה בשלב הראשוני.

בארצות הברית, למשל, ה-IRS הפעיל במשך שנים את ה-Offshore Voluntary Disclosure Program (OVDP), שאיפשר לנישומים להיכנס למסלול אנונימי באמצעות עורכי הדין שלהם. רק לאחר קבלת עקרונות השומה, נדרשו לחשוף את שמם. התוצאה: גבייה של יותר מ-11 מיליארד דולר והחזרת עשרות אלפי נישומים למעגל החוקי. בבריטניה, קנדה ואוסטרליה נרשמה הצלחה עם נוהל אנונימי דומה.

הדרך הנכונה לישראל

אם רשות המסים באמת רוצה לעודד גילוי מרצון, עליה להחזיר את הערוץ האנונימי ולנסח נוהל שמגן על הנישום באופן חד וברור: תשלום מלא של מה שהוצהר, בתוספת אפשרות לערער על שומות, יעניק חסינות מוחלטת ללא פרצות. רק כך ניתן יהיה להפוך את הנוהל לכלי אפקטיבי שמגדיל גביית מסים ומשיב כספים למדינה, במקום להפוך אותו למנגנון שמרתיע ומרחיק.

הכותב הוא שותף בפירמת אלמקייס פתרונות מיסוי