הסכם "שארם א שייח" - אבן דרך בחזון "המזרח התיכון החדש" - בדרך לרנסנס כלכלי ?

הסכם שארם א שייח 

הסכם שארם א שייח להפסקת האש וסיום המלחמה בין ישראל לחמאס (עליו חתמו מדינות רבות במזרח התיכון) יוצר ארכיטקטורה מדינית-כלכלית חדשה במזרח התיכון. הוא מחליף היפרדות חד־צדדית (התנתקות 2005) בהיפרדות מוסכמת — מעין “אוסלו ג’” — שמסדירה את יציאת ישראל מעזה וסיום המצור, ומקטינה את חששות השווקים מדינאמיקה של סיפוח והתיישבות מחודשת. ברמה הגיאו-אסטרטגית, ההסכם נטמע במהלך רחב של ארה״ב מול סין, וחוזר לעצב את שליטתה במזרח התיכון ובתוכניותיה לנתיבי סחר מהודו למזרח התיכון ומשם לאירופה ולארה״ב.

מכאן נפתחות תועלות לכלכלה אזורית משולבת: אוויר, ים, רכבות, אנרגיה — עם פוטנציאל לנורמליזציה והסכמים שלום משלימים. לישראל נפתח אופק מדיני-כלכלי הממנף יתרונות יחסיים והופך אותה לשחקן מרכזי ברנסנס אזורי.

הסדרה: “אוסלו ג’” דה-פקטו

ההסכם הנוכחי איננו עוד ״הפסקת אש״ טקטית, אלא שינוי פרדיגמה: ביטול דה-פקטו של מודל ההתנתקות החד־צדדית והחלפתו בהיפרדות מוסכמת המגדירה יחסי גבול, אחריות אזרחית וביטחונית, וסיום המצור על עזה. ההסכם מהווה המשך ישיר לרצף ההיסטורי של תהליכי אוסלו ומחזיר את הפרגמטיות למדיניות הישראלית.

מהזירה המקומית ללוח השחמט הגלובלי

ההסכם נטמע במהלך אמריקאי רחב לבלימת חדירת סין למזרח התיכון. באמצעותו ארה״ב מבקשת להשיב את תוכניותיה לנתיבי סחר ואנרגיה אסטרטגיים, תוך קידום מסלולים חדשים מהודו לאירופה דרך ישראל ומדינות המפרץ. בכך מתחזקת ברית המערב ומוחזרת הוודאות לשרשראות האספקה.

דלת לנורמליזציה ורנסנס כלכלי אזורי

ההסכם צפוי לזרז נורמליזציה עם מדינות נוספות, ולפתוח תשתיות אזוריות באוויר, ביבשה ובים. זה כולל מסילות רכבת אזוריות, פרויקטי אנרגיה ירוקה, צנרת נפט/גז חדשה וחיבורים תת-ימיים להעברת דאטה וחשמל — כולם תורמים לבניית כלכלה אזורית מתואמת מזרח תיכון חדש בדומה לחזונו של שמעון פרס.

פרדוקס פוליטי ומדיניות דה-פקטו

ממשלת נתניהו השישית (המכונה "ימין על מלא") מיישמת בפועל (בהסכם זה) מדיניות פרגמטית המזכירה את דרכם של רבין ופרס. במקום סיפוח — מדיניות כלכלית אזורית. בכך מצטמצמת פרמיית הסיכון לשוק ההון הישראלי ומתחזקת תדמית היציבות המדינית.

את ההסכם הגו הנשיא האמריקאי דונלד טראפ ואנשיו ג'ראד קושנר וסטיב וויטקוף ועל כך ועל החזרת החטופים מגיע לו פרס נובל לשלום ללא ספק, בינתיים את אות איש השנה של FUNDER אנו מעניקים לנשיא ארה"ב. אולם גם לנתניהו יש חלק בהצלחת ההסכם (רון דרמר חתם על ההסכם בשם מדינת ישראל). נתניהו יזכר כמי שחתם על "הסכם חברון", תמך בשלב ראשון בהתנתקות - חתם על "הסכמי אברהם" עם מדינות המפרץ ועכשיו הוביל מהלך היפרדות בהסכם "שארם א שייח" מרצועת עזה בשלבים (הפסקת אש ואז נסיגה ושיקום עזה). 

חלון הזדמנויות לישראל

לישראל יתרונות יחסיים בתחומי הסייבר, הביטחון, ההיי-טק והחדשנות. ההסכם יוצר תנאים לחיבור בין יתרונות אלה לצרכים אזוריים: תעשיות ביטחוניות, טכנולוגיות מים וחקלאות מדברית, אנרגיות מתחדשות ומערכות פינטק. זהו פוטנציאל ליצירת קונסורציומים אזוריים ולפתיחת ערוצי השקעה חדשים.

השפעה משקית וסיכונים

הבורסה הגיבה להסכם בחיוב רב, השקל התחזק והון זר מתעניין מחדש בישראל. מכפילי הרווח בענפים מסוימים טיפסו. עם זאת, נדרשת זהירות - שינויי קואליציה, טרור או חזרה ללחימה מאסיבית עלולים לשבש את ההתקדמות ולבטל למעשה את ההסכם. לכן ארה"ב עושה מאמצים עיליים לשמור על הפסקת האש בתוקפו.

סיכום

ההסכם אינו רק סיום עימות, אלא פתיחת עידן חדש: רנסנס אזורי שמציב את ישראל כחוליה מרכזית בין מזרח למערב. אם ינוהל נכון, הוא עשוי להפוך לסיפור כלכלי והיסטורי של צמיחה אזורית ואבן דרך בתהליך השלום.

השאלה שתישאר פתוחה היא האם יכולנו להגיע לאותה תוצאה בפחות כאב וסבל. תנחומנו למשפחות הנרצחים והנופלים והחלמה מהירה לפצועים והשבים.