מה הבנקים יכולים לעשות למען הציבור הישראלי

חמשת הבנקים הגדולים בישראל סיימו את הרבעון ה-3 של 2025 עם רווח מצבר של יותר מ-8.7 מיליארד שקל. מדובר על עלייה של כ-15% ברווח המצטבר לעומת הרבעון ה-3 של 2024. מתחילת שנת 2025, רשמו בנק לאומי, הפועלים, מזרחי-טפחות, דיסקונט והבינלאומי, רווח מצטבר של 24.7 מיליארד ₪. בהשוואה ל-9 החודשים הראשונים של 2024 מדובר על עלייה ברווח המשותף של הבנקים בשיעור של יותר מ-9%.

זה לא סוד שהבנקים בישראלים רושמים רמת רווחיות מאוד גדולה ביחס לבנקים אחרים במדינות מערביות מפותחות או מתפתחות. הסיבות לרמת הרווחיות נשענות על מספר סיבות וביניהם התנהגות צרכנים של הציבור הישראלי שלא יודע לדרוש יותר, להתווכח ולהתעמת עם הבנק וגם רגולציה לא מספיק אפקטיבית. סיבה נוספת היא הטראומה ההיסטורית של בנק ישראל והחשש שאחד הבנקים בישראל יקרוס כפי שקרה בעת משבר המניות בתחילת שנות ה-80' כאשר המדינה נאלצה להיכנס מתחת לאלונקה ולהציל חלק מהבנקים מפשיטת רגל.

חזרה למציאות של סוף 2025: בסוף חודש מרץ השנה הודיע בנק ישראל כי הוא הנחה את הבנקים לגבש מתווה הטבות לציבור בעלות כוללת של 3 מיליארד שקל. מהדיווח של בנק לאומי ברבעון ה-3 של השנה עולה כי הוא לבדו הוביל מתווה הטבות לכלל ציבור הלקוחות שלו בהיקף של 2 מיליארד שקל. והבנקים האחרים העניקו הטבות נוספות ללקוחות מסקטורים שונים בהיקף של למעלה מ-3.5 מיליארד ₪. 

בשבועות האחרונים, משרד האוצר בהובלת השר בצלאל סמוטריץ' ורשות המיסים, העלו שיח ציבורי כי בכוונתם להביא לאישור הכנסת חקיקה מיוחדת שתטפל בהטלת מס מיוחד על רווחיות היתר שח המערכת הבנקאית בישראל. בנק ישראל כמובן מתנגד למהלך, והבנקים עצמם כבר פועלים באמצעות הלוביסטים, היועצים האסטרטגיים ואנשי יחסי הציבור שלהם על מנת לסכל אותו.

מכיוון שסיכויי החקיקה שעל הפרק אינם ברורים, הנה מספר צעדים שהבנקים יכולים לעשות למען הציבור הישראלי על מנת להעניק ללקוחות שלהם את התחושה שהם לפחות משתדלים ועושים יותר כדי שחלק מהרווח העצום שלהם יחזור בחזרה לבעלי החשבונות:  

1. להפסיק להרוויח מהפלוס שלנו

באופן כללי, הבנקים גורפים מיליארדים בכל שנה על ריביות עו"ש גבוהות ומופרכות שניתנות במסגרת מסגרות האשראי. כאשר החשבון נמצא במינוס הבנק מרוויח, אבל כאשר החשבון נמצא בפלוס הלקוח, ברוב המכריע של המקרים פרט לתוכניות מוגבלות לפרק זמן בחלק מהבנקים, לא מרוויח כלום. לכן הפתרון הוא שהבנקים ישלמו ריבית עו"ש מוגבלת, כמו במדינות נורמליות, לכלל הלקוחות עד לסכום של 5,000 ₪. אפשר לקבוע שהבנקים ישלמו ריבית מעט נמוכה מריבית הפריים במשק עד לסכום הזה ומעבר לכך זו תהיה אחריות של הלקוח לנתב את הפלוס שלו למסלולי פיקדון והשקעות.

נכון למרץ 2025, מנתוני בנק ישראל, עולה כי היקף הכסף של הציבור הישראלי שנמצא בחשבונות העו"ש ולר מקבל ריבית מגיע לסכום כולל של 467 מיליארד שקל. כמעט חצי טריליון ₪. חשוב לציין, שהבנקים נהנים מהפלוס של הציבור בחשבונות העו"ש מכיוון שהוא מחושב בהלימות ההון שלהם.

2. להקים מסלול אחיד והוגן לנפגעי-ריבית

ישראל היא מדינת שבה קצב וכמות המשברים הביטחוניים, והחברתיים-כלכליים, נמצא בשיא. ולכן, יש ציבור יחסית רחב של אזרחים שדירוג האשראי האישי שלהם נפגע כתוצאה מהם. מדובר בבעלי חשבונות פרטיים או עצמאיים שנכנסו לפיגור חד־פעמי, חרגו ממסגרות האשראי שלהם, או שהם לא עמדו בהחזר של הלוואה. הציבור צריך לקבל יחס מותאם ומסלול שיקום אמיתי. בטח שלא “קנס על קנס” כפי שמתרחש כיום. מודל כמו "שיקום כלכלי קל" בתוך הבנק שבמסגרתו בעלי החשבונות הבעייתיים יקבלו אפשרות לפריסה של חוב, להפחתת ריבית, ואפילו להקפאת עמלות.

3. סקטורים שצריכים לקבל הנחה קבועה – ולא מבצעי חג חד פעמיים

בישראל קיימות קבוצות בציבור שבאמת לוקחות על הגב שלהן את המדינה. המילואימניקים, הסטודנטים, החיילים בסדיר ובקבע, משרתי ומתנדבי המשטרה, הכבאות ומד"א, שורדי שואה, משפחות שכולות, פצועי צה"ל, נפגעי פעולות איבה, ועוד. מהבנק שלהם, הם מקבלות בדרך כלל בתמורה SMS פרסומי.

לכן, צריך לגבש עבורן סל הטבות קבועות שיאפשר לאותן קבוצות לנהל את חשבון העו"ש בעמלה נמוכה, מוגבלת וברורה, וגם לקבל הטבות בריבית על הלוואות לדיור או צריכה פרטית.

4. להפסיק עמלות שאיבדו את הטעם שלהן

הבנקים בישראל נמצאים בעשור האחרון בהליך מואץ של סגירת סניפים, צמצום כוח האדם והגבלת השירות הפרונטלי לטובת העולם הטכנולוגי והדיגיטלי. המהלכים הללו מתורגמים לרמת הרווחיות הגבוהה שלהן. אז אמנם הכל אוטומטי דרך האפליקציה. ועדיין, הבנקים גובים עמלות גבוהות על שורה של שירותים ופעולות פשוטות: פעולה אצל פקיד, העברת כסף, הפקדת שיק, המרת מט"ח ועוד. זה מרגיש שהבנק אומר לנו “תשלמו לנו על כלום”.

לכן, על הבנקים לבטל את כלל העמלות על פעולות דיגיטליות, ולהוריד לפחות 50% מהעמלות הפרונטליות. גם אין סיבה אמיתית לשלם עמלה של כ-20 ₪ (7$) על כל רכישה או מכירה של מט"ח. הבנקים יודעים גם להרוויח מצוין מהפרשי המטבע של שערי הקניה והמכירה. 

5. שקיפות אמיתית – ולא PDF בגודל אינציקלופדיה

הבנק יודע בדיוק כמה עמלות וכמה ריביות אנחנו משלמים לו, אבל מי שמשלם לא ממש יודע כמה ועל מה. מהפכת הנגשת המידע מצד הבנקים ללקוחות שלהם לא ממש הצליחה. היא הפכה להיות מסורבלת והדו"ח השנתי שאנחנו מקבלים באפליקציה הוא עשיר בפרטים, אבל מאוד לא ברור ובהיר.

לכן, צריך לעבור לשיטה אחרת שבה הבנק עושה "גילוי מיידי מרצון" של כל עמלה בזמן ביצוע הפעולה. בנוסף, סימון ברור של “עמלות מיותרות” שאפשר לבטל או להוזיל אותם במסלולים שונים שמציע הבנק או לסקטורים מסוימים, ודיווח שנתי אחיד ונגיש לכולם (בטח שלא מסמך משפטי באורך 300 עמוד), אלא תמצית מנהלים ברורה על כמה כסף שילמנו לבנק שלנו במהלך השנה ועל מה בדיוק שילמנו אותו.

6. הנגשה פיננסית אמיתית – לא “צ’אט בוט” שמתרסק

הבנק שלנו דיגיטלי? יופי! אבל, הציבור הישראלי רוצה להרגיש שהוא מקבל גם שירות ויחס. אין סיבה אמיתית שבמערכת הבנקאית לא יהיו כללים אחידים של שירות לקוחות שמחייב זמן המתנה קצר, וזמן טיפול מהיר וברור. כל הבנקים חייבים להפעיל שירות אנושי מיידי למצבי חירום, וכמובן שגם נציג טלפוני שיודע לתת פתרון ולא להעביר אותנו עד שמישהו מהסניף יהיה בעבודה ויענה. 

7. משכנתא הוגנת ולא מלכודת דבש של הלוואה לדיור

בנקים יודעים לנפח ריביות, להחביא עוגנים ולהפוך משכנתא למבוך שבסופו הציבור משלם יותר והרווח של הבנק עולה. לכן, הגיע הזמן שהלוואות הדיור שלנו יציגו מסלולים אחידים שאותם ניתן להשוות כדי לעשות תמחור טוב יותר בין הבנקים השונים. ריבית עוגן שמתעדכנת לפחות פעם בשנה ולא כל 5 שנים.

אפשרות מחזור פשוטה יותר לכל הלוואת דיור ואפילו רק לחלק מהמרכבים שלה, הורדה מוחלטת של עמלת הפירעון המוקדם, ובעיקר מסלול אחיד שיקבע תקרה לריביות בהלוואות הדיור.

8. ביטול קנסות שמחזיקים את הלקוח כבול

קנסות על overdraft, “עמלת חריגה”, ריבית פיגורים אגרסיבית – כל העמלות הללו חייבות לרדת רמה ולהיות במסגרת של רף שהוא ידוע ומותאם כלפי הציבור. לא ייתכן שבנק שמציג רווחים של מיליארדים בכל שנה, יעניש בצורה כל כך קשה על כל סטייה או חריגה של הלקוח בסכומי עתק. 

9. להפוך את הבנקים לגוף שמשרת את ציבור בעלי החשבונות, לא ההפך

זה נשמע אולי כמו משהו שהוא מאוד מובן מאליו, אבל בישראל המצב הוא הפוך. אנחנו אלו שרודפים אחרי הבנקים והם לא רודפים אחרינו. בנק הוא בסופו של דבר שירות ציבורי בסיסי כמו חשמל ומים.

לכן, צריך שינוי תפיסה שבו הבנק הוא זה שיציע ללקוח לסגור עכשיו כסף ששוכב בעו"ש, אפילו בפיקדון יומי או שבועי. הבנק הוא זה שצריך, לפחות אחת לחודש, לעדכן את הלקוח במצב החשבון. לנתח את הוצאות האשראי שלנו, את מצב ההלוואות, את רמת ההכנסות מול ההוצאות, ולתת ללקוח דיווח האם הוא נמצא בדרך לחריגה. בנק שעובד אצל הציבור גם יציע לו באופן פרו אקטיבי לעשות עכשיו מיחזור להלוואה כי הוא יקבל ריבית טובה יותר.  

לסיכום: אם הבנקים רוצים לשמור על אמון הציבור, הגיע הזמן שיעשו צעדים בוני אמון כלפי הציבור, ושתמיד יזכרו שבלי ציבור הלקוחות שלהם, אזרחי ישראל, פשוט אין להם בנק.

הכותב משמש כמייסד ומנכ"ל של קרדיט Group שבה פועלות חברות הייעוץ קרדיט קלין וקרדיט משכנתאות