חוסן צפוני אינטרס לאומי

לפני שלושים שנה, כשהייתי חייל, יצא לי לשרת תקופה בלבנון. אני מוכרח להודות, אלה היו ימים שקטים יחסית לתקופות אחרות, ועדיין מדי פעם היו מרגמות וקצת ירי. לא משהו דרמטי במיוחד. אבל דבר אחד נחרט בי הרבה יותר מכל אירוע נקודתי.

בכל פעם שהיינו יוצאים מראש הנקרה בדרך הביתה, היה רגע של דיסוננס שקשה להסביר למי שלא חווה אותו. מצד אחד, דקות קודם היינו בתוך מציאות של דריכות, נשק, שטח עוין, לפעמים גם תחת אש. מצד שני, ממש סמוך לגבול, חיכתה לנו משטרה צבאית ובדקה למי יש פס, מי עם נעליים מצוחצחות ומי מגולח כמו שצריך. במרחק של קילומטרים בודדים עברנו מעולם של סכנה לעיסוק בזוטות. הפער הזה, בין מהות לתפאורה, בין סכנה אמיתית לדיוקי משמעת קטנים, היה כמעט בלתי נתפס.

אתמול סיירתי אצל לקוחות בקו העימות, והדיסוננס חזר אליי, רק שהפעם הוא גדול יותר, חד יותר ובעיקר אזרחי יותר. במרכז מתעוררים באמצע הלילה, שומעים אזעקה, נכנסים לממ״ד או למקלט וחוזרים לישון. בצפון, אצל תושבי קו העימות, הסדר הפוך. הם שומעים קודם את הפיצוצים ורק אחר כך את האזעקות. הם חיים עם רעש מתכתי שמגיע מבחוץ, עם אי ודאות שמגיעה לפני ההתרעה, עם תחושה שהבית עצמו הוא קו המגע. ברור שכולנו תחת אש, אבל יש הבדל בין הארועים בלילה לבין חיים תחת איום מתמשך, יומיומי, של טילים וכטב״מים.

ופה מגיע הפער הבלתי נסבל של התקופה הזו. האפשרות לשבת בבית קפה במרכז, לנהל שגרה כמעט מלאה (ולא מזלזל בקשיים וכן אני יודע שיש גם פצועים ) , בזמן שחלק מהמדינה חי תחת אש, חרדה ומתח בלתי פוסק, היא לא רק דיסוננס רגשי. היא סיכון אסטרטגי. כי חלק מהיכולת לנהל מלחמה הוא לא רק כוחות, מודיעין ותמרון. זו גם היכולת של החברה להחזיק יחד. חוסן לאומי וחברתי הוא משאב, וכמו כל משאב, הוא נשחק כשמעמיסים אותו על חלק אחד של הציבור ומשחררים ממנו חלק אחר.

מדינת ישראל לא יכולה לאפשר לעצמה מצב שבו בחודשים הקרובים חלק מהמדינה ימשיך לחיות עם הפרעות קלות יחסית, בזמן שחלק אחר יחיה תחת פחד, אזעקות, ירי בלתי פוסק, נזק כלכלי מתמשך ושחיקה נפשית. לא כי מישהו אשם, אלא כי חברה לא מחזיקה כך לאורך זמן.

הסיפור של הצפון הוא לא רק סיפור של גיאוגרפיה. הוא מבחן של שותפות גורל. השאלה איננה האם אנחנו מזדהים, אלא האם אנחנו פועלים כך שהפער הזה יצטמצם. כי כל עוד אנחנו משאירים אזור שלם במצב חירום מתמשך, ומנגד מאפשרים שגרה מלאה כמעט ללא מחיר, אנחנו מחלישים את הדבר הכי חשוב בזמן מלחמה: היכולת שלנו להיות מדינה אחת.

הכותב מנהל משרד יח"צ ,יועץ תקשורת, מרצה  ודובר של ראשויות מקומיות בצפון