קופת גמל: תיקון 190 חוזר למרכז הבמה ? החלום לפרוש לפנסיה עם הכסף מתקרב או מתרחק בגלל המלחמה ?

בשנים האחרונות תיקון 190 הפך לאחד המכשירים המסקרנים ביותר עבור בני 60 ומעלה שמחזיקים הון פנוי ומחפשים שילוב בין גמישות השקעתית, דחיית מס ויתרונות תכנון בפרישה. היתרון המרכזי שלו מוכר היטב: אפשרות למשיכה הונית תוך תשלום מס של 15% על הרווח הנומינלי, או לחלופין קבלת קצבה שיכולה להיות פטורה ממס, בכפוף לתנאים. אלא שהיתרון הזה אף פעם לא עמד בחלל ריק. הוא תמיד היה תלוי בסביבת האינפלציה.

הסיבה פשוטה: בעוד שבתיק השקעות רגיל או בפוליסת חיסכון המס הוא בדרך כלל 25% על רווח ריאלי, כלומר רווח אחרי ניכוי השפעת האינפלציה, בתיקון 190 המס על משיכה הונית הוא 15% על רווח נומינלי, כלומר בלי לנכות את שחיקת כוח הקנייה של הכסף. לכן, כאשר האינפלציה נמוכה, ההטבה של תיקון 190 נראית אטרקטיבית מאוד. אבל כאשר האינפלציה עולה, חלק גדול יותר מהרווח נטו נשחק ואז המס הנמוך לכאורה עלול להיות פחות משתלם ממה שנדמה.

טרם המלחמה: מגמת העל של קצב האינפלציה היא ירידה 

תחזית בנק ישראל צופה קצב אינפלציה נמוך של 1.7% וזו בדיוק הנקודה שמחזירה את תיקון 190 למרכז הבמה ב-2026.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האינפלציה השנתית בישראל בפברואר 2026 עומדת על 2%, לאחר עלייה חודשית של 0.2% בחודש פברואר. במקביל, בנק ישראל הותיר בפברואר את הריבית ברמה של 4%, ובתחזית חטיבת המחקר שלו מתחילת ינואר הוא העריך אינפלציה של 1.7% בארבעת הרבעונים שיסתיימו בסוף 2026. במילים אחרות, נכון לעכשיו סביבת הבסיס היא כבר לא סביבת אינפלציה מתפרצת, אלא סביבה מתונה הרבה יותר, כזו שבה היתרון של תיקון 190 מתחיל להיראות שוב הגיוני.

כדי להבין למה, צריך להתרחק רגע מהסיסמה של 15% מול 25% ולעבור לשאלה האמיתית: מה הפער בין התשואה שהכסף צפוי לייצר לבין האינפלציה בפועל. ככל שהתשואה הנומינלית גבוהה משמעותית מהאינפלציה, כך תיקון 190 נוטה להיות אטרקטיבי יותר. ככל שהתשואה נמוכה יותר, וככל שהאינפלציה תופסת נתח גדול יותר מהתשואה, כך ההטבה נשחקת.

אפשר אפילו לנסח זאת בצורה חדה יותר: נקודת האיזון היא כאשר התשואה הצפויה גבוהה פי 2.5 מהאינפלציה. ברגע שהתשואה גבוהה יותר מהיחס הזה, קיימת מובהקות הולכת וגדלה לטובת תיקון 190. ככל שהפער בין התשואה לבין האינפלציה גדל, כך גם גדל היתרון היחסי שלו לעומת פוליסת חיסכון או אפיקי השקעה אחרים שממוסים על בסיס ריאלי.

דוגמה מעשית: בקצב אינפלציה של 2%, תיקון 190 עדיף על פוליסת חיסכון ותיק השקעות רגיל

נניח למשל שתהנו במהלך התקופה מתשואה שנתית ממוצעת של 8% ואינפלציה של 2%. בתיקון 190, המס על משיכה הונית יחושב על הרווח הנומינלי, כלומר 15% מתוך 8%, שהם 1.2%. לעומת זאת, בפוליסת חיסכון או בתיק השקעות רגיל, המס יחושב על הרווח הריאלי בלבד: 8% פחות 2% אינפלציה, כלומר 6%, ועל הסכום הזה ישולם מס של 25%, כלומר 1.5%. במקרה כזה, תיקון 190 כבר מייצר יתרון ברור. לכן, בשנים של תשואות גבוהות יותר, כמו שראינו בתקופות מסוימות בשנים האחרונות, הפערים עשויים להתרחב עוד יותר לטובת תיקון 190.

מקור לקבלת הלוואות אטרקטיביות ושימור ההשקעה

בהשוואה למשל לפיקדון בנקאי, שזוהי עדיין ההתלבטות של גמלאים רבים, תיקון 190 מייצר עוד יתרון של נזילות כהלוואה. ניתן לקחת הלוואה בריבית שמגיעה עד p-0.75 עד 80%-70% מהקרן ולשלם רק ריבית וקרן בסוף או ריבית וקרן בסוף וככל שהריבית תמשיך לרדת מייצר פה יתרון משמעותי נוסף למי שיצטרך זאת לצרכים אישיים או אפילו למינוף הכספים להשקעות נוספות או אחרות. כשאתם צריכים הלווואה, הריבית הרבה יותר נמוכה מכל אלטרנטיבה שמציעים לכם הבנקים.

תיקון 190 - לא מהלך מס, אלא מעטפת השקעתית יעילה

כאן חשוב להזכיר שתיקון 190 אינו רק מהלך מס, אלא גם מעטפת השקעתית יעילה. כל עוד הכסף נשאר בקופת הגמל, אפשר לעבור בין מסלולים בלי לייצר אירוע מס, והמס נדחה למועד המשיכה. עבור חוסכים שמבצעים התאמות לאורך הדרך, זה יתרון שיכול להיות שווה לא פחות מהבדל של כמה נקודות אחוז בשיעור המס. בנוסף, מי שעומד בתנאים, כלומר עבר גיל 60 ומקבל קצבה מזערית של 5,306 שקל לחודש, יכול ליהנות ממשיכה הונית בתנאי התיקון, כשהרובד הראשון לשנת 2026 עומד על 38,412 שקל.

אבל דווקא בנקודה שבה נדמה שהסיפור חוזר להיות פשוט, נכנס הסיכון החדש, ואולי גם החשוב ביותר ל-2026: המלחמה באיראן. המלחמה באיראן מזניקה את מחירי הנפט וגורמת גם לגידול בעלויות ההובלה העולמית. בטווח הקצר היא עשויה להשפיע על האצת האינפלציה. המגמה הכללית של ירידת קצב האינפלציה יכולה להימשך בטווח הארוך, אך בצורה מתונה יותר. לכן תיקון 190 נשאר רלוונטי גם אם בטווח הקצר המלחמה תשפיע לשלילה. חוסכים לטווחים ארוכים לא צריכים להסתכל על שנה בודדת, אלא על המגמה ארוכת הטווח.

השקל ממשיך להתחזק מול הדולר ותומך בירידת האינפלציה, לכן, מי שבוחן היום תיקון 190 צריך לחשוב בשני רבדים במקביל. ברובד הראשון, תנאי הבסיס אכן נראים טוב יותר מאשר בתקופה של אינפלציה גבוהה: אינפלציה שנתית של 2%, תחזית של 1.7%, וריבית של 4% יוצרים סביבה שבה יתרון המס יכול לעבוד היטב, במיוחד במסלולים שאינם סופר שמרניים. ברובד השני, המלחמה באיראן מחזירה לשולחן תרחיש שבו האינפלציה אינה נשארת במקום, אלא מטפסת מחדש. אם זה יקרה, היתרון של 15% על רווח נומינלי עלול להישחק שוב, במיוחד אצל משקיעים סולידיים שהתשואה שלהם מלכתחילה אינה גבוהה.

המסקנה האמיתית אינה שתיקון 190 הוא כלי שמתאים אוטומטית לכל אחד, אלא כלי שצריכים לקחת בחשבון כחלק מתכנון המס בהשקעות. בסביבת אינפלציה של 2% הוא בהחלט יכול להיות אטרקטיבי מאוד. בסביבת אינפלציה שעולה מחדש באופן קבוע בגלל הלם אנרגיה, פיחות ועלייה בעלויות היבוא, התמונה כבר משתנה. מי שיבחן אותו רק דרך שיעור המס, יפספס את הסיפור. מי שיבחן אותו דרך היחס בין תשואה, אינפלציה, גמישות השקעה וסיכון גיאופוליטי, יבין את התמונה המלאה.

בשורה התחתונה, תיקון 190 ב-2026 שוב עומד על הפרק ככלי רלוונטי וחכם, אבל לא ככלי אוטומטי. כדאי להשתמש בו כחלק מהקצאת הנכסים לבני הגיל השלישי. אם המלחמה באיראן תדחוף מחדש את האינפלציה כלפי מעלה, הוא ידרוש בדיקה מחודשת, ובעיקר הבנה שהטבת מס נומינלית אינה תמיד יתרון מוחלט. בעולם שבו המאקרו השתנה שוב בתוך שבועות, גם ההחלטה הפנסיונית צריכה להיות חדה יותר, זהירה יותר, ומבוססת הרבה יותר.

הכותב הוא מנכ"ל משותף ב-SFP (ספיר קדוש סוכנות לביטוח פנסיוני בע"מ)