כל הסיבות לירידות החדות בוול סטריט: כשהשוק מגלה שהפד לא באמת חופשי להוריד ריבית

הירידות החדות שנרשמו בוול סטריט אינן נובעות מסיבה אחת בלבד. הן תוצאה של צירוף נדיר של כמה גורמים שהגיעו יחד: דוח תעסוקה חזק מדי, עלייה בתשואות האג”ח, ירידה מחודשת בציפיות להורדת ריבית, מתיחות גיאופוליטית סביב איראן, חשש מהנפקות ענק שמנקזות נזילות מהשוק — ובעיקר שוק מניות שהגיע לירידות אחרי תקופה ארוכה מדי של עליות חדות מדי.

במשך שבועות ארוכים השווקים התנהגו כאילו הורדת ריבית נוספת בארה”ב היא כמעט עובדה מוגמרת. המשקיעים בנו תסריט נוח: הכלכלה תיחלש במידה מספקת כדי לאפשר לפד להוריד ריבית, אבל לא תיחלש עד כדי מיתון. זהו בדיוק התסריט האהוב על וול סטריט — כסף זול יותר, רווחי חברות חזקים, ותיאבון סיכון שממשיך לתדלק בעיקר את מניות הטכנולוגיה והבינה המלאכותית.

אלא שדוח התעסוקה האחרון טרף את הקלפים. הכלכלה האמריקאית הוסיפה בחודש מאי 172 אלף משרות — הרבה מעל התחזיות — ושיעור האבטלה נותר נמוך יחסית, ברמה של 4.3%. במילים פשוטות: שוק העבודה האמריקאי לא נראה כמו שוק עבודה שמתחנן לתמריצים. הוא נראה כמו שוק עבודה חזק, כזה שמקשה מאוד על הבנק המרכזי להצדיק הורדת ריבית.

וזו בדיוק הנקודה שהשווקים לא אהבו. גם אם בבית הלבן היו רוצים לראות ריבית נמוכה יותר, וגם אם נגיד הפד החדש היה רוצה לרצות את הנשיא, שוק העבודה והאינפלציה לא מאפשרים לו חופש פעולה אמיתי. הפד לא פועל בחלל ריק. כשהתעסוקה חזקה, השכר ממשיך לעלות, והאינפלציה עדיין אינה נעלמת — הורדת ריבית עלולה להיתפס כמהלך מסוכן, מוקדם מדי, ואולי אפילו פוליטי מדי.

שוק האג”ח הבין זאת מהר יותר משוק המניות. התשואות הקצרות בארה”ב קפצו, ובמיוחד התשואה לשנתיים, שמושפעת מאוד מציפיות הריבית של הפד. העלייה בתשואה הקצרה אינה רק תנועה טכנית. היא מסר ברור: השוק כבר לא בטוח שהמהלך הבא של הפד יהיה הורדת ריבית. להפך — הוא מתחיל לתמחר אפשרות שהריבית תישאר גבוהה לאורך זמן, ובתרחיש מסוים אף תעלה.

כאשר תשואות האג”ח עולות, מניות הצמיחה הן הראשונות להיפגע. החברות שנסחרות במכפילים גבוהים, בעיקר בתחום הטכנולוגיה, השבבים והבינה המלאכותית, נשענות על ציפיות לרווחים גדולים בעתיד. ככל שהריבית גבוהה יותר, הערך הנוכחי של אותם רווחים עתידיים יורד. לכן, לא במקרה הנאסד”ק נפגע חזק יותר מהדאו ג’ונס, ולא במקרה מניות הטכנולוגיה הובילו את הירידות.

לכך נוספה גם עייפות טבעית אחרי גל עליות חריג. צריך לומר את האמת: הירידות נראות חדות, אבל הן מגיעות אחרי תקופה של כמעט אופוריה. במשך כתשעה שבועות השוק עלה כמעט בלי לנשום. מניות רבות, ובעיקר מניות AI ושבבים, התנהגו כאילו שום דבר רע כבר לא יכול לקרות. כאשר שוק עולה מהר מדי, כל נתון שמערער את הסיפור המרכזי עלול להפוך לטריגר למימושים חדים.

הסיבה השנייה היא הביטחון. ההסכם עם איראן, שהשווקים קיוו שייחתם ויוריד את פרמיית הסיכון במזרח התיכון, ממשיך להתעכב. במקום הסכם ברור, המשקיעים רואים מציאות שבה מהלומות צבאיות בין ארה”ב לאיראן מתחילות להיראות כמו עניין שגרתי. תקיפות, תגובות, כטב”מים, טילים בליסטיים ואיומים סביב מצר הורמוז — כל אלה אינם רק חדשות ביטחוניות. הם גם אירוע כלכלי.

המשמעות עבור השווקים ברורה: כל עוד איראן, המפרץ הפרסי ומצר הורמוז נשארים במרכז הסיכון העולמי, מחירי האנרגיה, שרשראות האספקה והאינפלציה נשארים תחת איום. אם האינפלציה עלולה להתעורר מחדש דרך מחירי אנרגיה או סחורות, לפד יש עוד פחות סיבה להוריד ריבית. כלומר, הגיאופוליטיקה מתחברת ישירות לריבית, והריבית מתחברת ישירות לשוק המניות.

סיבה נוספת, שאינה תמיד מקבלת מספיק תשומת לב, היא שאלת הנזילות. בשבוע הקרוב צפויה לפי דיווחים הנפקת ענק של SpaceX, אירוע שעשוי להיות מהגדולים אי פעם בשוק ההון האמריקאי. כאשר הנפקה בסדר גודל כזה מתקרבת, ייתכן שחלק מהמשקיעים המוסדיים והפרטיים מנזילים פוזיציות קיימות כדי לפנות מזומן להשתתפות בה. גם אם זו אינה הסיבה המרכזית לירידות, היא בהחלט יכולה להחריף אותן.

צריך לזכור: שוק מניות אינו רק סיפור של רווחים ותחזיות. הוא גם סיפור של כסף זמין. כאשר הרבה כסף נדרש להשתתף בהנפקה גדולה, הוא צריך להגיע ממקום כלשהו. לעיתים המקום הזה הוא מכירת מניות קיימות, בעיקר כאלה שעלו חזק בתקופה האחרונה.

לכן הירידות האחרונות הן שילוב של שלושה מעגלים: מאקרו, ביטחון ונזילות. במאקרו — דוח התעסוקה החזק סותם את הגולל, לפחות זמנית, על החלום להורדת ריבית קרובה. בביטחון — איראן והמפרץ ממשיכים להחזיק את השווקים בכוננות. בנזילות — הנפקות ענק וגל עליות ארוך יוצרים קרקע נוחה למימושים.

ועדיין, חשוב לשמור על פרופורציות. למרות הירידות החדות, מדובר בשלב זה בעיקר בתיקון לעליות החדות של השנה האחרונה, ובעיקר לתשעת השבועות האחרונים של שכרון חושים בשווקים. תיקון חד אינו בהכרח תחילתו של שוק דובי. הוא יכול להיות גם מנגנון בריא שבו השוק מנער החוצה עודף אופטימיות, עודף מינוף ועודף ביטחון עצמי.

הבעיה היא לא הירידה עצמה. הבעיה היא המשקיעים ששכחו שמניות יכולות גם לרדת. מי שקונה מניות צריך להבין שהדרך למעלה עוברת כמעט תמיד דרך ירידות חדות, פחד, רעש וכותרות דרמטיות. מי שלא מסוגל להישאר חזק בירידות — שלא יקנה מניות.

כי וול סטריט לא ירדה בגלל שהכלכלה חלשה. היא ירדה דווקא בגלל שהכלכלה חזקה מדי בשביל הורדת ריבית. וזה אולי הפרדוקס הגדול של השוק הנוכחי: חדשות טובות לכלכלה הפכו לחדשות רעות למניות.