מפרסמים במיליונים, מחנכים בגרושים: החוב הפיננסי של המוסדיים והבנקים לציבור הישראלי

עבור המערכת הפיננסית בישראל – הבנקים, בתי ההשקעות והגופים המוסדיים – השנים האחרונות מתאפיינות במאמצי שיווק ופרסום נרחבים המכוונים לכלל ציבור הלקוחות- צעירים, בעלי עסקים, סטודנטים, מילואמניקים ועוד.

פיתוח אפליקציות מתקדמות, הנגשת השירותים, פטור מעמלות ומבצעי ההצטרפות השונים הם צעדים חיוביים המעודדים עצמאות כלכלית ופנייה ישירה לציבור. עצם הנכונות של הגופים הללו להשקיע בנגישות ובחשיפת שירותיהם היא חשובה וראויה.

אלא שלצד המאמצים השיווקיים הללו, נחשף פער משמעותי בהשקעה הנדרשת באוריינות ובחינוך פיננסי לציבור הרחב. כיום, הגופים הפיננסיים משקיעים סכומי עתק בקמפיינים נוצצים כדי למשוך לקוחות לנהל חשבונות, לקחת הלוואות או לסחור בשוק ההון, אך התקציבים המופנים להסברה אובייקטיבית ולהקניית ידע פרקטי נותרים זעירים- והגיוני שזה המצב. הרי משמעות שיפור הידע הפיננסי הינה לקוחות ששואלים שאלות, בודקים הצעות בגופים שונים ובסופו של דבר, לא מאפשרים לבנק להרוויח מהם את מירב הפוטנציאל..

בנק ישראל יצא לאחרונה ביוזמה מבורכת כשלעצמה של סדרת וובינרים לחינוך פיננסי לציבור. אלא שיוזמה זו מועברת בשיתוף פעולה הדוק עם איגוד הבנקים – ופה בדיוק נחשף ניגוד עניינים זועק לשמיים.

איגוד הבנקים מייצג גופים עסקיים שהאינטרס הכלכלי המובהק שלהם אינו תמיד חופף לידע הפיננסי שהציבור חייב להכיר. האם גוף המייצג את המערכת הבנקאית יעודד את הציבור להבין שכסף ששוכב בעו"ש הוא כסף שמפסיד ערך, או שעדיף להעביר חסכונות קצרים לקרן כספית במקום לפיקדון בנקאי? האם הוא ילמד את הצרכן כיצד לבצע מכרז ריביות בין גופים מתחרים בכל החלטה משמעותית, או יסביר כיצד התנהלות לא נכונה עם חריגה בעו"ש עולה ביוקר ביחס לפתרונות מימון חלופיים?

חינוך פיננסי אפקטיבי מחייב נתק מוחלט בין האינטרסים של הגופים הפיננסיים לבין התוכן שמלמדים את הציבור. הציבור אינו זקוק לסדנאות חסות או לתוכן מטעם, אלא לתכנית לימוד מובנית, אובייקטיבית ומקיפה שמעניקה כללים וכלים פרקטיים להתנהלות כלכלית נבונה.

כדי לגשר על הפער הזה, נדרשת מעורבות רגולטורית נחרצת. הרגולטורים – בנק ישראל, רשות שוק ההון ורשות ניירות ערך – חייבים לקבוע כלל ברור: אחוז מסוים מכל קמפיין פרסום ושיווק מופנה לקופה ייעודית ובלתי-תלויה, שתממן תוכניות אוריינות וחינוך פיננסי עצמאיות לחלוטין לכלל הציבור.

מהלך כזה יבטיח שככל שהגופים הפיננסיים ישקיעו יותר בשיווק מוצריהם, כך יגדל במקביל גם התקציב המופנה להסברה ניטרלית ולהרחבת הכלים הכלכליים של האזרח הקטן.

אוריינות פיננסית אינה פריבילגיה; היא כלי הישרדותי קריטי במציאות הכלכלית של המאה ה-21. ההשקעה של המערכת הפיננסית בחשיפה לציבור היא צעד מבורך, אך כדי לבנות ציבור מבין, עצמאי ואחראי – חייבים להפריד בין השיווק לבין החינוך ולהבטיח ידע אובייקטיבי ללא ניגוד עניינים.

הכותב משמש כמייסד והמנכ״ל של קרדיט