כולם מדברים על הישראלים שעוזבים. אבל זו רק מחצית מהתמונה

המחקר החדש של אוניברסיטת תל אביב הציב מול הציבור הישראלי מראה נוקבת: כ-90 אלף ישראלים עזבו את הארץ לתקופות ממושכות של שלושה חודשים ויותר במהלך 2025. נתון זה מצטרף להיקפי עזיבה דומים ב-2024 ולכ-66 אלף ב-2023 - עובדה המצביעה על רצף מדאיג בהשוואה לממוצע השנתי שעמד בעבר על כ-60 אלף בלבד. כשמפרקים את הנתונים ומגלים שבין העוזבים בולט חלקם של רופאים, מהנדסים, אקדמאים ובעלי הכנסות גבוהות, אי אפשר, וגם אסור, להמעיט בחשיבות התופעה. "בריחת מוחות" וזליגה של הון אנושי איכותי הן נורת אזהרה שאנחנו מחויבים לקחת ברצינות המרבית.

אלא שהסתכלות על נתון היציאה המבודד, מבלי לבחון את המגמות המקבילות, מייצרת נרטיב קודר המפספס את המורכבות של התמונה המלאה.

ראשית, הכלכלה הישראלית ממשיכה להפגין חוסן פיננסי פנימי מרשים שמציג קונטרסט חריף לתחזיות האפוקליפטיות על התרופפות הכלכלה המקומית. דוח העושר העולמי של פירמת UBS לשנת 2026 חשף כי רק בשנה החולפת נוספו בישראל כ-8,800 מיליונרים חדשים (גידול של כ-4.7%), שהביאו את מספרם הכולל לכמעט 195 אלף. 

הנתון הזה מעיד על כך שלמרות זעזועי המלחמה, יוקר המחיה והאינפלציה, הבסיס הטכנולוגי והעושר הפיננסי שנוצר בישראל מושרשים עמוק, מתרחבים וממשיכים לייצר ערך כלכלי ריאלי. זוהי אינדיקציה ברורה לכך שהקטר הכלכלי של השוק הפרטי והיזמי ממשיך לדהור, ומייצר תשתית איתנה שמסוגלת לספוג זעזועים גאופוליטיים ולהמשיך לחולל צמיחה.

שנית, והוא העיקר, הדיון הציבורי נוטה להתעלם ממאזן הכוחות הגלובלי. בעוד שחלק מהישראלים בוחנים כעת אפשרויות מגורים או קריירה מעבר לים, המציאות דווקא שם משתנה במהירות. הזינוק החד באירועי האנטישמיות ברחבי העולם, לצד התערערות תחושת הביטחון האישי והקהילתי של יהודים באזורים מרכזיים באירופה ובצפון אמריקה, מייצרים כוח נגדי חזק מול מגמת הנטישה. 

ההיסטוריה מלמדת שכאשר הקרקע מתחת לקהילות היהודיות בתפוצות רועדת, ישראל - על אף כל אתגריה - שבה ומתגלה כמקלט הבטוח וכמרכז הכובד הלאומי והכלכלי הבלעדי. תהליכים אלו אינם קורים ביום אחד, אך הזרם התת-קרקעי של הון, יזמות וביקוש לעלייה ולאזרחות ישראלית כבר מתהווה בשטח. כאשר תחושת הזרות באירופה וארה"ב תגבר, והיא בהחלט בכיוון הזה, סביר כי נראה גל חזרה ועלייה של בעלי מקצוע חופשיים, מדענים ויזמים שיחפשו לעגן את עתידם ואת הונם בסביבה בטוחה יותר. 

תנועת מטוטלת

מגמות הגירה אינן נעות בקו ישר; הן פועלות כמטוטלת. הזינוק הנוכחי בשיעורי העזיבה אינו גזירת גורל קבועה, אלא ביטוי לשינוי נקודתי, זמני וייתכן שגם בר-חלוף - תוצאה ישירה של תקופת חיכוך ואי-ודאות אינטנסיבית שספק אם הכרנו. אלא שבמבחן ההיסטורי והכלכלי הרחב, היכולת של המערכת הישראלית להתאושש בבוא העת מאירועי קיצון הוכחה שוב ושוב, וזה יקרין בהתאם על המוטיבציה של מי שמחפש, גם אם רק במחשבותיו, אחר מקום יציב יותר. 

כדי שהמטוטלת תנוע חזרה, מוטלת על מדינת ישראל החובה לפעול בנחישות: ליצור תמריצים ממוקדים להשבת טאלנטים, להסיר חסמים בירוקרטיים בפני עולים בעלי הון וידע, ולחזק את האמון של המגזר העסקי וההייטק המקומי. אל לנו להיסחף אחר כותרות מבהילות בלבד - המשאבים הפיננסיים והמוח הישראלי עדיין כאן, וכאשר בוחנים את המפה בפרספקטיבה רחבה ומפוכחת - האופק הכלכלי של ישראל נשאר איתן ובעל פוטנציאל צמיחה גבוה במיוחד.

יגאל צמח, מנכ"ל ובעלים קרן גשרים