התביעה שמפחידה את אינטל - אבל עשויה להיות שווה עשרות מיליארדים לבעלי המניות

התביעה נגד העסקה שבה הפכה ממשלת ארה"ב לבעלת מניות באינטל מוצגת בדרך כלל כאחד הסיכונים החדשים שמרחפים מעל החברה. אלא שמנקודת מבטו של בעל מניות אינטל, התמונה מורכבת הרבה יותר.

אם התובע יקבל אפילו חלק משמעותי מהסעד שהוא דורש, התוצאה עלולה להיות ביטול של אחת מהנפקות המניות היקרות ביותר שביצעה אינטל בשנים האחרונות מבחינת בעלי המניות הקיימים.

והמספרים היום כבר כמעט בלתי נתפסים.

במסגרת ההסכם מאוגוסט 2025 נקבע כי ממשלת ארה"ב תקבל עד 433.323 מיליון מניות אינטל, כנגד תשלומים בסך כ-8.87 מיליארד דולר. המחיר האפקטיבי הממוצע היה כ-20.47 דולר למניה. אינטל הציגה אז את העסקה כהשקעה של הממשל בחברה.

נכון למסחר ב-3 בספטמבר 2026 מניית אינטל נסחרת סביב 90.04 דולר.

במחיר הזה, 433.323 מיליון המניות שנכללו בעסקה שוות תיאורטית כ:

39.0 מיליארד דולר.

לעומת תמורה כוללת של כ:

8.87 מיליארד דולר.

פער של יותר מ:

30 מיליארד דולר.

כלומר, שווי חבילת המניות עלה לכמעט פי 4.4 מהמחיר האפקטיבי שנקבע בעסקה.

חשוב לסייג: לא כל 433 מיליון המניות כבר שוחררו בפועל לממשלה. חלק מהמניות עדיין מוחזק בנאמנות ותלוי בתשלומים במסגרת תוכנית Secure Enclave. אבל כתב התביעה מבקש לתקוף את העסקה כולה, כולל המניות שכבר הונפקו, המניות שבנאמנות וה-warrant שניתן לממשלה.

ומה בדיוק דורש התובע?

כאן הסיפור הופך למעניין במיוחד עבור המשקיעים.

Richard D. Paisner, בעל מניות באינטל, הגיש ב-5 במרץ 2026 תביעה נגזרת בשם החברה נגד מנכ"ל אינטל ליפ-בו טאן, חברי הדירקטוריון, שר המסחר הווארד לאטניק ומשרד המסחר האמריקאי.

התביעה אינה מסתפקת בדרישה לפיצוי כספי.

בסעדים שמבקש Paisner מבית המשפט מופיעה דרישה מפורשת:

לבטל את כל מניות אינטל ואת ה-warrant שהונפקו למשרד המסחר במסגרת העסקה.

בנוסף הוא דורש שבית המשפט יורה לשחרר לטובת אינטל את המניות שמוחזקות בנאמנות לצורך העברתן העתידית לממשלה.

במילים פשוטות: אם התובע יצליח לקבל את הסעד שהוא מבקש, חלק משמעותי מהדילול שנוצר בעקבות עסקת הממשל עשוי להתבטל.

וזה כבר אירוע מהותי מאוד לבעלי המניות.

התובע: אינטל נתנה לממשלה מניות בשווי 11 מיליארד דולר "ללא תמורה משמעותית"

כתב התביעה חריף בצורה יוצאת דופן.

כבר בתחילתו טוען Paisner כי דירקטוריון אינטל אישר חוזה בלתי חוקי שהעניק לממשלת ארה"ב מניות אינטל בשווי של כ-11 מיליארד דולר, לפי השווי בעת האירועים, לטענתו "ללא תמורה משמעותית".

התובע טוען שהממשלה למעשה השתמשה בכספים שאינטל כבר הרוויחה או הייתה זכאית לקבל כדי להצדיק קבלת כמעט 10% מהחברה.

לפי כתב התביעה, העסקה כללה הקדמה של כ-5.695 מיליארד דולר מכספי הסכם המימון של CHIPS Act ועוד כ-3.174 מיליארד דולר מתוכנית Secure Enclave, כנגד 433.323 מיליון מניות אינטל.

הטענה של Paisner פשוטה:

משרד המסחר הסכים, למעשה, לשלם לאינטל כסף שלטענתו כבר הגיע לה או שהממשלה כבר התחייבה לשלם לה.

ומנגד קיבל כמעט עשירית מאינטל.

ואז מגיע המשפט של טראמפ

אחד החלקים החריגים ביותר בכתב התביעה הוא השימוש בדברים שאמר הנשיא טראמפ עצמו לאחר העסקה.

התובע מצטט הודעה של טראמפ מ-25 באוגוסט 2025:

"I PAID ZERO FOR INTEL."

"לא שילמתי כלום עבור אינטל".

התביעה משתמשת באמירה הזאת כחיזוק לטענה שלה שלפיה הממשלה לא סיפקה תמורה כלכלית חדשה אמיתית עבור המניות שקיבלה.

זו כמובן טענת התובע, ולא קביעה של בית המשפט.

אבל מבחינה משפטית ופיננסית זהו משפט שקשה להתעלם ממנו.

9.9% זה רק חלק מהסיפור

העסקה לא הסתכמה במניות.

אינטל גם העניקה למשרד המסחר warrant לרכישת עד 240.516 מיליון מניות נוספות במחיר של 20 דולר למניה, אם אינטל תחדל להחזיק לפחות 51% מעסקי ה-Foundry שלה. מדובר בכ-4.9% נוספים מהחברה לפי בסיס המניות שהיה קיים אז.

ה-warrant אינו ניתן כיום למימוש כל עוד התנאי לא מתקיים.

אבל הפער בין מחיר המימוש של 20 דולר למחיר מניית אינטל כיום סביב 90 דולר ממחיש עד כמה יקר מבחינת בעלי המניות עלול להפוך אותו סעיף אם אי פעם יופעל.

התביעה טוענת: לממשלה בכלל לא הייתה סמכות לקחת מניות

Paisner אינו מסתפק בטענה שאינטל עשתה עסקה גרועה.

הוא טוען שהעסקה בלתי חוקית מלכתחילה.

לפי סעיפים 90 ו-91 לתביעה, חוק CHIPS אינו מעניק למשרד המסחר סמכות לדרוש או לקבל בעלות בחברה ציבורית בתמורה לסיוע הפיננסי.

התובע אף טוען שרק הקונגרס יכול להסמיך את הנשיא או סוכנות פדרלית להפוך לבעלת מניות בחברה ציבורית, וכי הקונגרס לא העניק סמכות כזאת במסגרת CHIPS Act.

מכאן הוא מגיע למסקנה שהעברת 9.9% מאינטל וה-warrant על 4.9% נוספים חסרי בסיס משפטי ולכן בטלים.

זו אחת השאלות החשובות ביותר בתיק, וייתכן שגם בעלת המשמעות הרחבה ביותר מעבר לאינטל.

אם בית המשפט יאמץ את הטענה הזאת, ההשלכות עשויות להגיע גם לעסקאות אחרות שבהן ממשלת ארה"ב קיבלה אחזקות בחברות פרטיות או ציבוריות.

מסע של 11 ימים מהדרישה לפטר את המנכ"ל לעסקת ה-10%

כתב התביעה מתאר כרונולוגיה יוצאת דופן.

ב-7 באוגוסט 2025 פרסם טראמפ הודעה שבה טען כי מנכ"ל אינטל ליפ-בו טאן "highly conflicted" וקרא לו להתפטר מיד.

ארבעה ימים לאחר מכן, ב-11 באוגוסט, הגיע טאן לבית הלבן ונפגש עם טראמפ, לאטניק ושר האוצר.

התביעה מצטטת דברים שאמר טראמפ מאוחר יותר על אותה פגישה. לדבריו, הוא אמר לטאן שלדעתו ארה"ב צריכה לקבל 10% מאינטל, וטאן השיב שישקול זאת.

לפי ציטוט נוסף שמובא בתביעה, טראמפ אמר בהמשך כי טאן נכנס לפגישה כשהוא רוצה לשמור על משרתו ויצא ממנה לאחר שנתן לארצות הברית כ-10 מיליארד דולר.

ב-14 באוגוסט התכנס דירקטוריון אינטל.

ב-20 באוגוסט הוא התכנס שוב.

וב-22 באוגוסט התקיימה ישיבה שלישית, ובאותו יום הוכרזה העסקה.

התובע משתמש בלוח הזמנים הזה כדי לטעון שהדירקטוריון לא ניהל תהליך עסקי עצמאי מספיק וכי למעשה נכנע ללחץ שהגיע מהממשל.

שוב, אלה טענות שטרם הוכרעו.

ויש עוד טענה מפתיעה: הממשלה התחייבה להצביע עם הדירקטוריון

אולי הסעיף המעניין ביותר מבחינת ממשל תאגידי נמצא דווקא בהסכם ההצבעה.

לפי העסקה, הממשלה הסכימה בדרך כלל להצביע במניותיה בהתאם להמלצות דירקטוריון אינטל.

התובע טוען שהדבר העניק לחברי הדירקטוריון טובת הנאה שאינה מתחלקת באופן שווה עם יתר בעלי המניות.

במילים אחרות, לפי הטענה, הדירקטוריון נתן לממשלה נתח עצום בחברה, ובאותה עסקה קיבל בעל מניות גדול שהתחייב לתמוך בעמדות הדירקטוריון בהצבעות מסוימות.

אינטל עצמה הזהירה שהעסקה עלולה להתבטל

וזו אולי הנקודה החשובה ביותר למי שחושב שמדובר בתביעה תיאורטית בלבד.

כאשר אינטל דיווחה על העסקה, היא בעצמה כללה גילוי שלפיו הרשות המחוקקת, השופטת או המבצעת בארה"ב עלולות לקבוע בעתיד שכל העסקה או חלק ממנה היו בלתי מורשים, בטלים או ניתנים לביטול.

כתב התביעה מצטט את האזהרה הזאת במפורש.

כלומר, גם אינטל הכירה מלכתחילה בכך שקיים סיכון משפטי למבנה העסקה.

והמספרים מאז רק הפכו את התביעה למעניינת יותר

בעת חתימת העסקה נראה היה שהממשלה קיבלה עסקה טובה.

כיום הפער דרמטי הרבה יותר.
 

החישוב הוא המחשה כלכלית של כלל המניות שנקבעו בהסכם. חלק מהמניות עדיין מוחזק בנאמנות ולכן אין לראות ב-39 מיליארד דולר שווי של מניות שכבר כולן נמצאות באופן חופשי בידי הממשלה.

למעשה, העלייה במניית אינטל כבר פגעה בדוחות החברה

ההשפעה אינה רק תיאורטית.

בדוח הרבעון השני של 2026 דיווחה אינטל כי בשל העלייה במחיר מנייתה היא רשמה ברבעון הפסד חשבונאי של 12.5 מיליארד דולר כתוצאה מהשינוי בשווי ההוגן של המניות ששוחררו מהנאמנות ושל המניות שנותרו בנאמנות.

במחצית הראשונה של 2026 הגיע ההפסד המצטבר מהסעיף הזה ל-13.6 מיליארד דולר.

נכון ל-27 ביוני נותרו בנאמנות כ-143 מיליון מניות, וההתחייבות הנגזרת הקשורה אליהן הוערכה באותו מועד בכ-15.6 מיליארד דולר.

זה נתון מדהים בפני עצמו: העלייה החדה במניית אינטל הפכה את מבנה העסקה עם הממשלה ליקר הרבה יותר עבור החברה מבחינה חשבונאית.

אז מה באמת רוצה משקיע אינטל שיקרה?

כאן נמצא הפרדוקס.

מצד אחד, ביטול העסקה עם ממשלת ארה"ב יכול ליצור אי ודאות אדירה. הממשלה היא שותפה אסטרטגית לאינטל, החברה תלויה במדיניות האמריקאית בתחום ייצור השבבים והממשל יכול להיות קריטי להצלחת ה-Foundry.

איש אינו יכול להניח שביטול העסקה יאפשר לאינטל פשוט לקבל בחזרה מניות בשווי עשרות מיליארדי דולרים ולשמור במקביל את כל הכסף שהתקבל.

בית המשפט יכול לקבוע מגוון רחב של סעדים, לרבות השבה כספית, שינוי ההסכם או ביטול חלקי.

אבל מצד שני, בעלי המניות צריכים לשאול שאלה פשוטה:

אם אינטל שווה היום הרבה יותר, מי באמת רוצה להמשיך לתת לממשלת ארה"ב מאות מיליוני מניות במחירים של 20-21 דולר למניה?

כל מניה שתבוטל במסגרת התביעה מצמצמת פוטנציאלית את הדילול של יתר בעלי המניות.

וכל warrant שיבוטל מסיר איום של דילול עתידי נוסף.

לכן זו לא רק תביעת סיכון. זו גם אופציה עבור בעלי המניות

ההליך עדיין רחוק מהכרעה. התיק הועבר מבית המשפט לצ'נסרי בדלאוור לבית המשפט הפדרלי במחוז דלאוור, ואינטל, הדירקטורים ומשרד המסחר ביקשו לדחות את התביעה.

אין כרגע ודאות שהתובע יצליח, ואין ודאות שגם אם יצליח הסעד הסופי יהיה ביטול מלא של העסקה.

אבל מבחינת המשקיע יש כאן אסימטריה מעניינת.

כאשר נחתמה העסקה, הממשלה קיבלה חשיפה לכמעט עשירית מאינטל במחיר של קצת יותר מ-20 דולר למניה.

היום אינטל סביב 90 דולר.

לכן אותה תביעה שעלולה להכניס את אינטל לעימות משפטי עם ממשלת ארה"ב יכולה, בתרחיש מסוים, להפוך גם לאירוע שמחזיר ערך עצום לבעלי המניות הקיימים.

ובאופן אירוני, ככל שמניית אינטל עולה יותר, כך גדל גם האינטרס הכלכלי של בעלי המניות לראות לפחות חלק מהעסקה הזאת מתבטל.

 

לידיעת הקוראים:

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן.

במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניינים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.

אנחנו עושים מאמצים גדולים לאתר בעלי זכויות בצילומים, סרטונים, גרפים, או כל חומר מתפרסם אחר. יצירות שבעל זכות היוצרים בהן אינו ידוע, לא אותר, או לא הושג נעשה לפי סעיף 27 (תיקון מס' 5) תשע"ט 2019 ל"חוק זכויות יוצרים". אם זיהיתם צילום, סרטון, גרף, ואתם חושבים שאתם בעלי הזכויות עליהם, יש לפנות ל [email protected] בכל מקרה והתוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך, מצאת שגיאה בכתבה או מאמר, או נתקלת בפרסומת לא ראויה? אנא דווח/י לנו לאימייל [email protected]