בלי הסיוע האמריקאי: האם דווקא כאן טמון מנוע הצמיחה הבא של ישראל?

ב־3 בנובמבר 2026 הודיע נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, כי הגיע להבנות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו על הפסקת הסיוע האמריקאי השנתי לישראל עד סוף השנה. ההודעה עוררה מטבע הדברים שאלות בנוגע להשלכות על תקציב הביטחון ועל הכלכלה הישראלית. מדובר בסיוע בהיקף של כ־3.8 מיליארד דולר בשנה, סכום משמעותי בכל קנה מידה. אלא שדווקא כאן עולה שאלה מעניינת: האם מה שנתפס במבט ראשון כאובדן כלכלי, עשוי בתכנון נכון להפוך להזדמנות לצמיחה?

חשוב להדגיש כי נכון למועד כתיבת שורות אלו, פרטי יישום ההפסקה עדיין אינם ברורים. הסכם הסיוע הקיים אמור להימשך עד ספטמבר 2028, וכל שינוי מוקדם מחייב הסדרה של תקציבים והתחייבויות קיימות. למרות אי־הוודאות, עצם האפשרות לשינוי במודל היחסים הכלכליים בין המדינות מחייבת בחינה רחבה יותר, מעבר לשאלה כמה כסף ישראל צפויה להפסיד.

לא כל דולר של סיוע הוא דולר שנכנס למשק הישראלי

כדי להבין את ההזדמנות, צריך תחילה להבין את מבנה הסיוע. ההסכם הנוכחי כולל כ־3.3 מיליארד דולר בשנה לרכש ביטחוני ועוד כ־500 מיליון דולר לתוכניות הגנה מפני טילים. מרבית הסיוע מיועדת לרכישת מערכות וציוד ביטחוני מתוצרת אמריקאית, כאשר האפשרות להשתמש בכספים לרכש מתוצרת ישראל הולכת ומצטמצמת במסגרת ההסכם.

במילים אחרות, ארצות הברית אינה מעבירה לישראל סכום חופשי שניתן להשקיע כרצוננו בתשתיות, בחינוך או בתעשייה. חלק משמעותי מהסיוע מממן הזמנות ממפעלים אמריקאיים, מספקים ומחברות טכנולוגיה בארה"ב.

לכן, הפסקתו אינה רק אובדן מימון, אלא עשויה גם לשנות את האופן שבו ישראל מתכננת את הרכש הביטחוני שלה. כאשר המדינה נדרשת לממן רכישות מתקציבה, היא יכולה לבחון מחדש היכן נכון לייצר, אילו יכולות כדאי לפתח בעצמה ובאילו תחומים עדיפה דווקא רכישה מחו"ל.

עם זאת, חופש הבחירה אינו מבטל את העלות. ישראל תידרש למצוא מקורות מימון חלופיים, ולא כל מערכת אמריקאית אפשר או כדאי לייצר בארץ.

מהוצאה ביטחונית למנוע צמיחה

אחד היתרונות האפשריים של שינוי המודל הוא הרחבת הייצור המקומי. השקעות בפיתוח ובייצור של מערכות ביטחוניות עשויות לייצר ביקוש למהנדסים, למתכנתים, לעובדי ייצור מתקדמים ולמאות ספקים בתחומים משלימים.

כאשר פעילות כזו מתבצעת בישראל, חלק מההוצאה מתגלגל למשכורות, לרכישת שירותים, להשקעות בציוד ולפעילות עסקית נוספת. בטווח הארוך, הרחבת כושר הייצור עשויה לתמוך גם בהכנסות ממסים וביצירת תשתית תעשייתית שתשרת את המשק מעבר לצרכים הביטחוניים.

אלא שהמבחן הכלכלי האמיתי אינו מספר המפעלים שיוקמו, אלא הערך שהם ייצרו. אם ייצור מקומי יהיה יקר משמעותית מרכש בחו"ל, או ימשוך עובדים מענפים אזרחיים בעלי פריון גבוה יותר, חלק מהתועלת עלול להישחק. לכן, ההזדמנות הגדולה אינה טמונה בהחלפת כל יבוא בייצור ישראלי, אלא בפיתוח יכולות שבהן למדינה יש יתרון טכנולוגי, כלכלי או אסטרטגי.

היצוא הביטחוני: ההזדמנות אינה נעצרת בגבולות ישראל

כאן נכנס לתמונה אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים ביותר של התעשייה הישראלית: היצוא הביטחוני.

על פי נתוני משרד הביטחון, בשנת 2025 נחתמו עסקאות יצוא ביטחוני בהיקף שיא של כ־19.2 מיליארד דולר, עלייה של כמעט 30% ביחס לשנת 2024. חשוב להבחין בין שווי העסקאות שנחתמו לבין הכנסות שהתקבלו בפועל, אך הנתון ממחיש את הביקוש הבינלאומי לטכנולוגיות ישראליות.

המשמעות היא שישראל אינה חייבת לפתח יכולות ייצור רק עבור צרכיה שלה. מפעל שמוקם לצורך אספקת ציוד לצה"ל עשוי, בכפוף לאישורים ולביקוש, להפוך גם לספק עבור מדינות נוספות. ככל שניתן למכור את אותן טכנולוגיות ליותר לקוחות, ניתן לפרוס את עלויות הפיתוח על פני היקפי מכירות גדולים יותר.

בתרחיש כזה, השקעה שנולדה מתוך צורך ביטחוני מקומי עשויה לייצר הכנסות מיצוא, פעילות עסקית ותעסוקה לאורך שנים.

משותפות שמבוססת על סיוע לשותפות שמבוססת על ערך הדדי

הפסקת הסיוע אינה חייבת להוביל להיחלשות הקשרים בין ישראל לארצות הברית. היא עשויה לפתוח פתח להרחבת שיתופי פעולה שמבוססים על פיתוח טכנולוגי, השקעות וייצור משותף.

כבר ביוני 2026 הודיע משרד הביטחון על פתיחת שיחות רשמיות עם הממשל האמריקאי לגיבוש מסגרת חדשה, שתכלול הרחבת ההשקעות המשותפות במחקר, בפיתוח ובייצור, תוך מעבר הדרגתי ממודל של סיוע לשותפות הדדית.

דוגמה מעשית למודל כזה קיימת כבר היום. באוקטובר 2026 הודיע המיזם המשותף של רפאל ו־Raytheon על אספקת מיירטי תמיר ראשונים שיוצרו במפעל בארקנסו. מדובר בטכנולוגיה ישראלית שמיוצרת בארה"ב במסגרת שיתוף פעולה תעשייתי.

מודל כזה עשוי לאפשר לחברות ישראליות להשתלב בפרויקטים אמריקאיים גדולים, להרחיב את פעילותן הבינלאומית ולנצל יכולות ייצור ומימון שקשה לפתח בישראל לבדה. ארה"ב מצדה יכולה ליהנות מטכנולוגיה ישראלית ומהרחבת בסיס הייצור הביטחוני שלה.

עם זאת, כדי שהמהלך יועיל גם לכלכלה הישראלית, חשוב לשמור בישראל על חלק משמעותי מהפיתוח, מהקניין הרוחני ומהפעילות העסקית. אחרת, חלק גדול מהערך הכלכלי עלול להיווצר דווקא מעבר לים.

ברמה האסטרטגית, מעבר ממימון באמצעות מענקים לשיתופי פעולה מסחריים וטכנולוגיים עשוי גם להעניק לישראל מרחב פעולה רחב יותר. אך עצמאות מדינית אינה נגזרת רק מהיקף הסיוע, ותלות במערכות, בחלפים ובאישורי יצוא אמריקאיים עשויה להימשך גם לאחר הפסקתו.

ההשפעה עשויה להגיע גם לתעשייה האזרחית

יתרון אפשרי נוסף הוא זליגת הידע מהמערכת הביטחונית אל הכלכלה האזרחית. פיתוחים בתחומי הבינה המלאכותית, החיישנים, מערכות התקשורת, האוטומציה והסייבר עשויים למצוא שימושים גם בתעשייה, ברפואה, בתחבורה ובתחומים נוספים.

הכלכלה הישראלית כבר נשענת במידה רבה על הון אנושי וחדשנות. השקעה בתשתיות טכנולוגיות, בהכשרת עובדים ובמחקר מתקדם עשויה להרחיב את בסיס הידע של המשק וליצור הזדמנויות עסקיות חדשות.

אך גם כאן, ההשפעה אינה אוטומטית. כדי להפוך יכולת ביטחונית למנוע צמיחה אזרחי נדרשים מסחור טכנולוגיות, שיתוף פעולה עם חברות פרטיות, נגישות להון ותנאים שיאפשרו ליזמים לפתח מוצרים לשווקים רחבים.

גם שוק ההון יכול להפוך למנוע צמיחה

הזדמנות נוספת עשויה להגיע דווקא משוק ההון הישראלי. בשנים האחרונות מקדמת המדינה תוכניות להנפקת מניות מיעוט בתעשייה האווירית וברפאל, שתי חברות ביטחוניות ממשלתיות מהגדולות בישראל. התהליך בתעשייה האווירית מתקדם יותר, בעוד שהנפקת רפאל עדיין ממתינה להחלטות ממשלתיות ולהסדרת סוגיות שונות.

מעבר לתמורה האפשרית ממכירת מניות המדינה, הנפקות שיכללו גיוס הון חדש לחברות עשויות לאפשר הרחבת מפעלים, השקעה במחקר ופיתוח והגדלת כושר הייצור, תוך פתיחת אפשרויות השקעה חדשות לציבור ולגופים מוסדיים. מהלך כזה עשוי גם לחזק את הבורסה המקומית ולהרחיב את מקורות המימון של התעשיות הביטחוניות.

מנגד, הוא מחייב איזון בין צורכי הביטחון הלאומי לבין דרישות השקיפות והאינטרסים של המשקיעים. חשוב לזכור כי מכירת מניות קיימות בידי המדינה אינה מזרימה בהכרח הון לחברות עצמן. הנפקות אלה מקודמות ללא קשר ישיר להפסקת הסיוע האמריקאי, אך הצורך בהרחבת העצמאות התעשייתית עשוי להעניק להן חשיבות כלכלית נוספת.

המחיר: מי יממן את המעבר?

לצד ההזדמנויות, אי אפשר להתעלם מהאתגר התקציבי. אם ישראל תיאלץ לממן בעצמה חלק גדול יותר מהרכש הביטחוני, ההוצאה הציבורית עשויה לגדול. המשמעות עלולה להיות הגדלת הגירעון והחוב, העלאת מסים או צמצום הוצאות אחרות.

בנק ישראל כבר הצביע בדוח השנתי לשנת 2025 על העלייה בנטל הביטחוני והפיסקלי ועל מגבלות כוח האדם שמכבידות על הפעילות הכלכלית. זו תזכורת לכך שגם השקעה חשובה בביטחון מגיעה על חשבון שימושים אפשריים אחרים במשאבים.

יש גם הבדל מהותי בין מעבר הדרגתי ומתוכנן לבין הפסקה מהירה של המימון. למדינה ולתעשייה נדרש זמן להקים קווי ייצור, לגייס עובדים, לחתום על חוזים ולהתאים שרשראות אספקה. שינוי מהיר מדי עלול להגדיל עלויות ולפגוע בתוכניות רכש קיימות.

מבחינת המשקיעים והחוסכים, התמונה הרחבה חשובה יותר מההשפעה על חברה מסוימת. בטווח הארוך, הגדלת היצוא ושיפור הפריון עשויים לחזק את הכלכלה. מנגד, גידול מתמשך בחוב ובאי־הוודאות התקציבית עלול להכביד על עלויות המימון של המדינה והעסקים.

ההזדמנות תלויה בתכנון, לא בעצם הפסקת הסיוע

כדי שהמהלך יתורגם לצמיחה, ישראל תצטרך לבנות תוכנית ארוכת טווח: לקבוע באילו תחומים נדרשת עצמאות תעשייתית, להרחיב השקעות במחקר ופיתוח, לעודד יצוא ולגבש הסכמים שיבטיחו שיתופי פעולה עם ארה"ב.

חשוב לא פחות להגן על מנועי הצמיחה האזרחיים. השקעה בביטחון אינה יכולה לבוא ללא גבול על חשבון תשתיות, חינוך, חדשנות ועסקים פרטיים. רק שילוב בין מדיניות ביטחונית, תקציבית ותעשייתית יוכל להפוך את השינוי להזדמנות אמיתית.

בסופו של דבר, הפסקת הסיוע האמריקאי אינה מבטיחה צמיחה כלכלית, כשם שהיא אינה מחייבת הידרדרות כלכלית. התוצאה תהיה תלויה במידה רבה באופן שבו ישראל תיערך ותפעל.

ייתכן שבעוד עשור נביט לאחור ונגלה שהשינוי הזה סימן תחילתו של שלב חדש בהתפתחות הכלכלה הישראלית: שלב שבו ישראל לא רק מפתחת טכנולוגיות מתקדמות לצורכי ביטחון, אלא מצליחה להפוך אותן למקור רחב יותר של ייצור, יצוא וצמיחה.

המבחן האמיתי לא יהיה כמה מיליארדי דולרים הפסיקה ישראל לקבל, אלא כמה ערך כלכלי חדש היא הצליחה לייצר במקומם.

על הכותב: עמית לוברמן, מתכנן פיננסי וסוכן ביטוח פנסיוני בקבוצת SFP.

גילוי נאות והבהרה: מאמר זה הוא מאמר דעה ומשקף את עמדתו האישית של הכותב. המידע, הנתונים וההערכות המוצגים בו נועדו לצורכי מידע ודיון כלכלי בלבד, והם נכונים למועד פרסומו. אין לראות באמור במאמר משום ייעוץ השקעות, שיווק השקעות, ייעוץ פנסיוני, שיווק פנסיוני או המלצה לביצוע פעולה במוצר פיננסי או פנסיוני כלשהו. המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי המותאם לנסיבותיו ולצרכיו האישיים של כל אדם. לפני קבלת החלטות פיננסיות מומלץ להיוועץ בבעל רישיון מתאים. הערכות ותחזיות המובאות במאמר כרוכות באי־ודאות ואינן מהוות התחייבות לתוצאות עתידיות.