אינה ברודר
משה מימון
05/04/2012
אינה ברודר, רק בת 23 , וכבר עשתה היסטוריה כשהיא ובת זוגתה לתוכנית המרוץ למיליון בר בן קיל זכו בתוכנית כשהן שוברות 8 שיאים וביניהם הזוכות הצעירות ביותר בתוכנית "Amazing Race" בכל העולם. לפני המרוץ
למליון אינה היתה בכיוון של קריירה בשוק ההון, נפגשנו איתה לשיחה עליה, על ההווה ועל העתיד.
איך הגעת לשוק ההון?
לפני שנכנסתי לתחרות הייתי צריכה להיכנס ללימודי כלכלה במכללה למינהל. שנה לפני כן הייתי אמורה בכלל להתחיל לימודי אדריכלות. ואז ממש במקרה, מישהי התקשרה אליי, כנראה שבטעות, והציעה לי לעשות קורס למסחר עצמאי. לא הבנתי על מי היא מדברת, ואמרתי לה לשלוח לי חומר במייל. קראתי את המאמר ריתק אותי, נכנסתי לאינטרנט, ניסיתי לחטט קצת, לברר. החלטתי לדחות את לימודי האדריכלות. חשבתי ששוק ההון מעניין יותר. הבנתי גם שצריך תואר, כי בלי תואר ובלי רישיון ייקח לי הרבה מאוד זמן.
התחלתי ללכת לראיונות עבודה. שלחתי קורות חיים, והייתי בהרבה ראיונות אבל רובם אמרו לי לא. עד שהגעתי לאינפינטי ונורא התחבבתי עליו (על אמיר איל – הבעלים של חב' אינפינטי – מ.מ.)".
מה עשית באינפינטי?
"הייתי מתאמת פגישות. הייתי גם נכנסת לפגישות עצמן. איפשרו לי ללמוד תוך כדי התקופה שם, וראו בי פוטנציאל בתור עובדת לעתיד, למרות שלא היה לי את הנתונים הרלבנטיים. זה התאים לי מאוד כי חיפשתי מקום שיאפשר לי גם להתפתח.
עבדתי בשכר מינימום. הייתי יוצאת ב-6 וחצי בבוקר מהבית ומגיעה ב-7 בערב. הייתי נוסעת מנתניה להרצליה, השקעה מאוד גבוהה. לא פשוט.
אבל ידעתי שאני יכולה ללמוד שם, התפקיד שלי שם מן הסתם לא היה גרנדיוזי, אבל כל מאמר שהיינו מוכרחים לקרוא כדי להיות מעודכנים, איך השוק בארץ, איך השוק בחו''ל, מה קורה איך קורה?"
איך הסתדרת בלי ידע? הרבה פעמים למאמרים כאלה יש טרמינולוגיה מאוד מסויימת
"לא הכל הייתי מבינה. זה כמו בהבנת הנקרא, נותנים לך קטע ואתה צריך להביא בעצמך את ההקשר והמשמעות. עוד מאמר ועוד מאמר והתרגול מביא אותך לנקודה שאתה פחות או יותר מבין".
זה המשיך לעניין אותך ? זה לא יצר אצלך תיסכול ? לא יצר אצלך תחושה שאולי עכשיו אני צריכה להתחיל קודם ללמוד?
"לא, ממש לא. ישבו איתי שם גם אנשים שהיו לקראת סיום הלימודים וכבר לקראת קבלת הרישיון וכולם אמרו לי את אותו הדבר. אין כמו להתנסות ולהיות באמת בשטח, שום לימודים לא ייקחו אותך למקום הזה. לימודים והשכלה זה לא משהו שאפשר לוותר עליו, אבל כדי באמת לקבל את הידע המקסימאלי או שזה צריך לבוא ביחד, ואפילו הניסיון הוא השווה מבין השתיים, וככה באמת אני הרגשתי על הבשר שלי. אני באמת התחלתי פחות או יותר להבין וככל שאתה מבין זה גם מעניין אותך יותר".
כמה זמן עבדת שם?
"כמעט חמישה-שישה חודשים. ואז הגיעו האודישנים למרוץ".
שתפי אותנו בהליך קבלת ההחלטה.איך מגיעים להחלטה להשתתף?
הייתי באמת אמביוולנטית.
לפני זה לא ניסית לאודישנים?
"אני מהילדות שלא היה להם ברביות או ראו טלנובלות או משהו כזה. לא הכרתי טלוויזיה, אבל המרוץ למיליון היה שמשהו שתמיד ריתק אותי. עקבתי אחרי זה בחו''ל, זה היה מעין חלום מבחינתי, כבר מגיל 14-15 רציתי להשתתף".
זה נראה קצת כמו too good to be true
"זה לא ככה. הדרך לשם הייתה מלווה בהרבה תחושות לא ברורות, אם כדאי לעזוב את העבודה. אתה הולך לסוג תחרות כזאת אתה לא יודע אם תתקבל, כי יש לך תהליך מאוד ארוך של מיונים".
כמה זמן נמשכו המיונים?
"4 חודשים. בתדירות של פעם בשבועיים. פעם פסיכולוג, פעם בדיקות רפואיות,,בדיקות של יכולת עמידה במתח ולחצים, ממש נכנסים לך עם המצלמה לתוך הנפש. זה משהו שהיה לי ממש קשה איתו".
אני מניח שאף אחד לא מש רגיל לזה, לא שעושים את זה באופן רגיל
"נכון. יש אנשים שבאמת הולכים לדבר הזה כדי למצוא את עצמם בתעשייה ויש אנשים שבאמת באים לחוות את החוויה הזאת.
החודשיים החלו כשהייתי באינפיניטי משהו כמו חודשיים, זה מצריך להתגמש עם שעות, לקחת ימי חופש, זאת אומרת התחיל איזשהו תהליך שנראה פחות רציני, לפחות למה שהיו רגילים לקבל ממני, ולמה שאני רגילה לתת למקום עבודה, וזה התחיל להלחיץ אותי.
הייתה לי הרגשה שאני בפנים כבר מהאודישן הראשון, הם התלהבו ממני, אמרו לי שאני מעניינית, מרתקת אותם, הייתה תחושה טובה. מצד שני, אתה אומר אני עכשיו טס ואני לא יודע, ואם אני באמת עף ראשון או שני, ואז הפסדתי מקום עבודה שלא בטוח שיקבלו אותי אליו חזרה.
היה לי מאוד קשה להגיע אליו, קיבלתי לא מעט דחיות בלא מעט ראיונות עבודה".
גם זה היה סוג של מרוץ למיליון
"בכלל יש הרבה דמיון ביון המרוץ למיליון לשוק ההון.
בסוף נתנו לי אמרו לי שהתקבלתי. שבוע לפני כבר ניגשתי לאמיר אייל, סיפרתי לו את המצב. בהתחלה הוא לא ידע איך לאכול את זה, אבל אני ידעתי וגם הוא ידע שנתנו לי הזדמנות שלא כל אחד מקבל. שאלתי אותו מה הוא היה עושה אם הוא היה במקומי, אז הוא אמר לי הייתי טס לשם. היום זה ברור, אבל כשאתה נמצא בנקודה אמביוולנטית, כשאתה גם לא יודע מה יהיה מצבך במשחק זה לא כזה ברור, היו לי חששות".
ומה היה קורה אם היית עפה בשלבים המוקדמים?
"הייתי מצטערת שעשיתי את זה".
לדעתי, התחושה שלך שהתקבלת למרוץ למיליון ולא הלכת, וויתרת, הייתה מלווה אותך הרבה מאוד זמן
"נכון, אני בטוחה".
צריך גם לזכור, את עדין בתחילת הקריירה, עוד לא עשית תואר ראשון, זאת אומרת את תתקבלי לעוד הרבה מקומות עבודה
"נכון, כן אבל זה גרם לי להתעכב שנה, ובעצם דחיתי את התואר, עזבתי מקום עבודה. אולי מבחוץ זה נראה כאילו מה, את בת 23, מה את מבלבלת את המוח, יש זמן.
אבל אני מרגישה כאילו אני במרוץ לחיים. אתה מתחיל לעשות את החישובים האלה, כמה אנשים יוצאים עם תואר בכלכלה, כמה אנשים יוצאים עם רישיון, למה שייקחו אותך ולא אותם. אני כבר רוצה להרוויח משכורת ראויה, רוצה להיות במקום אחר. האמביציה והשאפתנות בגיל הצעיר משתלטים עלייך ואתה רוצה קדימה, אתה רוצה עוד, אתה רוצה כבר להיות מומחה, לא מענייין אותך להיות בתפקיד זוטר לטווח ארוך".
אבל מאידך זו לא הזדמנות שדופקת לך על הדלת כל פעם
"נכון, בגלל זה בסופו של דבר הלכתי לשם. אבל הייתה תחושה של אי וודאות".
שיתפת את המשפחה בלבטים?
"לא. אני לא בנאדם שנוטה לשתף. מה גם שכולם כולם יגידו לך כן, לכי על זה, אל תפספסי.
ומאוד היה חשוב לי להיות שקולה עם זה. בסוף הלכתי על זה, אי אפשר לוותר על זה כזה, זה משהו שאני אקח איתי לחיים ומעבר לזה, זה באמת לימד אותי, מעבר לכסף ומעבר לחוויה".
זה בעצם סוג של טירונות
"טירונות לחיים".
את עשית צבא?
"לא, לא עשיתי צבא.
טירונות עשיתי".
אז למה לא המשכת אחרי הטירונות?
"הגשתי בקשה (בגלל שההורים של גרושים ואני בת יחידה לאם חד הורית) להיות קרבית, והם לא אפשרו לי והם כל פעם דחו לי את הגיוס, עד שבגיל 19 וחצי כבר רציתי לגשת למשפט ולהשתחרר, כבר לא רציתי להתגייס".
למה דחו לך את הגיוס כל הזמן?
"כי לא הייתי מוכנה להיכנס לקריה, ונלחמתי על תפקיד מסוים. מן הסתם לא קל להתנהל מול הצבא, זה כמו להתנהל עם שולחן. יש אפס גמישות ולא הייתי מוכנה לעשות תפקיד של קריה. מבחינתם זה גם סוג של תרומה, מבחינתי לא".
אז איך וויתרו לך בעצם?
"הם ממש לא וויתרו לי. היתה לי שנה מאוד קשה. עד גיל 20 הייתה לי מלחמה עם הצבא. עד שפשוט הם וויתרו על שירותיי. אבל היה מאבק שכלל מאבק משפטי. ממש רצו לגייס אותי בכוח למשהו מסוים ואני לא הסכמתי, בטח לא בגיל כזה מאוחר".
עכשיו, אחרי המרוץ למליון נפתחו בפנייך הרבה אפשרויות
"לא רק זה. המרוץ הביא אותי למקום שבו גם הבנתי שהצורך התמידי בתכנון, לדעת מה יהיה מחר, ומה יהיה בעוד שנה, הוא מיותר. אתה צריך תמיד לצפות לבלתי צפוי".
גם זה שנמצא כרגע אחרון, יכול מאוד להיות שמחר הוא יהיה ראשון
"נכון. עניין הזמן הוא לא הפקטור העיקרי. אם אתה טוב ואם תדע שאתה טוב, אתה תגיע לאן שתרצה. האובססיה הזאת למהירות, היא כבר פחות רלוונטית מבחינתי".
אוקיי, עזבת את אינפיניטי, הגעת למרוץ למליון...
"כן, הגעתי לחצי הגמר וחזרנו לארץ. צריך לזכור שהתכנית והגמר היו שני חלקים שונים".
כמה זמן נערכים הצילומים עד לחצי גמר?
"חודש, למרות שההרגשה היא שאתה חצי שנה בתוך הדבר הזה. היו לנו גם קטעי מרוץ של 30 שעות, זאת אומרת 9 שעות טיסה, עוד 20 ומשהו שעות שאתה לא אוכל, לא שותה, לא ישן וזה באמת מרגיש לך כל יום כמו שבוע. אתה מקבל פרספקטיבה אחרת לזמן".
היו במרוץ קטעים מייאשים?
"בהחלט. היה את הקטע שבו איבדנו את הכסף. ופשוט החלטנו בעצם לקבץ נדבות ממש".
איך מצליחים לעשות דבר כזה?
"תראה, אני טיפוס מאוד תחרותי. שם, בתחרות זה היה נראה טריוויאלי לחלוטין, אין דבר כזה ללכת הביתה, לא הולכים עד הרגע האחרון. זה כמו להיות במשחק, זה כאילו לא אתה. הרי בבית לא תעשה דבר כזה, לא תתחיל לקבץ נדבות, איבדת את הארנק, אבל במשחק, אני אעשה כל מה שצריך כדי להשיג את המטרה שלי.
כל אחד אומר לך אני תחרותי, אבל רק כשהחיים באמת מביאים אותך לנקודה הזאת, שם המבחן".
איזה עוד נקודות היו לכם שהייתן צריכות להתמודד עם קשיים?
"היה גם את הקטע עם הקעקוע, פתאום לעשות קעקוע. זה היה ממש נגד האידאולוגיה שלי. אבל עשיתי את הקעקוע, היום זה מן סוג של מדליה.
"צריך לזכור בסופו של יום שמבחינת ההפקה אנחנו כלי לרייטינג. ככה מסתכלים עלייך בטלוויזיה, צריך לקחת את זה בחשבון. זה משהו שצריך להיות מודע אליו, ולשמור על עצמך. אתה יכול להגיד שהיתה עריכה מגמתית, אבל אתה הוא זה שבסופו של יום נותן להם את החומר".
יש משהו ספציפי, שנחרט לך בזיכרון מהמרוץ?
"המשימה האחרונה, עם החבל, בגמר. זו היתה משימה של 200 מטר גובה, ומרחק של 30 מטר. החבל היה בצורת V, כלומר הוא מתרחב ואתה צריך גם לחזור את זה. היציבות על חבל היא עם הידיים אחד של השני, התקשורת היא עם הידיים. אני מאוד אוהבת את תחום האקסטרים. אני לא בנאדם שמכיר את תחושת הפחד.אבל במשימה הזו נכנסתי לסוג של הלם קרב.
היה שם משהו מאוד חזק ומשמעותי עבורי. לא הייתי ככה בחיים שלי, מי שמכיר אותי יודע שבחיים שלי לא הייתי בנקודה כזאת שמשהו משתלט עליי. אבל לא משנה מה ואיך לא הייתי יורדת מהחבל הזה".
אז בעצם עשיתם חמישה שבועות של צילומים, ואחרי חצי שנה הלכתם למשימה של הגמר?
"נכון".
זה המון זמן. כל הדרייב הזה של המרוץ כבר הלך.
"כן כביכול הדרייב הלך".
וחצי שנה אתה לא יכול לעשות כלום
"אתה לא יכול לעשות כלום. אני הייתי בחדר מט''ח כמה חודשים, ואז הייתי צריכה לטוס לגמר. אתה מוגבל, זה קשה. זאת המשימה הכי קשה של המרוץ למיליון בעולם".
איך היתה ההרגשה להסתכל על עצמך בטלוויזיה?
"מאוד קשה. במיוחד בחלק הראשון של המשחק. בהפקה ידעו שהגענו לגמר, למרות שכל הזמן היינו בסוף. אז העריכה קצת החמירה איתנו, כדי ליצור דרמה. מן הסתם הדרמה הזו באה על חשבוננו. הקטעים הפחות טובים שלי יצאו על המסך, והיה לי מאוד קשה עם זה".
אבל אתן הלכתן עם הקטע של הבלונדיניות
"ממש לא. לא חשבנו על זה בכלל. קודם כל בגלל שכבר היו בלונדיניות בעונה הקודמת, אז חשבנו שזה לא יחזור על עצמו, כי צריך איזשהו גיוון. בנוסף, זה לא משהו שליווה אותי בסביבה הטבעית שלי. אף פעם, אף אחד לא המעיט בערכי כי הייתי טיפה בהירה. אף פעם לא ליווה אותי הטיפשונת, חסרת המודעות, ופתאום אתה נחשף לעוד צד שלך. אתה רואה על עצמך דברים שקצת פחות הכרת, שקצת פחות היית מודע אליהם, שאתה טיפה ככה ושאתה כן עושה פדיחות, ואומר דברים שהם לא לעניין לפעמים. אבל שוב זו הסיטואציה וזה הלחץ וזה המתח שמביא אותך למקום שאתה לא יודע בכלל איך להתנהל ואתה עושה שטויות".
מה קורה עכשיו בעקבות המרוץ? לא חוזרים למכללה למינהל ללימודי ערב וחוזרים לעבוד באיניפיטי נכון?
"למה לא? לימודים זה משהו שאני בכל מקרה מתכוונת לעשות, ואני מתחילה ללמוד באוקטובר. לא בטוח שבמכללה למנהל, בגדול אני מאוד בעד המכללה למנהל, הלימודים שם ברמה גבוהה לדעתי. אבל זה יכול להשתנות, אולי ברייכמן. עכשיו אני כבר לא חייבת לימודי ערב".
יש אבל מן הסתם גם דברים שנפתחו בעקבות המרוץ, מלבד הזכייה שמאפשרת לך לא לעבוד? אין הצעות ? אלה 15 דקות התהילה שלך
"נכון, אני גם אדע להשתמש בהן בתבונה. מן הסתם לא על הכל אני יכולה לדבר.יש לנו המון הצעות.
"נורא קל להתפתות לזה ולהגיד אני כבר רגל אחת בפנים, וכולם מחזרים אחרייך וכל התעשייה סביבך, וגם עשינו כמה שערים לעיתונים, אבל סיננו הרבה מההצעות, גם מה שלא היה שווה כלכלית. חשוב מאוד לדעת להישאר יציבים על הקרקע בסיטואציה הזאת, שהכל כל כך רועם סביבך".
איך עושים את זה?
"זוכרים שזה זמני, זוכרים שזה 15 דקות תהילה. זה מושג שהמציא אותו בנאדם גאון שידע על מה הוא מדבר וזה מושג נכון. אני, כלכלית, אשתדל לעשות ממנו את המיטב. מציעים לנו קמפיינים כשמגיעים לסכומים המתאימים, לשתינו, אז אנחנו נסכים.
"צריך לזכור שכשאתה מנסה לספק ולרצות ולהתאים את עצמך כל הזמן זה לא יוצא, ודווקא שאתה בא עם הקסם האישי שלך, ובאמת נותן את מה שיש, זה עובד. ככה זה גם באודישנים למרוץ, לא אמרנו שוב דבר מיוחד. אבל אנשים שנורא מאמינים בעצמם אוהבים מאוד שמזלזלים בהם, כי זה נותן להם את הדרייב עוד יותר".
אז מה את עושה עם הכסף?
"אני עוד לא סגורה על זה, אבל כנראה שאני אשקיע בנדל''ן. דווקא עכשיו שהוא קצת ירוד. יש לי עוד חודש עד שאני מקבלת את הכסף. בן הזוג שלי הוא קבלן ויזם, ויש איזה פרויקט של פינוי בינוי ואני עדיין מנסה להשיג את הבית הזה.
יש כמובן את ההשקעה בעצמי שזה השקעה בהשכלה שלי, מבחינתי זו ההשקעה הכי טובה שאני יכולה לעשות".
הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.
