אפסילון, מהמשקיעות הגדולות מבין קרנות הנאמנות באג"ח אמפל: "מנהלי אמפל מושכים שכר מטורף, ואנו נשארים עם הסיכון"

מן פרש ידיים וחזר על המנטרה שלא ניתן לבדוק, "אין לי כסף לשים", תוך שהוא מאיים באמצעות סמנכ"לית הכספים שלו אירית אילוז, כי אם אמפל תישלח לפירוק, הוא לא יסייע לה מול הגופים במצרים.

המתווה של הסדר החוב שאליו הגיעו שלשום אמפל ומחזיקי האג"ח מסדרה ב', עורר תגובות מעורבות בקרב המחזיקים, שיצטרכו לאשרו באסיפה הקרובה, וגילה כי אף על פי שהמחזיקים עוזבים את השולחן עם כמה ז'יטונים, לפחות בסיבוב הפוקר הזה ניצח מימן והשאיר את השליטה בחברה בידיו.

אמפל, שנקלעה למצוקת מזומנים בעקבות הפיצוצים החוזרים ונשנים בצינור המוביל גז ממצרים לישראל ‏(שבו היא מחזיקה 12.5%‏), ביקשה - וכפי שזה נראה כעת אף קיבלה - דחייה של שנתיים בתשלומי האג"ח. מחזיקי האג"ח דרשו תרומה משמעותית מבעל השליטה, אך תרומתו של מימן לפי מתווה ההסדר שפורסם, מינורית - הזרמה של 6 מיליון דולר בלבד לכיסוי מרבית הוצאות ההנהלה של החברה ב–2012 המוערכות ב–7 מיליון דולר לאחר קיצוץ של 50% שהבטיחה לבצע. בעשור האחרון משך מימן מהחברה כ–300 מיליון דולר בשכר ועסקות מכירה שונות שביצע, בעיקר מכירת נתחים בצינור הגז ‏(EMG‏) שהיו שייכים לו באופן פרטי.

"אם זה מתווה ההסדר הסופי, הוא ממש לא לרוחי", אמר אתמול עידן אזולאי, מנכ"ל קרנות הנאמנות של אפסילון. "בסופו של דבר, מימן מזרים רק 6 מיליון דולר, כל המנהלים שנכשלו ממשיכים למשוך משכורות מטורפות ‏(סמנכ"לית הכספים אילוז מקבלת כ–1.5 מיליון דולר בשנה, ל"ז‏), ואנחנו נשארים עם הסיכון בתקווה ש–EMG תהיה שווה משהו, וזה יהיה האפסייד היחיד.

"אין התחייבות אמיתית של בעל הבית, וזה אחרי שהם ניצלו את החברה לטובתם האישית והזניחו את בעלי המניות מטעם הציבור במשך שנים. אם הייתי עושה בעבודה שלי את הפשלות שהם עשו, הייתי נשלח הביתה מזמן. איני רואה הצדקה להשאיר את החברה הזאת קיימת. יש פה אובדן אמון מוחלט, ואני מקווה שזה לא סוף פסוק".

מנופי הלחץ של מימן

מחזיק בכיר אחר, שביקש להישאר בעילום שם, דווקא היה מרוצה מההסדר ובחר להחמיא לנציגות: "בהתחשב בנסיבות, זה סביר. הייתי שמח אם היה אפשר לקחת למימן את התחתונים, אבל צריך לשים את הדברים על השולחן - לא היתה אפשרות כזאת. מה שהם הציעו קודם היה הרבה יותר גרוע. הרי המטרה שלנו היא להביא כמה שיותר כסף מהאיגרות".

הבכיר התייחס בדבריו למנופי הלחץ שהפעיל מימן על מחזיקי האג"ח במשחק הפוקר, כאלה שהיו ידועים לכל הצדדים וסייעו למימן להישאר מחויך ולא להילחץ. המנוף הראשון היה העובדה שאמפל היא חברה המאוגדת בניו יורק, וככזו קיים קושי בהתחלת הליכי פירוק בבית משפט ישראלי, גם על נכסים הרשומים בישראל, מכיוון שבית המשפט האמריקאי יכול להחליט שכל ענייני הפירוק יתנהלו דרכו. במצב זה גם צפוי לעורכי הדין הישראלים תהליך ארוך ויקר של מאבקים, שכירת עורכי דין אמריקאים וטיסות תכופות. אגב, זו אחת הסיבות שמימן רכש דווקא את אמפל ב–2001 ושילם עליה פרמיה גבוהה בעשרות אחוזים ממחירה בשוק. עם זאת, מימן יכול להעביר עסקות עמו בדירקטוריון בלבד, ללא צורך במעבר דרך האסיפה הכללית.

מנוף הלחץ השני של מימן במו"מ היה תרומתו לחברה. אמפל היא חברה של כמעט איש אחד המטפח תדמית מסתורית שמשתלבת היטב עם שירותו בעבר במוסד הישראלי. מימן טען שהוא היחיד שיכול לטפל במצב כעת במצרים, וכי אם החברה תלך לפירוק, יסרב להמשיך לעזור. מצבה של EMG נותר עלום בפני משקיעי החברה שאינם יכולים או אינם ששים להיכנס לנעליו. נוסף על כך, סייעה למימן העובדה שגם שוויין של רבות מאחזקותיה האחרות של החברה עדיין אינו ברור, כמו גדות מיכליות, האחזקה העיקרית השנייה של אמפל אחרי EMG, הנמצאת בצמיחה, ורובה משועבד לבנק דיסקונט, ופרויקט האתנול בקולומביה.

למעשה, הנציגות העניקה למימן ארכה של שנה, תוך תשלום של מיליון דולר מהקופה להוצאות ההנהלה של החברה. קרוב לוודאי שבעוד שנה ייפגשו הצדדים לסיבוב נוסף.

מנציגות האג"ח מסדרה ב', הכוללת את עו"ד אריה דנציגר, יניב צלאל ממיטב, אדוארד קלר ומורדי משיטה מכלל נמסר: "אנחנו מתנגדים לבעלי שליטה אשר לא עומדים במלוא ההתחייבויות למחזיקי האג"ח ולא עושים הכל על מנת לעמוד בהן. הנציגות, לאחר ששקלה את החלופות העומדות בפני מחזיקי האג"ח, ראתה לנכון להמליץ לאסיפת המחזיקים לאשר את עקרונות ההסדר. ההסדר הסופי הכולל יאושר רק לאחר שייסגרו פרטי המו"מ עם הסדרות האחרות בתוך 60 יום".

פורסם לראשונה ב- TheMarker

המחזיקות הגדולות של  אמפל אמרי אג''ח א

המחזיקות הגדולות של אמפל אמרי אג''ח ב

המחזיקות הגדולות של אמפל אמרי אג''ח ג

הנתונים נכונים לתחילת שנת 2012