הלוואות חוץ-בנקאיות בידי יחידים – שינוי בכללי המיסוי

בכתבה זו נידרש לשינויים שבוצעו בכללי המיסוי החָלים על הכנסות שמקורן בהלוואה שנתן יחיד לצד שלישי. כפי שנראה להלן, בעוד שבעבר הכנסות אלו חויבו במס הכנסה בשיעור רגיל ובמקרים מסוימים גם בדמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, כיום, ובעקבות אותם שינויים, ההכנסות חייבות במס בשיעור נמוך יותר ואינן כפופות עוד לתשלום דמי ביטוח לאומי/בריאות. שינוי כללי המיסוי פתח בפני יחידים אפיקי השקעה מעניינים שלפני כן היו בלתי-כדאיים בְּשל חבויות המס הגבוהות.

עד לרפורמה במס הכנסה שמקורהּ בתיקון 147 לפקודת מס הכנסה, יחיד שנתן הלוואה לצד שלישי חויב במס בשיעור רגיל (אז – עד 50%) בגין הריבית והיה פטוּר ממס (בכפוף למספר תנאים) בגין הפרשי ההצמדה. בנוסף, אותו יחיד חויב, במקרים מסוימים, בתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות בגין הכנסות הריבית ו/או הפרשי ההצמדה כאמור.

במסגרת הרפורמה במס (תיקון 147) נקבע, כי החֵל מיום 1.1.2006 ואילך, הכנסות ריבית של יחיד (ובמקרים מסוימים – גם הכנסות של חברה משפחתית) תחויבנה במס בשיעור מירבי של 20% (25% מיום 1.1.2012 ואילך) או 15% (שיעור זה לא השתנה ביום 1.1.2012). במקביל, נקבע פטוֹר ממס על הפרשי הצמדה בידי יחיד. זאת, אף אם מדובר בהכנסות ריבית/הפרשי הצמדה שמקורן אינו בפיקדון בנקאי או באיגרות-חוב נסחרות.

על-פי כללי המיסוי החדשים, אם מדובר בהלוואות הצמודות במלואן למדד המחירים לצרכן או למטבע-חוץ תחויב הריבית במס בשיעור 20% (25% מיום 1.1.2012 ואילך). ואילו הפרשי ההצמדה יהיו פטוּרים ממס. אם, לעומת זאת, מדובר בהלוואות שאינן צמודות במלואן כאמור, אזי הריבית (לרבות הפרשי ההצמדה החלקיים, ככל שקיימים) תחויב במס בשיעור 15%. בשני המקרים, הכנסות הריבית והפרשי ההצמדה אינן חייבות בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות.
הזכאות לשיעורי המס המירביים של 15% ו-20% (25% מיום 1.1.2012) כמו גם לפטוֹר ממס על הפרשי ההצמדה והיעדר החבות בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות כפופים למספר סייגים. על-כן, יש להקפיד שסייגים אלה לא יתקיימו.

כך, למשל, הריבית והפרשי ההצמדה (ככל שקיימים) יחויבו במס בשיעור רגיל ובמקרים מסוימים אף בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות אם ההלוואה תינתן לחברה שבה המַלווה הינו בעל מניות מהותי (קרי: מחזיק למעלה מ-10% מאיזו מהזכויות בחברה).

סייג נוסף בוחן את סיווּגן של ההכנסות שמקורן בהלוואה: לפי סייג זה נדרש שההכנסות מההלוואה לא תהיינה הכנסות מעסק אלא הכנסות פסיביות. דהיינו, על ההלוואה לשאת אופי השקָעָתי-פסיבי ולא מסחרי-עסקי, וזאת כנגזר ממספר מבחנים שפותחו על-ידי בתי-המשפט בפסקי-הדין שעָסקו בסוגיות אלו ובסוגיות מקבילות (כגון: בסוגיית ההבחנה בין "סוחר" לבין "משקיע").

יישומם של מבחנים אלה אינו פשוט ועל-כן יש לשקוֹל קבלת חוות-דעת משפטית ממומחה מס שתבחן נושא זה ותאשר, כי אכן ההכנסות מההלוואה אינן מהוות בגֶדר הכנסה מעסק.
כאמור, שינוי כללי המיסוי פתח בפני יחידים (וכאמור, לעיתים גם בפני חברות משפחתיות) אפיקי השקעה חדשים שלפני כן היו בלתי-כדאיים בְּשל חבויות המס הגבוהות.

כך, למשל, יחיד עשוי להעדיף לתת הלוואה לצד שלישי (למשל: במסגרת הלוואת ביניים (Mezzanine)) במקום להשקיע את הכסף בפיקדון בנקאי (הנושא, מִטבע הדברים, תשואה נמוכה יותר), ולהתחייב, בכפוף לאי-קיומם של הסייגים הרלבנטיים, באותם שיעורי מס.
מובן שבמקרה זה, על אותו יחיד לבחון היטב את הסיכונים הגלומים בהלוואה כאמור.

* הכותב הינו הבעלים של משרד עורכי-דין, המתמחה בתחומי המיסוי השונים (מס הכנסה, מיסוי מקרקעין, מיסוי בינלאומי, מיסוי שוק ההון ומע"מ), מחבר הספר מיסוי שוק ההון (2006) ומקים ועורך אתר האינטרנט "מיסים", הכולל מידע מקיף ועדכני בתחומי המיסוי השונים.