למה שהמדינה לא תיקח אחריות על הפנסיה שלנו?

פנסיה...
בשנים האחרונות, אנחנו מקבלים הרבה מידע על הפנסיה שלנו. מדברים על זה כל הזמן, בעיקר (כמו תמיד) על הצד השלילי. כל סערה בשוק ההון (ומ-2008 אנחנו בעיקר בסערה, עם הפוגות קלות עד מתונות), מיתרגמת מיד לדוחות הרבעוניים והשנתיים של הפנסיה.

העניין עם הפנסיה הוא, שקיבלנו הרבה אחריות, אבל ידע לא קיבלנו. ולכן, תמיד עולה השאלה, למה שהמדינה לא תיקח אחריות על הפנסיה שלנו (במילים אחרות, תעזוב אותנו בשקט).

טענה זו עולה בשתי גרסאות שונות:

הגרסא הראשונה היא למה לא לחזור לשגרת אגרות חוב מיועדות שהמשמעות שלהן היא גיוס חוב של המדינה בריבית צמודה למדד + 3.5% בערך, כאשר כיום המדינה יכולה ללוות כסף בשוק ההון בריבית נמוכה מ-3% ללא הצמדה.

הבעיה כאן ראשית היא העובדה שהחזר חובות הוא הסעיף השני בתקציב המדינה, אחרי תקציב הבטחון,
והמשמעות של אגרות חוב מיועדות, היא שהמדינה מגייסת חוב יקר מאוד, כאשר היא יכולה לגייס בשווקים חוב זול הרבה יותר. אז בעצם, כן - היא תעזור לנו עם הפנסיה, אבל חלק גדל ילך להחזר חובות, ולא יישאר בתקציב,מה שאומר שכולנו נשלם את המחיר הזה.

בנוסף, ראינו בעבר, שאגרות חוב מיועדות, לא היוו ערובה לניהול איכותי, ולתשואות גבוהות של קרנות הפנסיה, ראה הסדר הקרנות הללו, שעלה למדינה (...אה...סליחה...לנו...) עשרות מליארדים של שקלים.

יש עוד גרסא בעניין, גרסא סוציאליסטית יותר, ולכן גם קוסמת יותר, שאומרת, שלאור המשכורות המנופחות והמנגנונים של הקרנות והקופות - למה שהמדינה לא תיקח על עצמה רק את הניהול של החסכון הפנסיוני.במקום שהשוק ייגבה דמי ניהול שערורייתיים, ובדרך זו יצמצם משמעותית את החסכון של האזרח,
תיכנס המדינה בנעליו, תנהל את החסכון הפנסיוני בעלויות נמוכות יותר. בשקיפות גבוהה יותר, בתשואות יותר גבוהות, ובא לציון גואל.

ראו בהקשר זה התבטאו הכלכלן שמלה מעוז, וכן הסטטיסטיקן הראשי. אין ספק שטענה זו כבר ראויה להתייחסות יותרת רצינית.

ראשית, כפי שציינתי, זה לא עבד בעבר. אבל זה כשלעצמו לא טיעון נגד. בנוסף על כשלון העבר, המדינה מוכיחה פעם אחר פעם, שאין לה שום יכולות ניהול.
בואו נניח שמודל כזה אכן עובד. ראשית, מי שמנהל כסף, ויעבוד עבור המדינה, יהיה עובד מדינה. ללא האחריות שקיימת בשוק הפרטי - קרי אפשרות הפיטורים.  אותו - acountability - מפורסם שאין לו מילה בעברית. ללא חובת ההוכחה שקיימת כל הזמן בשוק הפרטי.

יותר מזה, אותה רשות פנסיונית שתקום, תהפוך להיות מרכז כח (כמו שקורה עם כל רשות שלטונית).
לאט לאט, ייעודו של מרכז הכח הזה יהיה לקיים את עצמו, ללא קשר לתוצאה. לא ירחק היום ואותם עובדים יבטיחו לעצמם תנאי שכר והטבות, וזאת ללא קשר לביצועים, לאיכות ניהול, וכלל לא בטוח שהם יצליחו לעשות עבודה טובה יותר.
כל זאת עם מנגנוני פיקוח עייפים, חוסר יעילות, בקיצור כמו שהשירות הציבורי יודע לעשות – מקסימום עלות, מינימום תועלת.

רק שעכשיו, כשתהיה רשות פנסיונית, לא יהיה שוק מתחרה פרטי, כי מי ישים את כספו בגוף פרטי שמולו עומדת המדינה, עם הבטחון של המדינה. לאט לאט (בעצם אולי לא כל כך לאט) השוק הפנסיוני הפרטי יגווע, נמצא עצמנו עם ברירה אחת בלבד, שכלל לא בטוח שתהא עדיפה.

נכון שאפשר להתמודד עם הטענות שלי, אבל נסיון העבר הראה, שאם המדינה צריכה לעשות משהו, וגם את זה בקושר היא עושה, זה להסדיר את תנאי המשחק. אם היא תיכנס לתוך המשחק, המרוויחים העיקריים
יהיו העובדים של אותו גוף, אנחנו פחות. לא מאמינים? תשאלו את היבואנים.

אז אולי כדאי להשאיר לשירות הציבורי את הפיקוח, ולשוק החופשי את הביצוע.

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן – בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.