קרן מרדכי
21/10/2013
מה קורה כשעוקצים את סניף הבנק שלכם?
תרגילי עוקץ לא נערכים רק על אנשי עסקים וחברות, אלא גם על סניפי בנק ברחבי הארץ. הבנקים, מצידם, מנסים לא פעם להפיל את ההפסדים הכבדים לפתחם של הלקוחות.
עו"ד אליעזר גריסרו, מתאר את דרך היסורים שעלולים לעבור לקוחות בנקים, שחשבונם נפל קורבן לעקיצות..
לדברי עו"ד גריסרו, הגיע אל משרדו לפני זמן לא רב, יזם ממרכז הארץ, שרצה להקים דיסקו-בר בראשון לציון, שלטענתו נעקץ והופקר על ידי סניף הבנק שלו. לדברי היזם, הוא ראה מקום שמצא חן בעיניו באזור התעשייה בעיר, אך זה כבר היה מאויש על ידי שוכר אחר. במקום לשלם דמי פינוי גבוהים לשוכר תמורת עזיבתו את המקום, הציע השוכר ליזם הצעה מפתה: לשכור ממנו את המקום כשוכר משנה, ולהעביר לידיו ערבות בנקאית, שתשמש לו בטחונות – וכך להקים את הדיסקו בר במקום – מבלי להתקשר מול בעל הנכס, ומבלי לשלם דמי פינוי.
היזם נענה להצעה, אך כעבור פרק זמן העסקים החלו לקרטע והוא החליט לעזוב את המקום – לא לפני שהשלים את חובות השכירות לאותו שוכר.
לאחר הפינוי, ביקש היזם מהשוכר לקבל חזרה לידיו את שטר הערבות הבנקאית שאותו מסר בתחילת תקופת שכירות המשנה. השוכר מסר לידיו בחזרה את שטר הערבות, אך בדיעבד התברר כי מדובר בשטר מזויף. את שטר הערבות המקורי של היזם, השאיר השוכר לעצמו.
הבנק - מי שהעניק את השטר המקורי מלכתחילה - קיבל מהיזם את השטר המזויף, ושחרר את הכספים ששימשו בחשבונו כעירבון.
לדברי עו"ד גריסרו, הצרות החלו כשהשוכר הנוכל, השאיר את שטר הערבות המקורי אצל בעלי המקום, וזה הגיע לממשו. "מתברר, שלא ניתן היה לסרב לו, והבנק נאלץ לשלם 100 אלף שקלים, שנוכו מחשבונו של היזם התמים", אומר עו"ד אליעזר גריסרו שטיפל במקרה.
האם הפקדת שטר מזויף בבנק הוא באחריות הסניף?
היזם מיהר לתבוע את הבנק, באמצעות עו"ד גריסרו, בטענה כי הבנק קיבל את השטר המזויף מבלי לבדוק אותו, ועל כן התרשל בתפקידו.
בית המשפט קיבל את טענת היזם: כיוון שהשוכר מחולל העוקץ נעלם, הטיל בית המשפט על הבנק לשאת ב-50 אחוז מגובה השטר, ובמחצית הנותרת נשא היזם הנעקץ. "במקרה זה, הבנק עצמו הפך לנעקץ על ידי גורם שלישי, כאשר בעל החשבון העביר לידיו, ללא ידיעתו, אסמכתא מזויפת", אומר עו"ד גריסרו, "כך שבפסק הדין, חילק בית המשפט את הנזק מההונאה על שני הקורבנות, הבנק והיזם - באופן שווה".
לדברי עו"ד גריסרו, השאלה הנבחנת על ידי בית המשפט בסוגיה כזו היא מידת התרומה של בעל החשבון למחדל: האם גם הוא התרשל או שהאחריות המלאה חלה על הבנק בלבד. במקרה הנדון, בית המשפט פסק כי על בעל החשבון היה לדאוג לקבל מכתב ביטול מפורש מהמוטב בערבות, ובגלל זה השית עליו חיוב של 50 אחוזים מהסכום.
כך, לדברי עו"ד גריסרו, הבנק לא מכסה את הנזק בכל מקרה של עוקץ.
"הבנק יכסה את הנזק אך ורק אם נמצא כי התרשל בתפקידו כשומר הכספים", מסביר עו"ד גריסרו. "אין עוררין, כי מתוקף תפקידו כשומר סף, מוטלת על הבנק החובה למנוע מעשים לא כשרים, כגון שליחת יד או גניבת כספים שהפקיד הלקוח בידיו. יחד עם זאת, גם על הלקוח מוטלות חובות משלימות, שנועדו לסייע לבנק בשמירה על כספו שלו, כשבין היתר ניתן למנות את החובה למסור פרטי זיהוי והתקשרות נכונים וכן החובה לבדוק את הנעשה בחשבונות הבנק".
מקרה נוסף: הבנק כיבד את הצ'קים שזייפה עובדת החברה
במקרה אחר, הגישה חברה פרטית תביעה לבית המשפט, לתשלום של כ-3.5 מיליון שקל נגד בנק בו התנהל חשבונה זאת, בטענה לנזקים שנגרמו לחברה עקב מעילה בכספיה על ידי מנהלת החשבונות בחברה, שזייפה לכאורה חתימות ומשכה כספים.
בדיון בבית המשפט נבחנה השאלה, האם בנקאי סביר יכול היה לעמוד על כך שהחתימה איננה של מורשה החתימה - וזאת על ידי השוואה פשוטה של החתימות המזויפות על גבי השיקים אל מול דוגמאות החתימה שנמסרו לבנקים.
בדיון נקבע כי החתימות אינן דומות ועל כן בנקאי סביר, אשר היה עורך את ההשוואה המתבקשת, יכול היה להבחין בקלות כי השיקים מזויפים. יתרה מכך, קבע בית המשפט, בנקאי סביר צריך היה להבחין בכך שכמה מהשיקים אינם נושאים חתימה כלשהי.
"חתימת הלקוח היא שיוצרת את השיק, מכאן שנקודת המוצא היא שבנק אינו רשאי לחייב את חשבון הלקוח בגין שיקים שהלקוח אינו משך", אומר עו"ד גריסרו. "הבנק הוא מונע הנזק היעיל ביותר, שכן יש באפשרותו - בשימוש באמצעים סבירים - לחשוף את הזיוף, למשל על ידי השוואה של החתימה, כמו במקרה הנדון". לדבריו, הבנק, הוא גם מפזר הנזק הטוב ביותר, שכן ביכולתו להפנים את העלויות הנובעות מהסיכון ולגלגל אותן בהתאם על כלל הלקוחות.
לדברי עו"ד אליעזר גריסרו, העילה נזיקית שבתביעה נגד הבנק, מבוססת על עוולת הרשלנות, אשר לפיה בהתייחס ליחסי בנק-לקוח. הן על הבנק והן על הלקוח מוטלת חובת הזהירות. באשר לחובה המוטלת על הבנק, עליו לנקוט בכל אותם אמצעי זהירות שבנק סביר היה נוקט על מנת למנוע נזק מלקוחותיו. באשר לחובה המוטלת על הלקוח, עליו כלקוח סביר לצפות כי אי נקיטת אמצעי זהירות מצידו יכול שתגרום לנזק לבנק, במקרה זה יהיה ניתן לחייב את הלקוח בעילת רשלנות.לדברי עו"ד גריסרו, באמצעות מבחן האשמה - הסיכון יוטל על הצד אשר חרג מרמת הזהירות הסבירה. מכאן, שהנזק יכול להיות מוטל רק על צד אחד, אם ימצא שהשני נהג בסבירות.
במקרה זה, נפסק כי לאור הנסיבות ומידת הרשלנות החמורה שבהתנהלות הבנקיש להעמיד את האשם התורם של בעלת החשבון שנעקץ על 35%. לפיכך, על הבנק לשלם לתובעת 65% מסך השיקים המזוייפים שפרע - ובסה"כ 1,423,600 ₪.
הבנק העביר כספים מחשבון הבנק של הלקוחה, ללא ידיעתה
מקרה נוסף, עסק בשני חשבונות בנק שפתחו בני זוג, עולים מרוסיה שאינם מתגוררים בקביעות בישראל. לטענתם, הם הופנו לסניף הבנק על ידי אדם, שנראה להם כ"בעל קשרים מיוחדים בסניף".
משגילו כי מחשבון הבנק של האישה נגנבו סכומי כסף נכבדים, הם פנו למשטרה.
אז התברר להם כי בעל החשבון אליו הועברו הכספים, הוא אדם המוכר למשטרה כחשוד בזיופם ובהפצתם של דרכונים ותעודות זהות. עוד התברר לבני הזוג, כי מרבית סכומי הכסף הועברו מחשבונה של האישה לחשבונו של אותו אדם, המתנהל באותו הסניף שבו מתנהל חשבונה של האישה.
בכתב התביעה שהוגש על ידי בני הזוג לבית המשפט, , נטען כי העברות בנקאיות שבוצעו מחשבונה של האישה במשך שנתיים לחשבונו של אדם אחר, הסתמכו על מכתבי הוראה שהתקבלו ממנו בסניף, באמצעות מכשיר פקס. האישה הדגישה כי לאורך כל התקופה, איש מהבנק לא פנה אליה טלפונית או בדרך אחרת ושאל אותה לגבי אותן העברות, וזאת למרות שביקרה פעמים רבות בארץ. דבר המעילה התגלה לבני הזוג רק שנתיים לאחר פתיחת החשבון, כאשר ביקשו לבצע משיכת מזומנים מחשבון האישה. אז התברר להם, כי בחשבון יתרה שלילית בסך 530 שקל. לאור זאת, הגישו בני הזוג תביעה בסך מיליוני שקלים כנגד הבנק,
"הסיכון הקיים בגניבת כספי לקוחות הוא חשש מובנה וראשון במעלה בפעילות הבנקאית, ועל הבנק לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו לשם מניעתו", אומר עו"ד גריסרו. "בראש ובראשונה, עליו לעמוד על הפעלת נהליו באופן ראוי. לו מולאו נהלים אלה כנדרש, אפשר שהבנק – ככל בנק סביר - היה מגיע למסקנה כי עליו לעצור כל פעילות בחשבון התובעת, עד לבירור העברות המתבצעות בחשבון הבנק שלה".
עוד מוסיף עו"ד גריסרו, כי הדבר חמור במיוחד, לאור העובדה כי מדובר בעולים חדשים שאינם דוברי עברית ושאינם בהכרח מכירים את נהלי העבודה של הבנקים בישראל.
הבנק מצידו טען כי התנהלות האישה אינה מעידה על התנהלות לקוח סביר: היא הפקידה בחשבונה חמישה מיליון דולר, אך לא התעניינה כלל בנעשה בו, גם כשהגיעה לביקורים בארץ. עוד טען הבנק כי הלקוחה מסרה כתובת שגויה, כך שלא היתה יכולה לקבל דברי דואר ביחס לפעולות שנעשו בחשבונה.
אילו התובעת נהגה כאדם סביר, נטען בבנק, ובדקה אחת לתקופה מה נעשה בחשבונה, ייתכן שהאירוע, או לפחות חלקו, לא היה מתרחש.
בית המשפט קבע כי העברות הכספים לחשבונו של אותו אדם גרמו באופן ישיר נזק כספי לתובעים. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי יש בהתנהלות האישה "אשם תורם", והעמידו על שליש (33.3%). כך, נקבע כי הבנק יישא בשני שלישים מנזקי התובעים, ובסך הכל ישלם להם סך של יותר מתשעה מיליון שקל. כמו כן חויב הבנק בהוצאות המשפט של התובעים ובשכר טרחה, בסכום כולל של 500 אלף שקל.
עו"ד גריסרו מסכם ומציין כי "תופעה נפוצה ומכוערת מאוד היא מקרי עוקץ שנעשים כלפי אוכלוסיות חלשות, דוגמת עולים חדשים כמו במקרה זה, או קשישים. כאשר קשיש מגיע עם עובד סעודי, מטפלת, ילד או מכר כביכול, ומבקש למשוך כספים משמעותיים מחשבונו, או לחלופין מייפה את כוחו של אותו אדם לבצע פעולות בשמו במקומו, הדבר חייב להדליק נורה אדומה בקרב הבנקים. בנקים שלא נדלקו אצלם 'נורות אזהרה' במקרה שכזה, נאלצו, על פי רוב, לשאת בתשלום עבור התובע – אם התגלה בדיעבד תרגיל עוקץ".
עו"ד אליעזר גריסרו מתמחה בדיני בנקאות ומשפחה והינו מבעלי משרד עורכי הדין 'גריסרו את מסורי' מראשון לציון.
תרגילי עוקץ לא נערכים רק על אנשי עסקים וחברות, אלא גם על סניפי בנק ברחבי הארץ. הבנקים, מצידם, מנסים לא פעם להפיל את ההפסדים הכבדים לפתחם של הלקוחות.
עו"ד אליעזר גריסרו, מתאר את דרך היסורים שעלולים לעבור לקוחות בנקים, שחשבונם נפל קורבן לעקיצות..
לדברי עו"ד גריסרו, הגיע אל משרדו לפני זמן לא רב, יזם ממרכז הארץ, שרצה להקים דיסקו-בר בראשון לציון, שלטענתו נעקץ והופקר על ידי סניף הבנק שלו. לדברי היזם, הוא ראה מקום שמצא חן בעיניו באזור התעשייה בעיר, אך זה כבר היה מאויש על ידי שוכר אחר. במקום לשלם דמי פינוי גבוהים לשוכר תמורת עזיבתו את המקום, הציע השוכר ליזם הצעה מפתה: לשכור ממנו את המקום כשוכר משנה, ולהעביר לידיו ערבות בנקאית, שתשמש לו בטחונות – וכך להקים את הדיסקו בר במקום – מבלי להתקשר מול בעל הנכס, ומבלי לשלם דמי פינוי.
היזם נענה להצעה, אך כעבור פרק זמן העסקים החלו לקרטע והוא החליט לעזוב את המקום – לא לפני שהשלים את חובות השכירות לאותו שוכר.
לאחר הפינוי, ביקש היזם מהשוכר לקבל חזרה לידיו את שטר הערבות הבנקאית שאותו מסר בתחילת תקופת שכירות המשנה. השוכר מסר לידיו בחזרה את שטר הערבות, אך בדיעבד התברר כי מדובר בשטר מזויף. את שטר הערבות המקורי של היזם, השאיר השוכר לעצמו.
הבנק - מי שהעניק את השטר המקורי מלכתחילה - קיבל מהיזם את השטר המזויף, ושחרר את הכספים ששימשו בחשבונו כעירבון.
לדברי עו"ד גריסרו, הצרות החלו כשהשוכר הנוכל, השאיר את שטר הערבות המקורי אצל בעלי המקום, וזה הגיע לממשו. "מתברר, שלא ניתן היה לסרב לו, והבנק נאלץ לשלם 100 אלף שקלים, שנוכו מחשבונו של היזם התמים", אומר עו"ד אליעזר גריסרו שטיפל במקרה.
האם הפקדת שטר מזויף בבנק הוא באחריות הסניף?
היזם מיהר לתבוע את הבנק, באמצעות עו"ד גריסרו, בטענה כי הבנק קיבל את השטר המזויף מבלי לבדוק אותו, ועל כן התרשל בתפקידו.
בית המשפט קיבל את טענת היזם: כיוון שהשוכר מחולל העוקץ נעלם, הטיל בית המשפט על הבנק לשאת ב-50 אחוז מגובה השטר, ובמחצית הנותרת נשא היזם הנעקץ. "במקרה זה, הבנק עצמו הפך לנעקץ על ידי גורם שלישי, כאשר בעל החשבון העביר לידיו, ללא ידיעתו, אסמכתא מזויפת", אומר עו"ד גריסרו, "כך שבפסק הדין, חילק בית המשפט את הנזק מההונאה על שני הקורבנות, הבנק והיזם - באופן שווה".
לדברי עו"ד גריסרו, השאלה הנבחנת על ידי בית המשפט בסוגיה כזו היא מידת התרומה של בעל החשבון למחדל: האם גם הוא התרשל או שהאחריות המלאה חלה על הבנק בלבד. במקרה הנדון, בית המשפט פסק כי על בעל החשבון היה לדאוג לקבל מכתב ביטול מפורש מהמוטב בערבות, ובגלל זה השית עליו חיוב של 50 אחוזים מהסכום.
כך, לדברי עו"ד גריסרו, הבנק לא מכסה את הנזק בכל מקרה של עוקץ.
"הבנק יכסה את הנזק אך ורק אם נמצא כי התרשל בתפקידו כשומר הכספים", מסביר עו"ד גריסרו. "אין עוררין, כי מתוקף תפקידו כשומר סף, מוטלת על הבנק החובה למנוע מעשים לא כשרים, כגון שליחת יד או גניבת כספים שהפקיד הלקוח בידיו. יחד עם זאת, גם על הלקוח מוטלות חובות משלימות, שנועדו לסייע לבנק בשמירה על כספו שלו, כשבין היתר ניתן למנות את החובה למסור פרטי זיהוי והתקשרות נכונים וכן החובה לבדוק את הנעשה בחשבונות הבנק".
מקרה נוסף: הבנק כיבד את הצ'קים שזייפה עובדת החברה
במקרה אחר, הגישה חברה פרטית תביעה לבית המשפט, לתשלום של כ-3.5 מיליון שקל נגד בנק בו התנהל חשבונה זאת, בטענה לנזקים שנגרמו לחברה עקב מעילה בכספיה על ידי מנהלת החשבונות בחברה, שזייפה לכאורה חתימות ומשכה כספים.
בדיון בבית המשפט נבחנה השאלה, האם בנקאי סביר יכול היה לעמוד על כך שהחתימה איננה של מורשה החתימה - וזאת על ידי השוואה פשוטה של החתימות המזויפות על גבי השיקים אל מול דוגמאות החתימה שנמסרו לבנקים.
בדיון נקבע כי החתימות אינן דומות ועל כן בנקאי סביר, אשר היה עורך את ההשוואה המתבקשת, יכול היה להבחין בקלות כי השיקים מזויפים. יתרה מכך, קבע בית המשפט, בנקאי סביר צריך היה להבחין בכך שכמה מהשיקים אינם נושאים חתימה כלשהי.
"חתימת הלקוח היא שיוצרת את השיק, מכאן שנקודת המוצא היא שבנק אינו רשאי לחייב את חשבון הלקוח בגין שיקים שהלקוח אינו משך", אומר עו"ד גריסרו. "הבנק הוא מונע הנזק היעיל ביותר, שכן יש באפשרותו - בשימוש באמצעים סבירים - לחשוף את הזיוף, למשל על ידי השוואה של החתימה, כמו במקרה הנדון". לדבריו, הבנק, הוא גם מפזר הנזק הטוב ביותר, שכן ביכולתו להפנים את העלויות הנובעות מהסיכון ולגלגל אותן בהתאם על כלל הלקוחות.
לדברי עו"ד אליעזר גריסרו, העילה נזיקית שבתביעה נגד הבנק, מבוססת על עוולת הרשלנות, אשר לפיה בהתייחס ליחסי בנק-לקוח. הן על הבנק והן על הלקוח מוטלת חובת הזהירות. באשר לחובה המוטלת על הבנק, עליו לנקוט בכל אותם אמצעי זהירות שבנק סביר היה נוקט על מנת למנוע נזק מלקוחותיו. באשר לחובה המוטלת על הלקוח, עליו כלקוח סביר לצפות כי אי נקיטת אמצעי זהירות מצידו יכול שתגרום לנזק לבנק, במקרה זה יהיה ניתן לחייב את הלקוח בעילת רשלנות.לדברי עו"ד גריסרו, באמצעות מבחן האשמה - הסיכון יוטל על הצד אשר חרג מרמת הזהירות הסבירה. מכאן, שהנזק יכול להיות מוטל רק על צד אחד, אם ימצא שהשני נהג בסבירות.
במקרה זה, נפסק כי לאור הנסיבות ומידת הרשלנות החמורה שבהתנהלות הבנקיש להעמיד את האשם התורם של בעלת החשבון שנעקץ על 35%. לפיכך, על הבנק לשלם לתובעת 65% מסך השיקים המזוייפים שפרע - ובסה"כ 1,423,600 ₪.
הבנק העביר כספים מחשבון הבנק של הלקוחה, ללא ידיעתה
מקרה נוסף, עסק בשני חשבונות בנק שפתחו בני זוג, עולים מרוסיה שאינם מתגוררים בקביעות בישראל. לטענתם, הם הופנו לסניף הבנק על ידי אדם, שנראה להם כ"בעל קשרים מיוחדים בסניף".
משגילו כי מחשבון הבנק של האישה נגנבו סכומי כסף נכבדים, הם פנו למשטרה.
אז התברר להם כי בעל החשבון אליו הועברו הכספים, הוא אדם המוכר למשטרה כחשוד בזיופם ובהפצתם של דרכונים ותעודות זהות. עוד התברר לבני הזוג, כי מרבית סכומי הכסף הועברו מחשבונה של האישה לחשבונו של אותו אדם, המתנהל באותו הסניף שבו מתנהל חשבונה של האישה.
בכתב התביעה שהוגש על ידי בני הזוג לבית המשפט, , נטען כי העברות בנקאיות שבוצעו מחשבונה של האישה במשך שנתיים לחשבונו של אדם אחר, הסתמכו על מכתבי הוראה שהתקבלו ממנו בסניף, באמצעות מכשיר פקס. האישה הדגישה כי לאורך כל התקופה, איש מהבנק לא פנה אליה טלפונית או בדרך אחרת ושאל אותה לגבי אותן העברות, וזאת למרות שביקרה פעמים רבות בארץ. דבר המעילה התגלה לבני הזוג רק שנתיים לאחר פתיחת החשבון, כאשר ביקשו לבצע משיכת מזומנים מחשבון האישה. אז התברר להם, כי בחשבון יתרה שלילית בסך 530 שקל. לאור זאת, הגישו בני הזוג תביעה בסך מיליוני שקלים כנגד הבנק,
"הסיכון הקיים בגניבת כספי לקוחות הוא חשש מובנה וראשון במעלה בפעילות הבנקאית, ועל הבנק לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו לשם מניעתו", אומר עו"ד גריסרו. "בראש ובראשונה, עליו לעמוד על הפעלת נהליו באופן ראוי. לו מולאו נהלים אלה כנדרש, אפשר שהבנק – ככל בנק סביר - היה מגיע למסקנה כי עליו לעצור כל פעילות בחשבון התובעת, עד לבירור העברות המתבצעות בחשבון הבנק שלה".
עוד מוסיף עו"ד גריסרו, כי הדבר חמור במיוחד, לאור העובדה כי מדובר בעולים חדשים שאינם דוברי עברית ושאינם בהכרח מכירים את נהלי העבודה של הבנקים בישראל.
הבנק מצידו טען כי התנהלות האישה אינה מעידה על התנהלות לקוח סביר: היא הפקידה בחשבונה חמישה מיליון דולר, אך לא התעניינה כלל בנעשה בו, גם כשהגיעה לביקורים בארץ. עוד טען הבנק כי הלקוחה מסרה כתובת שגויה, כך שלא היתה יכולה לקבל דברי דואר ביחס לפעולות שנעשו בחשבונה.
אילו התובעת נהגה כאדם סביר, נטען בבנק, ובדקה אחת לתקופה מה נעשה בחשבונה, ייתכן שהאירוע, או לפחות חלקו, לא היה מתרחש.
בית המשפט קבע כי העברות הכספים לחשבונו של אותו אדם גרמו באופן ישיר נזק כספי לתובעים. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי יש בהתנהלות האישה "אשם תורם", והעמידו על שליש (33.3%). כך, נקבע כי הבנק יישא בשני שלישים מנזקי התובעים, ובסך הכל ישלם להם סך של יותר מתשעה מיליון שקל. כמו כן חויב הבנק בהוצאות המשפט של התובעים ובשכר טרחה, בסכום כולל של 500 אלף שקל.
עו"ד גריסרו מסכם ומציין כי "תופעה נפוצה ומכוערת מאוד היא מקרי עוקץ שנעשים כלפי אוכלוסיות חלשות, דוגמת עולים חדשים כמו במקרה זה, או קשישים. כאשר קשיש מגיע עם עובד סעודי, מטפלת, ילד או מכר כביכול, ומבקש למשוך כספים משמעותיים מחשבונו, או לחלופין מייפה את כוחו של אותו אדם לבצע פעולות בשמו במקומו, הדבר חייב להדליק נורה אדומה בקרב הבנקים. בנקים שלא נדלקו אצלם 'נורות אזהרה' במקרה שכזה, נאלצו, על פי רוב, לשאת בתשלום עבור התובע – אם התגלה בדיעבד תרגיל עוקץ".
עו"ד אליעזר גריסרו מתמחה בדיני בנקאות ומשפחה והינו מבעלי משרד עורכי הדין 'גריסרו את מסורי' מראשון לציון.
הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניניים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.
