הבעל דרש לאסור על אשתו לעבור ראש פינה לאילת >> "היא מרחיקה אותי מילדתי האהובה"

ביהמ"ש פסק שיתאפשר לאישה להמשיך להתגורר בבית אמה באילת, בשל טובת הקטינה.
בתביעה שנדונה בימים אלה בביהמ"ש למשפחה בקריית שמונה, נחשף סכסוך קשה בין בני זוג סביב מקום מגורי האישה.

לדברי עו"ד עינבר לב, המייצגת את האישה, בני הזוג התגוררו לאורך שנים ביחידת דיור בחצר בית הורי הבעל, ויחסיהם סבלו מעליות ומורדות, בין השאר בשל יחסה של החותנת לאישה.
הבעל, שבבעלותו עסק עצמאי מכניס, סבל לאחרונה מדיכאונות, שגרמו לו להזנחת העסק שלו ולהתפרצויות זעם חוזרות ונשנות כלפי אשתו. ההתפרצויות הקשות, טוענת עו"ד לב, התרחשו בנוכחות ילדתם הקטנה.

לאחר שקיעתם של הצדדים למצב כלכלי בעייתי, החריף המשבר בין בני הזוג, והבעל ביקש מהאישה להסתלק מהבית, בטענה כי זו דרישת הוריו. האישה נסעה עם בתה לאמה באילת. כעבור מספר שבועות, בהן לא ביקר האב את בתו אף לא פעם אחת ואף לא שאל לשלומה - הוא פנה בתחנונים לאישה שתחזור אליו.

האישה התנתה את שיבתה בכך שיעברו לדירה מחוץ לנחלת הוריו, והוא הסכים לכך, אך משבאה עם אמה לארוז את החפצים, התפרץ עליה בזעם והצהיר שמעולם לא יעזוב את נחלת הוריו. ההתפרצות הקשה, בנוכחות הילדה, גרמה לאישה לחזור על עקביה לאילת, ובהמשך להגיש תביעה לגירושין מהאב ולתביעת משמורת, רכוש ומזונות קטינה ואשה.

בכתב ההגנה דרש הבעל שייאסר על האישה לעבור לאילת, בטענה שזה אינו הבית לו רגילה בתם, וכן מפני שמעברה מנתק למעשה את האב מבתו. אך ביהמ"ש קבע שלאור גילה של הבת חזקה כי תותר בידי אימה ובחזקתה הבלעדית וכי לא ניתן לאלץ את האם להתגורר בסמוך לאב לאור מצבה הכלכלי. כמו כן קבע בית המשפט כי המעבר לאילת רק מיטיב עם מצבה של הקטינה.

לדברי עו"ד עינבר לב, המייצגת את האישה, חיי הנישואין של בני הזוג ידעו עליות ומורדות כבחיי כל זוג נשוי, עד למשבר הראשון: הבעל נכנס לדיכאון והחל מסתגר בתוך עצמו, חווה מחשבות אובדניות ונהג לבכות שעות רבות. ההידרדרות הנפשית התבטאה לא רק בדיכאון אלא גם בהתקפי זעם ובהתפרצויות תכופות, כולל התקפי אלימות, שהופנו כלפי האישה והבת.

האישה טוענת, שכתוצאה ממצבו הבריאותי הרעוע נבצר מהגבר לחזור לעבודתו כעצמאי והוא נשאר בבית למשך מספר חודשים. במהלך כל התקופה הזאת, הן בשיקום והן בבית, לא משה האישה, לדבריה, ממיטתו ודאגה לכל צרכיו.

האשים את האישה במצבם הכלכלי, היכה וגירש אותה מהבית
באחד הערבים, כששבה האישה עם בתם הביתה ושאלה לשלום בעלה, הוא החל, לתדהמתה, לצרוח עליה ולהטיח בה האשמות שהיא בזבזנית ואשמה במצבם הכלכלי. כשראתה האישה את הטירוף בעיני בעלה, חששה שיפגע בה, ובאינסטינקט של הגנה, הרימה על ידיה את בתם. הבעל, בתגובה, חטף ממנה את הילדה ועזב את הבית אל בית הוריו. האישה רדפה אחריו ממררת בבכי ומתחננת שיחזיר לה את בתה, אך זה בעט בה, העיף אותה על הרצפה וסגר בפניה את הדלת. "הוריו של הנתבע לא פתחו את דלת הבית, והאישה נשארה בחוץ מתחננת שיחזירו לה את בתה הפעוטה", אומרת עו"ד לב.

כעבור זמן באותו ערב דרמטי, יצא אליה בעלה, הודיע לה שהוריו "לא רוצים אותה", כך על פי התביעה, ודרש ממנה לעזוב את הבית. האישה הבהירה לבעלה כי אין לה לאן ללכת באישון לילה – משפחתה מתגוררת באילת, ואילו הם נמצאים בקצה הצפוני של הארץ. בתגובה ענה הנתבע: "לא מעניין אותי, תארזי את הדברים שלך, אין לך מה לחפש כאן יותר".

משלא נותרה לה ברירה, ארזה את בגדיה ובגדי בתה, ועברה ללון אצל שכנה, וכבר למחרת בבוקר, נסעו השתיים אל בית אמה באילת, שם שהו במשך כשלושה חודשים.

הפציר באישה לחזור הביתה והסכים לתנאי שהעמידה לו
לאחר כשלושה חודשים שבהם התגוררה עם בתה באילת, החל הגבר להפציר באישה כי השתיים ישובו לראש פינה, זאת, למרות שעד אז, לאורך שלושה שבועות רצופים, כלל לא יצר קשר עם האם, לא שאל ולא התעניין בשלומה של הבת.

האישה, שסברה כי יחסיהם עולים על שרטון בגלל קרבתו של הבעל לאמו, איתה היא לא מסתדרת - התנתה את חזרתה בכך שהם יעזבו את יחידת הדיור של ההורים וישכרו דירת מגורים נפרדת.
הבעל הסכים לתנאי, אלא שבאריזת החפצים לקראת המעבר, חטף הבעל התקף זעם חמור, ובשיאו גירש את האישה ואת אמה מהבית, והצהיר כי אינו עובר לשום דירה חדשה איתה. "תעופו מכאן יחד עם הילדה. אני עם הבת שלך סיימתי", כך אמר על פי כתב התביעה.

האישה תבעה גירושין, מזונות רכוש ומשמורת על בתה
לאחר שהות אצל אמה באילת, הגישה האישה, באמצעות עו"ד לב, תביעה לגירושין ולמזונות נגד הבעל, בבית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה, וכן תביעה למשמורת ורכוש.
הגבר מצידו הגיש תביעה נגדית שבמסגרתה טען כי טובת הילדה, אשר גדלה בצפון הארץ, היא להמשיך להתגורר בסביבתו המוכרת, עם סבא וסבתה. בנוסף טען כי במגוריה עם אמה באילת ובשל המרחק הגיאוגרפי, מרחיקה האם את הבת מאביה.

לאחר מאבק משפטי קשה, קיבל בית המשפט את טענת האישה וקבע כי מגוריה עם בתה באילת רצויים לקטינה. "הנתבע אף לא ביקש לראות את בתו הקטינה, אלא לאחר קבלת התביעות", ציין בית המשפט. "מחדל זה לא מונע ממנו לטעון כי הוא 'עומל' על תביעת משמורת, ואף לא מנע ממנו להיתמם ולהתפלא על רצונה של האישה בפרידה, לאחר שסולקה על ידו. נדמה, כי אין סוף לציניות", סיכם בית המשפט.  

עו"ד עינבר לב https://www.dineymishpaha.co.il/ עוסקת רבות בדיני משפחה, גירושין, כתיבת צוואות, מאבקי ירושה ועיזבונות.










הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי וביןבהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.