מרכז מולד >> למה מחנה המרכז-שמאל לא צריך להציל את המשא ומתן?‎

לא להקפיא, להפסיק. ולא לחזור לשולחן המשא ומתן עד שכולנו נדע מהם עקרונות המו"מ של נתניהו - זו צריכה להיות הקריאה של האופוזיציה; בינתיים, ציפי לבני צריכה להיזכר מה אמרה ב-2011 על ניסיון הפיוס העונתי של פת"ח וחמאס; ותומכי ההסדר צריכים לתקוף, דווקא עכשיו, את הניהול החובבני וההיסטרי של המו"מ בצד הישראלי
 
1. לא חוזרים למו"מ בלי סיבה מוצדקת

ממשלת נתניהו הבהירה בסוף השבוע כי יש עדיין סיכוי לחידוש המו"מ. ראש הממשלה מבין היטב, כי העובדה שישראל היא זו שהחליטה להקפיא את השיחות תעלה לממשלתו בביקורת בינלאומית חריפה. לכן, לא מן הנמנע כי ינסה לשוב לשולחן המו"מ בעתיד הקרוב.

כעת ניתן לקבוע בפה מלא כי סבב השיחות האחרון היה כישלון, אבל לא סתם כישלון - הוא היה בעיקר כישלון ישראלי. אם מטרת השיחות הייתה להשיג שקט בזירה הבינלאומית ולהפיג את הלחצים המופעלים על ישראל מבחוץ - נתניהו רושם לעצמו כישלון צורב, שיבוא לידי ביטוי בחודשים הקרובים. אם מטרת השיחות הייתה לחתור להסכם - הרי שמדובר בכישלון צורב עוד יותר, מאחר שאף אחת מהסוגיות הקריטיות באמת עבור אזרחי ישראל לא נדונה בתשעת החודשים האחרונים.

למרבה המבוכה, כשבוחנים את השתלשלות האירועים מגלים כי הפלסטינים הם היחידים שהתנהלו באופן חכם, מתוכנן ואסטרטגי: הם לא הופתעו אפילו פעם אחת על ידי הצד השני, הם היו מוכנים להתגמש איפה שצריך ולהתעקש איפה שצריך, הם הציעו שלל דרכי פעולה בכל פעם שניצבו מול מבוי סתום. לעומתם, ההתנהלות של צוות המו"מ הישראלי נראית חובבנית, מאולתרת והיסטרית. אין פלא שאפילו בנות בריתנו הקרובות ביותר בזירה הבינלאומית לא ממהרות להגן עלינו הפעם.

בזמן שהפלסטינים מגדירים דרישות ברורות ומסמנים את מרחב הפשרה שלהם, נתניהו השקיע את מיטב כוחותיו היצירתיים בניסיון להכשיל את השיחות: מדרישות מופרזות בבקעת הירדן, דרך הדרישה להכרה במדינה יהודית וכלה בתגובה הנמהרת לפיוס פת"ח-חמאס. כל חודש והמשבר היזום שלו. הוא לא טרח להציג לא חזון, לא דרישות ברורות, לא קווים אדומים, לא מתווה להסדר. את המתינות, ההתקרבות לקהילה הבינלאומית וההתנהלות הנבונה הוא השאיר לעבאס.

המו"מ לא נבלם בשבוע שעבר. הוא עלה על שרטון כבר לפני פסח, כשהממשלה החליטה להפר את ההתחייבות שלה ולא לשחרר אסירים. הסיבה? לחץ פנים-קואליציוני, שהבהיר שוב עד כמה נתניהו נגרר לתוך המו"מ בלי שום תוכנית פעולה.זו הסיבה שאין טעם - ואפילו מסוכן - לחזור למו"מ במצב הנוכחי. אין דינו של מו"מ כושל כדינו של מו"מ שלא התנהל מעולם. התרסקות השיחות מקרבת את סבב האלימות הבא, מחלישה את המתונים בשני הצדדים ומחריפה את חוסר האמון ההדדי. במישור הבינלאומי היא מציירת את ישראל כסרבנית וכמניפולטורית. לפיכך, על שוחרי ההסדר להתנגד לחידוש המו"מ. התפיסה שלפיה כל מו"מ הוא חיובי - כי האינרציה תוביל אותנו להסכם המיוחל - נכשלה פעם אחר פעם.
על האופוזיציה לקרוא להפסקת המגעים, עד שנתניהו יציג כיוון חד והחלטי - עד שיאזור אומץ ויסביר לאזרחי ישראל מהי מטרת המו"מ שהוא מנהל בשמם.
 
2. ציפי לבני 2011 נגד ציפי לבני 2014

ממשלות הימין מעולם לא האמינו לאבו-מאזן ולא ראו בו פרטנר. קביעה זו אינה תקפה לגבי ציפי לבני, שישיבתה בממשלה מכשירה את צעדיו ומדיניותו של נתניהו בעיני רבים בארץ ובחו"ל. בימים האחרונים עסוקה השרה האחראית על המו"מ בעיקר במתן גיבוי פומבי להחלטות של ראש הממשלה.

גם ב-2011 הודיעו חמאס ופת"ח על פיוס היסטורי. גם אז הגיב נתניהו בהיסטריה מוחלטת. אלא שאז לבני שימשה כיו"ר האופוזיציה ותקפה את ראש הממשלה בחריפות: "לומר שאין פרטנר זה קל, אבל זה לא עובד ברמה הפוליטית, לא משנה כמה פעמים נתניהו אומר את זה", אמרה לבני. "לדבר על איומים זה לא מספיק, אתה צריך לספק פתרונות. הממשלה חייבת להציג מדיניות".
יש להניח כי שרת המשפטים לא שינתה את תפיסת עולמה בשנים האחרונות. לפיכך, נשאלת השאלה מדוע היא מקדמת מהלכים שהיא בעצמה הכריזה עליהם כמסוכנים לישראל ברמה האסטרטגית. נראה כי אין זה אלא ניסיון נוסף להצדיק את הניסוי הכושל של לבני - קידום הסכם שלום מתוך ממשלת ימין. מכיוון שהקונספציה הזאת קרסה, על לבני להבין שמקומה איננו בממשלה. בנוסף, על הגורמים באופוזיציה שתומכים בהסדר להבין כי ישיבתה של לבני בממשלה מזיקה יותר מתמיד.
 
3. הפיוס הפלסטיני - היסטוריה של היסטריה מיותרת

הטלת הסנקציות על הרשות הפלסטינית בשל הפיוס עם חמאס היא צעד קצר-רואי והיסטרי. הודעת הפיוס הנוכחית היא האחרונה בסדרת ניסיונות פיוס שלרוב נגמרים בלא יותר מאשר טקס חתימה חגיגי. כך קרה בצנעא ב-2008, בקהיר ב-2011, בדוחא ב-2012 ושוב בקהיר ב-2012: שני הפלגים הפלסטינים חותמים על הסכם פיוס, וכלום לא קורה בשטח. סביר להניח כי זה יהיה גם גורלו של ניסיון הפיוס הנוכחי.

מן הסתם, ייתכן שהפעם כן תקום ממשלת אחדות פלסטינית. אלא שבמקום לנצל את חמשת השבועות שנותרו כדי לחזק את הקשר של הרשות עם ישראל, מחליטה ממשלת נתניהו לשבור את הכלים. מי שמצטיירים, שוב, בעיני העולם כמבוגר האחראי הם הפלסטינים שמתעקשים לא להפסיק את התיאום הביטחוני עם צה"ל.

המשחק הפוליטי של עצירת המו"מ יזכה אולי לתגובות אוהדות בימים הראשונים, אבל עם הזמן יזכה לביקורת מוצדקת מבפנים ומבחוץ. בתום תשעה חודשים של מריחת זמן וחילופי האשמות, החליט נתניהו לשבור את הכלים דווקא נוכח מהלך סמלי, שרבים בעולם רואים בו צעד בעל פוטנציאל חיובי דווקא. זהו העיתוי המתאים ביותר להשמיע ביקורת נוקבת על ניהול סוגיה ביטחונית-מדינית מורכבת באופן חובבני, ללא אסטרטגיה ברורה וללא מחשבה על ההשלכות ארוכות הטווח של ההתנהלות הישראלית.
 
מיכאל מנקין
מנכ"ל מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי וביןבהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.