עשר דברים שישנו את מציאות הפרישה בישראל

הסכנה הגדולה לרובנו זה לא שאנו מכוונים גבוה מדאי ושלא נצליח להגיע אלא שנכוון נמוך מדי ושנצליח

"The greatest danger for most of us is not that our aim is too high and we miss it, but that it is too low and we reach it." Michelangelo

עשר רעיונות שישנו את מציאות הפרישה בישראל  
בהנחיה של פרופ' ישראל (איסי) דורון ראש החוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה

אבי, זכרונו לברכה היה אומר לי שמי שעסוק בלהרים אבנים תמיד ימצא לכלוך, וזה בהחלט לא חוכמה לזהות את הטעויות של אחרים ולהאיר את האור על הכישלונות של אחרים.

החוכמה בחיים זה לזהות את כשלונות ולעזור לתקן אותם. למצוא דרכים להתגבר על המכשולים בדרך אל עולם יותר טוב.
לצורך כך ולקראת הכנס של "ועידת ישראל לתכנון פרישה" התבקשתי להכין עשר רעיונות שישנו את המציאות של הפרישה בישראל, הבעיה אצלי לא היה לחשוב על עשר דברים אלא להגביל את עצמי לעשר דברים ובעזרה של פרופ' איסי דורון הכנתי את הרישמה ואת ההצעות שלנו לעיונכם.

1. לבצע חינוך ציבורי ולוודא שהציבור מבין שאין רשות ממשלתית או גוף ציבורי שדואג להם בפרישה ועליהם לבנות לעצמם זרם הכנסות ממקורות שונים שיבטיח להם את הביטחון בפרישה. המציאות של עם ישראל בנושא זה היא עגומה, והוא חושב שאם המחוקק מחייב אותם להפריש לפרישה – הוא גם אחראי שזה יספיק. זה מחייב משא פרסום ארצי לעידוד חיסכון והתנהלות כלכלית יעילה ואפקטיבית במטרה לחיות את החיים שאנו חולמים עליו.

2. עידוד מעסיקים ע"י הממשלה להעסיק עובדים מבוגרים להשאר המעגל העבודה – כאשר ביסמרק המציא את הפרישה לפני יותר ממאה שנים תוחלת החיים היה 43! היום תוחלת החיים זו מתקרבת ל 85. ההנחה שאנו זקנים בגיל 65 חייבת לקבל "השכמה" וצריך לזנוח את התפיסה שלא רוצים או לא יכולים לעבוד מעל לגיל זה. המציאות שונה לחלוטין, ההנחה של בסימרק הייתה שעבודה היא בעיקר "עבודת כפיים" ולכן הוא הניח שחייבים להוציא אנשים לפרישה בגיל 65. גם בני 65 של אז דומים לבני 75 או אפילו 80 של היום. העבודה העיקרית של מחר היא ידע וניסיון ואין צורך יותר ב"עבודת כפיים" ובני אדם אלו שמגיעים לגיל 65 מגיעים בריאים וצלולים בשיא הידע, היצירתיות והנסיון ויכולים לתרום רבות לחברות מסחריות ולמשק כולו.

3. הבנה שפנסיה זה סך הכל פלטפורמה לצבירת נכסים ומשיכת הכנסה בגיל פרישה בתוספת של כיסוי ביטוחי לאובדן כושר נכות ושאירים. צריך לפשט את הפלטפורמות ולייצר פלטפורמה אחת בלבד שבו אדם צובר נכסים עם אפשרות לרכוש במחירי עלות ובכך ליצור מצב שבו התחרות תהיה על ניהול יעיל ועל הביטוחים המשלימים.

4. ההכרה בחשיבות התחרות והיצירתיות: יש הכרח לפתוח את שוק תוכניות המשיכה לתחרות וליצור בו מרחב אפשרויות ליצירתיות ופתרונות שיינתנו לבחירת הציבור הרחב. ביטול חוק ההמרה לקצבה באנגליה צריך לשמש דגל אדום בשבילנו. המרדף אחרי מקדם הקצבה שקיבל עידוד ותמיכה מהרגולטור יוצר שוק מוגבל ביותר ולא פותח בפני הציבור את אפשרויות אחרות. במקומות אחרים בעולם תחום הנדל"ן וההשקעות האלטרנטיבים מככבים כמכשיר פנסיוני בלי התנודתיות של מסחר בשווקים משניים.

5. הצורך בהפרדה בין התגמול של אנשי המקצוע והיצרנים בתחום הפיננסי – פנסיוני: הבעיה של השיטה היום היא שהיא לא מעודדת מקצועיות או ייעוץ ערכי. דמי הניהול היום בעצם כוללים שלוש מרכיבים, תפעול, שיווק וייעוץ, וניהול השקעות. בעולם כבר מפרידים בין השלושה. אומנות המכירות היוא המיומנות לגרום לאדם להתחייב למוצר פיננסי או פנסיוני. במציאות של צו ההרחבה של פנסיית חובה אין צורך לכאורה במיומנות ה"מכירה", אולם יש בהחלט צורך באנשי מקצוע טובים מלומדים ומיומנים שילוו את האדם לפרישה וייצגו אותו בלבד במבוך החוקים, המיסים, וניהול נכסים בדרך להגשמת חלום הפרישה בכבוד. גם עמלת ההפצה של הבנקים כיועצים אובייקטיבים שווה בחינה מחדש. עמלת ההפצה מעודדת בינוניות במקרה הטוב זאת מכיוון שנקבע מחיר אחיד לייעוץ (0.25%), כך שהבנק יקבל סכום זה במקרה של ייעוץ טוב או ייעוץ בינוני. הבנק כגוף כלכלי גם ישאף להיות הכי יעיל שאפשר ולהעניק ללקוח את המינימום האפשרי שיאפשר לו לקבל את העמלה.

6. הזמן לבחון אפשרות לאפשר לציבור להשקיע באופן ישיר במכשירים אלטרנטיבים לשוק המניות והאג"ח בשוק ההון: דוגמא לאלטרנטיבה שכזו נמצאת בהשקעות בנדל"ן, מכשירי נדל"ן, מימון, חומרי גלם ואומנות. במציאות היום פקידי האוצר גוזרים על הציבור כולו נהל את כספם אצל מספר מועט של מנהלי השקעות שהאינטרס שלהם אינו מתיישב עם האינטרס של הלקוח. במציאות זו   כל הציבור, ובעיקר הציבור המבוגר, לא יוכל לשקם את עצמו במקרה של מפולת בשוק. לכן, צריך לאפשר לציבור להשקיע במכשירים חלופיים ואף לשקול הנפקת אגרות חוב של המדינה לאנשים מבוגרים במטרה לאפשר לפחות להם  יציבות בשלב זה של החיים.

7. חובה לבטל אפשרות של משיכה של פיצויים לפני פרישה ועידוד ע"י הטבות במס לא למשוך קרנות השתלמות: הציבור חייב להבין שלהפריש יחד עם מעבידו 20% מהשכר במשל 35 שנים ברציפות ולקוות שיהיה לו מספיק כסף למשוך 100% מהשכר לעוד 35 שנים זה פשוט לא ריאלי. לפיכך, חייבים ליצור מעטפת לפיה  חייב לא לאפשר למשוך חסכונות המיועדים לטווחי זמן בינוניים (כגון קרנות השתלמות) אלא יש לעודד ולתגמל לחסוך יותר לטווחים ארוכים ולקראת פרישה.

8. יש לפתוח את שוק החיסכון לתחרות חופשית ע"י הרחבת החוק לניהול אישיIRA.  החוק לניהול אישי לא מקבל מספיק זרקורים והוא מוגבל בעיקר להשקעה בשוק המניות והאג"ח. צריך לפתוח אותו בכלל לכל צבירה פנסיונית ולכל מכשיר כלכלי כפי שזה קורה היום בעולם.

9. הדרישה למקצועיות ומיומנות מקצועית בתחום התכנון הפיננסי והפנסיוני: יש מקום לדרישה להעלות את הרמה המקצועית של כל איש מקצוע שפועל בתחום הפרישה ע"י דרישה להכשרה ברמת מינימום ובידול של אנשי מקצוע טובים שהציבור יוכל להבחין בין אנשים מקצועיים ובין אילו שלא דאגו להיות מעודכנים.  

10. הקניית ידע בתחום ההכנה לפרישה ואריכות ימים כעניין שבחובה: יש מקום לחייב הענקת קורס חובה לכל אזרחי מדינת ישראל במסגרת מקומות עבודה או איגודים מקצועיים בנושא הפרישה  ומשמעותיותיה הכלכליות, החברתיות, המשפחתיות והאישיות. יש לחשוף את האנשים ולוודא שהם מבינים היטב את הסיכונים שהם נחשפים אליהם כאשר הם ניצבים בפני האחריות לדאוג לגורלם לקראת פרישתם מהעבודה. לא די לשאול את הלקוח לאיזה סיכון הוא רוצה להחשף! הוא מבין מבין דברים פשוטים יותר ואף לקוח לא רוצה להיחשף לסיכון ולהמר על החיים שלו. הוא נחשף לסיכון רק כאשר אין ברירה ומוטב שיבין היטב את הסיכונים שיש להתכונן אליהם. סיכוני השקעה (תנודתיות, סוגי נכסים, נזילות, סוג נהול, סיכוני צד ג' לדוגמא) אריכות ימים, סיעוד, בריאות, סיכונים פוליטיים, סיכונים מנהלתיים ועוד. פרופ' דן גלאי מהאוניברסיטה העברית אמר לי פעם " אין אפשרות לבטל סיכונים אך יש כלים רבים לנהל ולגדר אותם".

לעם ישראל מגיע יותרהמעבר מעולם של זכויות (שבו האזרח קיבל זכות להכנסה חודשית לכל החיים בתמורה לרצף של עבודה) לעולם של צבירה (עולם שבו האזרח צובר נכסים ואחראי לגורלו לבדו) לא היתה פעולה של חזון ע"י המדינה אלא פעולה של בריחה מאחריות כלפי כל הציבור בישראל (וגם בעולם) מתוך הכרה שאין לה אפשרות לממן את הפרישה של עם ישראל. אך לעם ישראל, בלי ידע כלים וחוקים שמגנים עליו, יש פחות אפשרות מאשר למדינה להגן על עצמו.

הגיע הזמן לשים את הפרישה על הבמה המרכזית של מדינת ישראל ולהתחיל בתהליך של בנייה של מתודות עבודה שיעמידו לכל האזרחים כלים וידע שיהיה להם את הסיכוי הגדול ביותר לחיות חיים של כבוד בתקופה של אריכות ימים ואי ודאות.
אחד המנהלים של הבנקים המרכזיים באירופה אמר בהרצאה שלו – אנו חייבים לבחור ומהר – אבולוציה (שבו נשנה את  השוק ונתאים אותו למציאות החדשה) או רבולוציה (שבו המערכת תקרוס ונבנה אותה מחדש).


דן דוברי CLU CFP







הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי וביןבהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.