מה החמיץ נתניהו כשעסק במירוץ לנשיאות? שלוש נקודות מדיניות-ביטחוניות ממולד‎

שלוש נקודות מדיניות-ביטחוניות השבוע
 
 איך הוכיחו השבוע סין והודו שהן לא יכולות לשמש תחליף לברית האסטרטגית של ישראל עם המערב • איזה נזק גורם נתניהו לאינטרס הישראלי כשהוא בוחש בפוליטיקה האמריקאית • ומהו ההבדל המהותי בין חוק הלאום של מפלגות המרכז לחוק הלאום של הימין    
 
1. בנט לא מבין סינית:
 
ביום שני שעבר הושבעה ממשלת האחדות הפלסטינית. כזכור, ממשלת נתניהו הקפיאה את סבב המו"מ האחרון על בסיס ההנחה כי הממשלה הפלסטינית החדשה תיתפס כבלתי-לגיטימית בקהילה הבינלאומית. המציאות הוכיחה שוב, כי למרות הדימוי הציבורי והעצמי של נתניהו, כבר זמן רב שראש ממשלת ישראל אינו מבין איפה העולם עומד ובאיזה כיוון הוא מתקדם. מדינות העולם הגיבו לכינון הממשלה החדשה באופן מאופק ושקול, כשארצות הברית מובילה את הדרך ומכריזה שתעבוד עם הממשלה החדשה. ישראל נותרה בודדה במערכה.

מי שעוקב אחר ההידרדרות המתמדת ביחסי ישראל-ארצות הברית במהלך כהונת נתניהו לא יכול היה להיות מופתע מההתפתחויות האחרונות. לכן מעניינות בהרבה התגובות מצדן של מדינות לא מערביות - מדינות שרבים משרי הממשלה תולים בהן את כל תקוותיהם הדיפלומטיות.

מאז 2009, וביתר שאת בממשלה הנוכחית, מנסה הימין לתאר את מצג השווא הבא: אירופה תהיה נגדנו בכל מחיר, הבית הלבן מפנה אף הוא את גבו, ולכן ישראל חייבת להחליף את הברית האסטרטגית עם המערב בברית עם הכוחות העולים במזרח. הדובר הנלהב ביותר של "תזת המזרח" הוא שר הכלכלה, נפתלי בנט (ציטוט מייצג: "בניגוד למה שמקובל לחשוב כאן, הסכסוך שלנו לא מעניין את הסבתא של אף אחד. יש בעולם 40 סכסוכים כאלה… ההשקעות בהיי־טק הישראלי גדלו ב–50% ברבעון. זה מטורף. מסין ומהודו עולים אלינו לרגל כל יום, ראשי ממשלה ושרי חוץ. הסכסוך לא מעניין אותם"). לפניו ניסה שר החוץ, אביגדור ליברמן, לצייר תמונה דומה ביחס לקשרים עם רוסיה ומדינות מזרח אירופה.  

על מופרכות הטענה הזאת כתבנו רבות בעבר. מדינת ישראל אינה ערוכה מבחינה מדינית, ביטחונית, כלכלית או תרבותית למצוא תחליף לברית שלה עם המערב. חיזוק הקשרים עם מדינות כסין וכהודו הוא, כמובן, עניין רצוי ביותר, אבל אך ורק כ"קומה שנייה" הנבנית על בסיס הברית ארוכת השנים עם ידידותינו האסטרטגיות הקרובות ביותר, ארצות הברית ואירופה.
בשבוע החולף נוכחנו לגלות עד כמה קלושה התזה של בנט, שטוען פעם אחר פעם כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו מעניין את מדינות המזרח וכי חדשנותו של ההיי-טק הישראלי תציב אותן בהכרח לצדנו במערכה הבינלאומית. אם נטישת הברית עם המערב נובעת מיחסו להתנחלויות, הרי שמבחינה זו אין כל שוני בין וושינגטון וברלין לבין בייג'ינג וניו דלהי. הודו וסין היו בין המדינות הראשונות לברך על ממשלת האחדות הפלסטינית החדשה. כך עשתה גם רוסיה, יעד כיסופיו הדיפלומטיים של ליברמן.

כשבנט מפרסם סרטי יו-טיוב נלהבים שבהם הוא מכריז על התהדקות הקשרים עם סין, יש כמה פרטים שהוא שוכח, משום מה, להזכיר. כך, למשל, שבניגוד לממשלות המערב סין כלל לא רואה בחמאס ארגון טרור ומקיימת איתו קשרים דיפלומטיים רציפים והדוקים - למורת רוחה של ישראל ולמרות ההיי-טק. שר הכלכלה נוטה גם להשמיט את היחסים הקרובים והמדאיגים שיש לרפובליקה העממית עם איראן המתגרענת.

ההתפתחויות האחרונות מוכיחות שתי טענות: ראשית, קיים קונצנזוס בינלאומי רחב ביותר ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. כפי שרוב ממשלות העולם מכירות בזכותה של מדינת ישראל להתקיים, כך הן מקבלות את זכותם של הפלסטינים להקים להם מדינה - גם בתנאים המנוגדים להשקפתו של נתניהו. שנית, אין לישראל יכולת או אינטרס להחליף את בעלות הברית הקרובות שלה.
 
למחקר "מולד" על מעמדה הבינלאומי של ישראל
 
2. נתניהו לא מבין אנגלית:
 
גם בניסיונות של נתניהו להתערב בפוליטיקה האמריקאית דנו בעבר. המפליא הוא שחרף כישלונותיו החוזרים ונשנים ולמרות הנזק שהוא גורם - התמיכה ברומני במירוץ לנשיאות, ההתערבות בנושא הסנקציות על איראן - מתעקש נתניהו להמשיך לבחוש במערכת הפוליטית בוושינגטון.

לא עבר יום מאז שממשל אובמה הכריז כי יעבוד עם ממשלת האחדות הפלסטינית, ואנשיו של ראש הממשלה כבר התחילו לעבוד מול גורמים בקונגרס האמריקאי כדי להפוך את ההחלטה על פיה. חשוב להבהיר: ההכרזה של נציגי ישראל הרשמיים בוושינגטון נגד הממשלה הפלסטינית היא, כמובן, לגיטימית (גם אם מוטעית). לעומת זאת, הניסיון לקדם בקונגרס חקיקה נגד המהלך היא טעות אסטרטגית חמורה.

אסור לשכוח כי איפא"ק כבר נחלה השנה כישלון חרוץ, כשניסתה לשנות באמצעות חקיקה את החלטת אובמה בנושא הסנקציות על איראן. הכישלון שלה היה אמור להבהיר לנתניהו אחת ולתמיד את ההשלכות של האסטרטגיה הבעייתית שלו. למעשה, ההתנהלות של נתניהו בשנים האחרונות הביאה לשינוי משמעותי ביותר ביחסי ישראל-ארצות הברית. אם בעבר הקשר בין ירושלים לוושינגטון נתפס ככזה המצוי מעל לכל פוליטיקה מפלגתית, הרי שכיום נתניהו נתפס כמי שמייצג אך ורק את הימין הישראלי וכמי שכרת ברית אך ורק עם הימין האמריקאי. התפיסה הזאת מחלישה מאוד את המוסדות היהודים בארצות הברית, דוגמת איפא"ק, ומקשה על ישראל לקדם את האינטרסים שלה במוקדי קבלת ההחלטות.
 
כך ניתח את ההפסד התקדימי של השדולה הכל-יכולה-לשעבר ג'ון גודיס, אחד מעורכי השבועון "הניו רפבליק":
 
1. בניגוד לעבר, לאיפא"ק קשה מאוד להציג את עצמה כמי שמייצגת הן את הדמוקרטים והן את הרפובליקאים. יתרה מכך, קשה למנהיגיה להציג את עצמם כמי שמקדמים את השקפת כלל אזרחי ישראל. זאת מאחר שבשנים האחרונות חלה התקרבות ברורה בין השדולה למפלגה הרפובליקאית מחד ולימין הישראלי מאידך. לכן היא נתפסת כיום במסדרונות הכוח של וושינגטון כמי שמקדמת בעיקר את האינטרסים הפוליטיים של נתניהו ומפלגתו. במלים אחרות: היא איבדה מהרוחב ומהקונצנזוס המוחלט שהקנו לה את כוחה בעבר.

2. אחד היתרונות המשמעותיים של איפא"ק בעבר היה שהשדולה נהגה להציג את עצמה כמי שמקדמת בו-זמנית הן את העמדה הרשמית של ארצות הברית והן את העמדה הרשמית של ישראל. אלא שהיום במגוון של נושאים - איראן בראש ובראשונה, אבל גם בנושא הפלסטיני - שוררת מחלוקת עמוקה וקשה בין הממשל האמריקאי לממשלת ישראל. בסופו של דבר, כפי שהוכח פעם אחר פעם, ארצות הברית מעדיפה לקדם את האינטרסים ואת השקפת העולם שלה - גם על חשבון בת בריתה מהמזרח התיכון.
 
3. הימין לא מבין מה חשוב באמת לאזרחי ישראל:
 
אתמול דווח כי השרה ציפי לבני תעמוד בראש ועדה שתנסה לגבש גרסה מתונה ומרוככת של החוק הלאום. זאת לאחר שחילוקי הדעות בנושא לא איפשרו את קידום החוק בחודשים האחרונים. הוועדה תכלול את ח"כ רות קלדרון (יש עתיד), ח"כ יריב לוין (הליכוד) וח"כ איילת שקד (הבית היהודי). המטרה היא להסכים על נוסח שמקובל על כל הצדדים, כך שראש הממשלה יוכל להעביר את החוק לקראת יום העצמאות.

כבר עכשיו ניתן להניח כי פשרה של ממש לא תירשם כאן: צד אחד ייאלץ לוותר לשני. מדוע? מפני שהמחלוקת בין גישת לבני וקלדרון לבין גישת לוין ושקד אינה מחלוקת על נוסח אלא על מהות החוק ומטרתו. בזמן שקלדרון רואה בעיני רוחה חוק הצהרתי המעניק למגילת העצמאות מעמד של חוק יסוד, לוין ושקד פועלים למען חוק אופרטיבי שתכליתו להשפיע על פסיקות בית המשפט העליון ולגרום להן להיות "יהודיות" יותר.

לפני כשנה כינתה קלדרון את החוק של שקד ולוין "הצעה מסוכנת לדמוקרטיה". מכאן שהדיון בין הצדדים איננו על תנאים ודקויות ניסוח כי אם על מהות. מדובר, בסופו של דבר, על יוזמות בעלות מטרה שונה בתכלית, והפער ביניהן אינו ניתן לגישור.
למען האמת, הדבר היחיד המשותף לשתי היוזמות הוא חוסר נחיצותן. יוזמת הימין נוצרה כדי לחזק את "אופיה היהודי של המדינה" - אלא שהאופי היהודי של ישראל כלל אינו נתון בסכנה. זו סכנה מדומיינת, מהונדסת, חסרת בסיס במציאות ונעדרת כל נימוק ממשי. אין לפנינו אלא ניסיון נוסף לזרוע בקרב הציבור היסטריה מיותרת ומסוכנת. שוב בוחר הימין, ובראשו נתניהו, שלא להפנות משאבים ומאמצים לטיפול בנושאים שבאמת מעסיקים את אזרחי ישראל: משבר הדיור, יוקר המחיה, השכר הריאלי המדשדש, קריסת השירותים החברתיים, מגיפת העובדים העניים ועוד.

מאידך, גם עיגון מעמדה של מגילת העצמאות בחוק יסוד אינו צעד בעל חשיבות רבה: כל ישראלי מבין את חשיבותו של המסמך המכונן של האומה גם מבלי להופכו לחוק. מוטב לכל העוסקים במלאכה לוותר על מאבק מיותר ועל חוק מיותר - ולהפנות את מרצם וזמנם לסוגיות שמטרידות באמת ובאופן מוחשי ויומיומי את אזרחי ישראל. הן אמנם סמליות פחות, אבל קריטיות בהרבה לעתיד המדינה, להתפתחותה ולרווחת אזרחיה.
 
 
 
 מיכאל מנקין

מנכ"ל מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה





הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי וביןבהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.