האוזר » רגולטור רוצה אזרח מתמצא

פרופ' שמואל האוזר: חינוך פיננסי בתחום שוק ההון חשוב כי כולנו שם, דרך הבנקים, הפקדונות, החסכונות, המשכנתאות, הבורסה, קרנות פנסיה וגמל, קרנות נאמנות, מניות ואג"ח, ואלטרנטיבות להשקעה כמו נדל"ן, זירות מסחר למיניהן, מיזמי השקעה לציבור דרך האינטרנט. זהו כלי משלים אפקטיבי לאכיפה ולפיקוח שתכליתם - הגברת אמון הציבור בשוק ההון למען רווחת הציבור. אני סבור שחינוך פיננסי יכול גם לתרום להורדת אי השוויון הכלכלי בישראל שהוא הגבוה בין מדינות העולם. על רקע העובדה שישראל נמצאת בתחתית הרשימה בין מדינות ה-OECD באוריינות פיננסית, אין ברירה אלא להפגין מידה של פטרנליזם. המדינה והרגולטורים צריכים להשקיע משאבים בשירותיות, למקד חינוך לפי קבוצת גיל ואף לשקול תיעול חלק מהקנסות על מפרי חוק בתחום הפיננסי לתקצוב חינוך פיננסי.

לחינוך הפיננסי קשר ישיר ליחסי הגומלין שבין חברה וחינוך לבין כלכלה. כך לדוגמא, על פי מחקר גיאו-אסטרטגי שהתקיים באוניברסיטת חיפה באשר לשאלה מה יקרה בישראל בשנת 2030, התחזית היא שישראל תהפוך להיות מדינת עולם שלישי. מסקנה זו מתבססת, בין השאר, על הבעיות בחינוך ובחברה בישראל. לעומת זאת, בתחזית של האו"ם ביחס  לאותה שאלה, התחזית היא שישראל תהיה בין 10 המדינות המובילות בעולם, וזה בהתבסס על היכולת הטכנולוגית והכלכלית. שתי התחזיות מבוססות על עובדות שונות והערכות שונות. מעבר לעובדה, שהזרים מעניקים לנו ציונים טובים יותר ממה שאנחנו נוהגים לתת לעצמנו בענייני כלכלה, שתי התחזיות קשורות לקשר המשולש והגורדי הזה של חברה, חינוך וכלכלה.

אני רוצה לדבר היום על הסוגיה של חינוך וכלכלה. לגבי חינוך כלכלי (או חינוך פיננסי), לעיתים קרובות אנחנו מדברים על הצורך בהשכלה פיננסית של כלל הציבור. גם לגבי השכלה ישנן עובדות שלא בהכרח מתיישבות זו עם זו. כך, לדוגמא, ישראל מדורגת במקום הרביעי בבעלי השכלה גבוהה בין מדינות ה-OECD, ונחשבת כ- Startup Nation, למרות שהתוצאות במתימטיקה ובמיומנות לפתרונן בעיות נמוכות מאוד בהשוואה לממוצע במדינות ה- OECD. 

הצורך ההולך וגובר בחסכון ארוך טווח, מביא אנשים להבין היום יותר ויותר את החשיבות של פנסיה, גמל, השקעה בביטוחים מסוגים שונים ודאגה לעתידם ולעתיד ילדיהם. חוסר תשומת לב שֶׁלָּךְ, שֶׁלְּךָ, שלנו, לנכסים הפיננסים שלנו גובל בחוסר אחריות אישית לעתידנו ולעתיד משפחתנו.הסיבה העיקרית לכך היא שכולנו שם!! כלל הציבור, אנחנו, שם דרך הבנקים, הפיקדונות, החסכונות והמשכנתאות. אנחנו שם כי אנחנו מושקעים בבורסה, בין במישרין ובין בעקיפין, באמצעות קרנות נאמנות, קופות גמל, קרנות פנסיה ועוד. כולנו שם בשל האלטרנטיבות להשקעה כמו נדל"ן, זירות מסחר למיניהן, מיזמי השקעה לציבור דרך האינטרנט ועוד. אנחנו שם כי אנחנו מושקעים גם בארץ וגם בחו"ל, ועוד ועוד.אנחנו שם לא רק כשאנחנו רוצים לחסוך, לשמור על כספנו ולקבל תשואה מסויימת, אלא גם בשל העובדה שחסכון ארוך טווח הוא אובליגטורי. החיסכון לטווח ארוך מביא לכך שהר השקלים היום עומד על 1.5 טריליון ₪ בידי המשקיעים המוסדיים שמשקיעים עבורנו. הר השקלים הזה גדל והולך בקצב של 3.5 מיליארד ₪ לפחות בכל חודש והוא מחפש ערוצי השקעה בישראל ובעולם. ערוצי ההשקעה האלה כוללים השקעה באג"ח ובמניות שנסחרים בבורסה ושאינם נסחרים בבורסה. החיפוש אחר תשואה עבור כל אחד מאיתנו, מחייב גם השקעה בחו"ל, לא רק מסיבות של פיזור השקעה אלא גם בשל מחסור באלטרנטיבות השקעה בשוק. 

זה מחייב את כולנו, כמשקיעים, לדעת יותר מה עושים עם הכסף שלנו. זה מחייב את הרגולטורים להקפיד שאנחנו כמשקיעים ואלה שמשקיעים עבורנו או יועצים לנו עושים מלאכתם למעננו. זו הסיבה שהרגולטור  רוצה משקיע מתמצא. חינוך פיננסי נועד לכך. החינוך הפיננסי מיועד לחנך לאפשרויות, לאלטרנטיבות, לזכויות וכדומה. החינוך הפיננסי לכל אחד מאיתנו נדרש משום ששוק ההון נועד לשרת את כולנו ולא רק את המומחים. 

הסיכונים הכרוכים בהשקעה, במיוחד במציאות של האטה הכלכלית, מחייבים אותנו להפנים את שיעורם. הגידול העצום בהיקף כספי הציבור המנוהלים מחייב אותנו להכיר בצורך של כולנו לדאוג לעתידנו, ולהבין שאין לנו את הפריבילגיה להישאר בבורות פיננסית ולחשוב כי ניהול הכסף נמצא רק אצל כלכלנים מומחים. לכסף של הציבור מגיע לדעת יותר. הציבור חייב לגלות אקטיביות, כדי להתגבר על המידע והמגוון העצום של המוצרים, מתוך הבנה שיותר ידע ייתן כח מיקוח בידי הצרכן, יגדיל תחרות ויוריד מחירים. הציבור חייב לגלות אחריות. בתקופת פוסט המחאה החברתית, על מחיר הקוטג', אנחנו עדיין לא הפנמנו שניהול הכספים שלנו, גובה מאיתנו, לעיתים קרובות, מחירים גבוהים מדי – גבוהים בהרבה ממחיר הקוטג'. רוב הציבור לא מודע לכך שהוא יכול בקלות יחסית, לעיתים בשיחת טלפון אחת, לחסוך עשרות אלפי שקלים בממוצע בכספי החיסכון הפנסיוני שלו.למרות שבתקופה האחרונה, אנחנו עדים יותר ויותר לביקורת מצד התקשורת והציבור, ובקרה מצד הרגולטורים, לוודא כי הכסף מנוהל באופן יעיל בידי המשקיעים המוסדיים, בבורסה ומחוצה לה, עדיין אין בקרב המשקיעים בישראל הכרה בחשיבות של חינוך פיננסי, כמקובל במדינות אחרות בעולם. 

בסקר בקרב מדינות ה-OECD, תוצאות האוריינות הפיננסית במדינת ישראל היא מן הנמוכות בין מדינות ה-OECD. גרוע מכך, אתמול קראתי בסקר על מידת הבורות הפיננסית בישראל שהתפרסם בגלובס נאמר: ש- 57%  מהציבור מעדיפים לנהל באופן עצמאי את תיק ההשקעות שלהם, וזה בזמן שההבנה שלהם בתחום הפיננסי נמוכה בהרבה מכפי שהם מעריכים את עצמם והחשש מחינוך פיננסי הוא על גבול "החרדתי".

האתגרים העיקריים בחינוך פיננסי הם רבים. אחד מהם הוא, באיזו מידה המדינה והרגולטורים צריכים להיות פטרנליסטיים? או במילים אחרות, איך מתמודדים עם הטענה: "שניתן להוביל את הסוס לשוקת אך לא ניתן להכריח אותו לשתות."? הקושי נובע מהעובדה שהמונח "חינוך פיננסי" הוא מונח כללי שמעלה שאלות מגוונות כגון: איזה סוג של חינוך משקיע צריך? לאיזה גיל? האם כל המשקיעים צריכים את אותו סוג של חינוך פיננסי? איך משקיע "מחונך" מתמודד עם אופן קבלת החלטות? איזה סוג חינוך נדרש כשאנשים משקיעים דרך קרנות נאמנות, קופות גמל, מנהלי תיקים ואחרים? איך מתמודדים עם מחסומים רגשיים ופסיכולוגיים של הציבור? איך פועלים להגביר את התודעה והנגישות שלהם לצרכנות פיננסית? איך משנים את הדימוי של שוק ההון כאילו הוא מיועד למומחים בלבד? 

ההתמודדות עם האתגרים הללו מקבלת משנה חשיבות עבור רגולטורים בשל העובדה שחינוך פיננסי יכול להועיל לחיסכון במשק, לצמצם פערים חברתיים, להוביל להשקעה מושכלת, להימנע מפיתויים העלולים להתגלות כהונאות ולכן להיות כלי משלים אפקטיבי לאכיפה ולפיקוח שתכליתם - הגברת אמון הציבור בשוק ההון למען רווחת הציבור. אני סבור שחינוך פיננסי יכול גם לתרום להורדת אי השוויון הכלכלי בישראל שהוא הגבוה בין מדינות העולם.

מה עושים ברשות ניירות ערך בתחום החינוך הפיננסי?