האם הגדלת ימי חופשה נותן מענה למשפחות..??

המצב כיום: לפי החוק כיום בכל שנה מארבע השנים הראשונות של עובד במקום עבודה הוא יזכה ל-14 ימי חופשה בשנה. החל מהשנה החמישית הוא יזכה ל-16 ימים בשנה, בשנה השישית 18 יום, בשביעית 21 יום, ומהשנה השמינית יתווסף עוד יום חופשה בכל שנה, עד למקסימום של 28 ימי חופשה החל משנת העבודה הארבע-עשרה.

מה אומרת הצעת החוק: כל עובד יזכה ל-21 ימים משנת עבודתו הראשונה, ולאחר שנתיים יזכה ל-25 ימי חופשה שנתיים. החל משנת העבודה השישית יזכה העובד ל-28 ימי חופשה.

השינוי הצפוי לאחר אישור החוק: יוזמי הצעת החוק מציינים שהיא מבקשת להצמיד את מספר ימי החופשה השנתיים לסטנדרט השלט באיחוד האירופי. מבחינה זו ההצעה מוצגת כעדכון מוסד חשוב שלאורך השנים נוצרה בו שחיקה. 

כדאי לשים לב שהשחיקה אינה פשוט פונקציה של עליית רמת החיים או העושר בחברה, אלא גם נובעת משינוי מהותי באופי שוק העבודה המודרני. הוותק במקום העבודה, על פיו מחושב מספר ימי החופשה המדיעים לעובד, מחושב על פי הוותק אצל כל מעסיק בנפרד. כלומר, מי שהחליף מעביד מתחיל את ספירת הוותק מאפס. זה נראה לנו ברור ומובן אבל מסתבר כי עקב כך נוצרה בעיה משמעותית ביותר. קביעותו של עובד במקום העבודה הצטמצמה בצורה גורפת. בשעת חקיקת החוק המקורי ועד לשנות ה-70 ו-ה-80 במאה הקודמת אדם היה עובד בעבודה אחת קבועה. מעטים היו מחליפים את מקום עבודתם פעם אחת. כיום עובדים מחליפים את מקו עבודתם בתכיפות רבה יותר. מחקרים מראים כי עובדים עד גיל 35 מחליפים מקום עבודה בממוצע בכל 4.6 שנים,ורק 58% מבני ה-35 ומעלה עבדו במקום עבודה אחד ב-10 שנים האחרונות. התוצאה היא פגיעה משמעותית במשך החופשה השנתית שהמדינה הייתה מבקשת לתת לעובדים ושמתאימה למצבם האישי בחיים (אם מצאו בן זוג, נולדו להם ילדים, הוריהם הזדקנו ודורשים יותר מזמנם וכו').

יוזמי הצעת החוק מגייסים אליהם את ציבור ההורים: "משפחות בישראל מרגישות כל הזמן תחושת חנק מהפער בין ימי החופשה של הילדים שלנו, לימי החופשה של ההורים. מלבד הסיבה הידועה של מספר גדול של ימי חופשה במערכת החינוך, משפיע גם מיעוט ימי החופשה שמקבלים העובדים במשק על פי חוק". אלא שנימוק זה הוא מאד פופולארי אבל ראוי לביקורת. יתכן שהפיתרון לחופשות הארוכות מבית הספר טמון דווקא בהארכת שנת הלימודים, קיום קייטנות מוזלות או ממומנות על-ידי המדינה או סבסוד מסגרות אחרות.