בשנת 2016 הטבות מס יגיעו לכ-51.5 מיליארד דולר

הכלכלן הראשי במשרד האוצר, יואל נוה, פרסם היום 6 פרקים מדוח הכנסות המדינה לשנים 2014-2013. פרקים נוספים יפורסמו בתקופה הקרובה. להלן סקירה קצרה של הפרקים שפורסמו:

סך המסים שאזרחי ישראל שילמו לממשלה המרכזית, למוסד לביטוח לאומי ולרשויות המקומיות הסתכם בשנת 2014 ב-339 מיליארד ש"ח. מתוך סכום זה, הסתכמו הכנסות הממשלה המרכזית ממסים ב-254.6 מיליארד ש"ח. מרבעון ראשון של שנת 2008 לרבעון ראשון של שנת 2015, עלו המסים של הממשלה המרכזית בקצב ריאלי שנתי ממוצע של 1.9%, בעוד שהתוצר גדל בקצב שנתי ממוצע של 3.3%. לעומת זאת, במחזור הקודם, מרבעון ראשון של שנת 2001 לרבעון ראשון של שנת 2008, המסים גדלו בקצב דומה לקצב גידול התוצר – כ-3.3%. גמישות המסים ביחס לתוצר ירדה איפוא מ-1 במחזור הקודם ל-0.55 במחזור הנוכחי. אם נתרגם את הפיגור של גביית המסים לעומת קצב צמיחת התוצר בשבע השנים האחרונות, נקבל "חוסר" גבייה של 25 מיליארד ₪. הגבייה אומנם גדלה בקצב של 5% בשנים 2012 2015, אך לא התאוששה מהירידות שהיו בשנת 2008 ובשנת 2011.

נטל המס בשנת 2014, שהוא משקל סך גביית המסים מהתמ"ג, הגיע ל-31.2 אחוזי תוצר, עלייה של כ 0.6 אחוזי תוצר לעומת שנת 2013 ועלייה מצטברת של 1.5 אחוזי תוצר לעומת השפל של שנת 2012. נטל המס ירד בחדות מ-34.4 אחוזי תוצר בשנת 2007 ל 29.7 אחוזי תוצר בשנת 2009, כתוצאה בעיקר מהמשבר העולמי. על פי האומדן, נטל המס בישראל בשנת 2015 יעמוד על 31.5 אחוזי תוצר. למרות העליות בשנים האחרונות, נטל המס בשנת 2015 רחוק מהשיא של שנת 2007 בכ-3 אחוזי תוצר.

הטבות המס לשנת 2016 יסתכמו, על-פי התחזית, בכ-51.5 מיליארד ש"ח, שהם כ 19% מהכנסות המדינה ממסים או כ-4.3 אחוזי תוצר. הטבות המס מוגדרות כהפסד הכנסות, הנובע מפטוֹרים או מהנחות במסים, הניתנים לקבוצות שונות של אזרחים או לסוגים שונים של פעילות כלכלית. הטבות המס מסבכות את מערכת המס, מטיבות עם המיעוט על חשבון הרוב ומזמינות  שתדלנות ולחצים של אינטרסנטים על מקבלי ההחלטות. לכן היה עדיף לבטל את הטבות המס ובכסף שיתפנה להוריד את שיעורי המס לכלל האוכלוסייה.

בשנת 2014 מע"מ עוסקים היווה את מקור המסים העיקרי, 34% מכלל הכנסות הממשלה ממסים, לפני מס הכנסה על יחידים (24%), מס חברות (13%) ומס על דלקים (7%). בחודש אוקטובר 2015, שיעור מע"מ עוסקים בישראל הופחת מ-18% ל-17%. בשנים האחרונות מתגברים הניסיונות להקל את נטל המע"מ על חלק מהצריכה בטענה שמע"מ הוא מס רגרסיבי ושיש להקל על השכבות החלשות. מע"מ דיפרנציאלי ככלי לתיקון הרגרסיביות של המס הוא כלי שגוי ויקר למדיניות חברתית כי הוא מחלק סכום דומה לעני ולעשיר. כדי לשפר את חלוקת ההכנסות במשק, יש בידי הממשלה כלים רבים וממוקדים יותר, למשל מסים ישירים, תשלומי העברה, מס הכנסה שלילי והשקעה בהוצאות חברתיות. המערכת כולה צריכה להיות פרוגרסיבית אך אין הכרח שכל מס יהיה פרוגרסיבי.

בשנת 2014 גביית הבלו על מוצרי דלק הסתכמה ב-17.4 מיליארד ש"ח, דהיינו כ-1.6 אחוזי תוצר. שימוש במוצרי דלק גורם במישרין לזיהום אוויר ולפליטת גזי חממה. בנוסף, לדלק המשמש לתחבורה ישנן השפעות חיצוניות שליליות עקיפות והן גודש, רעש ותאונות דרכים. הבלו על דלקים נועד להפנמת עלויות חיצוניות אלו. אולם, נכון להיום, הבלו על פחם, גז טבעי ומזוט נמוכים מידי ולא מפנימים את מלוא העלויות החיצוניות הישירות (זיהום אוויר וגזי חממה). על פי האומדן, יש לעלות את הבלו על מוצרים אלו בכ-3 מיליארד ₪. מדצמבר 2013 לדצמבר 2014, ירד מחיר חבית נפט מסוג Brent (במונחי דולר) ב-31% אך המחיר לצרכן (במונחי שקל) של ליטר בנזין ירד ב-7% בלבד. בתקופה זו, שער החליפין עלה ב  10% וכן עלתה עלות הזיקוק, כך שהמחיר הבינלאומי (במונחי שקל) של בנזין ירד ב-16% אך רכיב זה מהווה 31% בלבד מהמחיר לצרכן, בעוד ש-9% הם מרווח שיווק ו-60% הם מסים. רכיבים אלה, שלא תלויים במחיר הבינלאומי, כמעט ולא השתנו. הדבר השתקף בשיעור הירידה המתון יותר במחיר לצרכן. מאידך, הבלו הקצוב פועל כמייצב אוטומטי של המחיר לצרכן גם כאשר עולה מחיר הנפט. 

ההכנסות ממיסוי עקיף על ענף הרכב הסתכמו בכ-36 מיליארד ש"ח בשנת 2014 והן כוללות מיסוי על עלויות קבועות של מס קניה ומכס על רכישת כלי רכב ואגרות רישוי שנתי, מיסוי על עלויות משתנות כבלו דלק ומס קניה ומכס על רכישת חלקי חילוף וכן מע"מ על מסים אלו. שיעור מס הקניה האפקטיבי (בהתחשב בזיכוי הירוק) על כלי רכב במגמת ירידה חדה, מ 85% בשנת 2005 ל-61% בשנת 2014. בשנת 2014, הסתכמו הרכישות של כלי רכב פרטיים בכ-279 אלף, נתון שיא המהווה גידול של 24% לעומת שנת 2013. רמת המינוע, המוגדרת כמספר סך כלי רכב לאלף תושבים, עמדה על 361 כלי רכב בשנת 2014. בעשור האחרון, גדלה רמת המינוע בישראל בכ-2% לשנה. יחד עם זאת, רמת המינוע בישראל נמוכה      בכ-35% יחסית לממוצע מדינות ה-OECD.