פרופ יוגין קנדל על שכר הבכירים >> "נקבל מוסדות פיננסיים שמנוהלים על ידי מנהלים בינוניים ללא תמריצים"

באסיפה השנתית ה-25 של איגוד החברות הציבוריות בשיתוף עם בנק מזרחי טפחות, BDO זיו האפט ומשרד עו"ד זליגמן גולדפרב, שאל יוג'ין קנדל יושב ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה למה בכלל כלכלה צריכה שוק הון? 

לדברי קנדל,  "ישראל רוצה את הבורסה. כלכלה נורמטיבית צריכה שתהיה פה בורסה. בשנים האחרונות ישנם מאמצים לקיים אותה כסדרה. אך הבורסה לכשעצמה יכולה להימצא בכל מקום.

כולם מכירים את החברות הגדולות בבורסה, אך דווקא החברות הקטנות יותר והזוהרות פחות צריכות את הבורסה. החברות הקטנות שברמה עולמית הופכת להיות קטנות יותר. חברות בנק לאומי, פועלים וטבע לא צריכות את  הבורסה המקומית, אך שאר החברות כן צריכות. לכן היעלמות הבורסה המקומית תפגע בתחרות ויעילות של המשק כאשר ההון יזרום רק לחברות הגדולות. 

האם יש אור בקצה המנהרה? כן אבל המנהרה תהיה כואבת. למה? כי בכדי שיהיה שינוי יש צורך למשבר שכולל אבטלה. יצירת מקומות עבודה לא הופיעה בשום מצע של מפלגה. 

אני לא רואה את שיתוף הפעולה הדרוש בין הסביבה הפוליטית, העסקית והתקשורתית בכדי שיתקיים רצון ליצור שינוי. לדבריו "אני מכיר אנשים שטוענים כי הם חיים בישראל, מגדלים את הילדים בישראל, אך לא מוכנים לעשות שקל בישראל. אפילו אוגנדה טובה יותר לעסקים מישראל"

לגבי שכר הבכירים: זו חקיקה כל כך פופוליסטית, אף פוליטיקאי לא הרים קולו בכדי לשנות את החקיקה. בשנת 2010 לקח לי 10 דקות להסביר למה החוק בוורסיה הראשונה שלו, שאותה היגה שלי יחימוביץ', היה חוק מטומטם.

האם אפשר היה למנוע את זה? הכתובת הייתה על הקיר לפני עשור והיה צריך לטפל בה אך המגזר העסקי העלים עין. הייתה תחושה שאנחנו פיקחים מדי בכדי ליפול אל תוך בור. למה כלכלנים צריכים להתעסק בשכר בכירים? אם לא ננסה בצורה עצמאית לאכוף אותם, יבואו הפוליטיקאים ויעשו את זה בצורה רעה. 

לדברי קנדל, "לדעתי אין עתיד לשוק ההון המקומי. בתנאים הקיימים אני לא אופטימי". 

משה לארי:

באסיפה השנתית ה-25 של איגוד החברות הציבוריות בשיתוף עם בנק מזרחי טפחות, BDO זיו האפט ומשרד עו"ד זליגמן גולדפרב, ביקש משה לארי מבנק מזרחי טפחות לתאר את חומרת מצב החוב בשוק המקומי. לארי הצביע על רשימת 25 החברות הגדולות במדד ת"א בשנת 1999, בשנת 2006 ובשנת 2016 והצביע על כך שנרשם שינוי דל ברשימה לאורך השנים וקיימות 15 חברות שנמצאות ברשימה באופן קבוע. 

מה קרה לביקוש להשקעות ולחוב בשנים האחרונות? לטענתו של לארי, "אנחנו נמצאים בסביבת ריבית נמוכה. זה היה אמור לעודד נטילת חוב על ידי חברות. אם כי בחמש השנים האחרונות החוב העסקי גדל רק בשיעור של 2%. אם היינו מוצאים את סקטור הנדל"ן החוב העסקי היה אפילו קטן באותן חמש שנים". 

באותה תקופה, החוב של משקי הבית גדל בעקבות המשכנתאות והצריכה. בהסתכלות עולמית, קצב החדירה של החוב אל משק הבית ביחס לגודל התוצר, ישראל נמצאת במקום טוב. גם חדירת המשכנתאות כחוב נמצאת עדיין במקום טוב.  

לסיכום אפשר לטעון על פי לאור שהבעיה היא שהחוב של משקי הבית גדל לעומת החוב העסקי שהולך וקטן. הפתרונות לדבריו הן השקעות משקיות. בתוך כך המדיניות הממשלתית עוסקת כעת ביעדים אחרים: משרד האוצר שם לעצמו שתי מטרות עיקריות – לצמצם את הגרעון התקציבי ולצמצם את יחס החוב לתוצר לכדי 60%. בשני היעדים הוא הצליח הצלחה פנטסטית. 

אך מאידך, המדיניות הממשלתית לכשעצמה אינה תומכת בהשקעות ואנחנו עם נטל בירוקרטי בכל הנוגע לעשיית עסקים מן הגדול בעולם. 

האם הבנקים יכולים לתמוך במידה ויהיה ביקוש לחוב? הבעיה מצויה בשני הבנקים הגדולים, יחס הלימות ההון, נמצא בסוף 2015  קרוב לשיעור של 10%. יעד ההלימות עומד על 10.6% עד סוף השנה. בשנה הקרובה, במידה והבנקים יניבו תשואה להון של 9%, הרווח לכשעצמו שייצור הבנק יביא לסתימת הפער בהלימות. אם כי זה יביא להפסקת האשראי ולחלוקת דיבידנדים. 

מאידך, אם הגידול להון יעשה באותו שיעור כפי שנעשה ב-2015 הוא לא יעמוד ביעד להלימות הון. אז מה עושים הבנקים? הם החלו להיות יצירתיים הם מוכרים תיקי משכנתאות למוסדיים, הם גם מתייעלים ומתמקדים במשקי בית וחוב צרכני. 

חייבים תוכנית ארוכת טווח לעידוד השקעות בשוק המקומי. הכלים המוניטאריים הגיעו לידי מיצוי. יש עוד כלי בארסנל והוא לא מוניטארי אלא פיסקאלי. כמו כן יש לעודד חברות זרות וישראליות עם פעילות ישראלית לבצע את מסחר ההון שלהם בישראל. כמו כן יש להקים שוק REPO ולקיים רגולציה מפקחת ולא מנהלת.