תעודות סל על מדדי סין טובים יותר מקרנות נאמנות המשקיעות שם

אין זה מצב שכיח בו כח ושליטה עולמית מונחים בגאון על שולחן משפחת העמים. כמו ממתינים הם, בצפייה אחר נוטל שרביט ההנהגה ובלכתו נצעד גם אנו אל חופי מבטחים. זה קרה במאה ה 15 לספרד בעקבות גילוי יבשת אמריקה ותחילת תור הזהב הספרדי, זה קרה לאנגליה במאה 17 בעקבות המהפכה התעשייתית וכן זה קרה לארה"ב, אחרי מלה"ע השנייה בשל התרוששות אירופה מנכסים.

היום ניצבת בפני סין האפשרות והאחריות לא רק לעצב את עתידה הכלכלי, אלא במידה רבה  גם את העתיד של שאר אומות העולם. במיוחד אומות בעלות עסקי מסחר בינלאומי אינטנסיבי (המזרח הרחוק, צפון אמריקה, מערב ומזרח אירופה ומרכז אסיה)ותודעה צרכנית מפותחת.

האמת צריכה להיאמר. חלקה של סין במשבר הנוכחי אינו מועט יותר מחלקה של ארה"ב.  בעוד העם היושב  ביבשת החדשה- ביקש לצרוך את עצמו לדעת, סין במשך אותם שנים הקפידה בחדווה להאדיר את רצון זה בצורה מלאכותית; על ידי פיחות כפוי של המטבע הסיני (יו-אן). 

אם ברצונה של סין לשמר הזנת המנגנון שהביא אותנו לאנדרלמוסיה הנוכחית, אנו עוד נשוב ונצטרך לעמוד בפני אותם אתגרים (אם לא קשים יותר) בהמשך הדרך. אך בעתיד לא הובטח לסין בעלות על 2 טריליון רזרבות מט"ח כיאות בהווה.

על סין לפעול כעת, אך במשנה זהירות.

משום חוזקה הפיננסי של סין; לקובעי מדיניותה יש את הזכות להתייחס למשבר הנוכחי כהזדמנות. קובעי המדיניות האמריקאים טועים ומטעים בהצהרתם כי בידם הפתרונים לסיום המשבר. החוק הגורס כי "להשלכות העקיפות של מעשך, השפעה עוצמתית יותר מתוצאות המעשה", מקבל במצבנו הנוכחי משנה תוקף. רוצה לומר ; אין מנוס הפעם מלשלם על מדיניות מוניטארית שתפקידה דה פאקטו הוא להסתיר חוב תופח.

כאשר הבנק המרכזי האמריקאי, כבמעשה קסמים- יבקש לטייח את  השפעות "עזרי הנזילות" מחמדיו, הצמיחה תיעצר בשנית. השפעות לוואי לא יאחרו לבוא במועדן; התרחבות פערים כלכליים (שניצבים היום בשיאם מאז 1929), בעלי הנכסים יממנו את חובם על ידי ריביות אקסטרה-נמוכות כשמנגד ניצב מעמד הביניים שוקע לאיטו במיתון עמוק על משום שהושאר מחוץ למשחקי האשראי. ניסיון זה לדאבוננו, לא ייעצר עד שיביא לפריחה של פוליטיקה בראשות מנהיגים פופוליסטים, כמו שעשה לעיתים תכופות בעבר. הסצנאריו הנ"ל גרוע ככל שיהיה לארה"ב, יהיה הרסני לסין וישיב אותה 80 שנה לאחור.

בנקאות מרכזית חזקה יותר מכוחות שוק?

השלב המאתגר ביותר בכלכלה שבהאטה הוא בהרס הביקוש. משבר כלכלי הינו השלב הראשון בפסיכולוגית המונים. צרכנים ויצרנים מאבדים תאבונם לסיכון וכל רצונם בהווה הוא לשרוד ואין זה משנה עד כמה הריביות נמוכות ומהו מחיר הכסף. הבנקים מפנים גבם לאזרחים ושוקדים ברכישת אגרות מדינה, למרות העזרה בדמות הזרקת הון מן הממשלה.

סין כאחת מהשחקניות העיקריות בשוק אגרות החוב הממשלתיות בניו יורק, מבינה היטב את הרמז הברור כי כספה אינו רצוי עוד ביבשת זו. אחרת מדוע יבקש הבנק המרכזי בעיתות של חוב לאומי מעמיק, לדכא את חזרתם של רוכשים פוטנציאלים? התגובה ההולמת תהא מן הסתם לחפון את כספך ולהשקיע אותו בשוק שלך. הפד בהחלט מוזמן להמשיך להאמין שאין הוא צריך את עזרת השוק החופשי בקביעת ערך אג"ח המדינה, דעה שהשתרשה עמוקות זה מכבר בקרב המנהיגות הכלכלית האמריקאית.

מה על סין לעשות?

יש ביכולתה של סין ללמוד מטעויות אלו, אך אל נא תשכח כי הזמן פועל לרעתה. הפיחות בביקוש לטובין מקרב מעמד הביניים הסיני כבר בעיצומו ונוגס בחלק נכבד מהשיח התקשורתי בסין. היום אנו מתקרבים ליום השנה הסיני, מועד המסמל את אורחות השנה המתקרבת (רק דמיינו את ראש השנה שלנו, מלווה בפיטורים המוניים במשק הישראלי ותבינו לכוונתי), על הממשל להמחיש לנתיניו; כי לא ייתן יד להמשך הירידה בביקוש בקרב עמו. לשון אחר - ואם יורשה לי להשתמש במילותיו של רונלד רייגן; ישנה החלטה אחת, שבה הממשל הסיני יסמן כי הוא תר אחר פיתוח ושגשוג של הרפובליקה. כמו גם יעיד הוא על רצונו האמיתי לסיום המשבר והרגעת הרוחות.

 מר סיה סו-רן (שר האוצר הסיני) העלה את הריבית, מר סיה סו רן; אפשר ליו-אן להתחזק!

ייסוף המטבע הסיני (רנמינבי) יוביל לעידוד הצריכה הפנימית ועיבוי מעמד הביניים. בנוסף ההתחזקות תגרום לניתוק ברית הגורל המשותף בין שני המשקים, האמריקאי והסיני.

בניגוד לעם האמריקאי, יש לספק לעם הסיני חזון ולא אשראי. בהתאם לנסיבות, תעשיית הצעצועים הסינית על סף האטה כבדה, עם זאת התעשייה הגבוהה וההיי טק הסיני ממשיכים לתפקד במלוא המרץ. סין מנוסה ביישום שינויים כלכליים ועליה להבחין בשינוי המתרגש על סף ביתה. עליה להתגבר על הרצון לממן עוד מפעל לצעצועים- הפועל בחסות עקומת ביקוש מערבית ולהתמקד במוקדי כוחה לשנים הבאות.

למרות הפחד משינוי עליה להותיר את ייצור הצעצועים לעמים אחרים ממזרח אסיה ולחזר אחר תעשיות העתיד בעל הערך והיעילות הגבוהים יותר; בניית דרכים, כבישים ותחנות כח אלו אמצעים יעילים כנגד ההאטה האחרונה, אך אל למדיניות הממשלתית למצות כוחה רק בקייניזם מודרני*. אלא להיות של עידוד יזמות אישית, עידוד השקעה וכן לקיחת סיכונים. העידוד היחידני עדיף לאין שיעור מפרויקטים מסיבים ממשלתיים, כך תשנה הממשלה את הלך רוחו של האזרח הסיני ,  בהימצאותו בחברה הנשלטת ביד קשה על ידי מנהיגיה .

קרנות נאמנות ותעודות סל בישראל

עלינו לזכור כי השקעה בשוק הסיני שונה מכל השקעה אחרת, מהסיבה הפשוטה-איסור ממשלתי על רכישה ישירה של חברות ציבוריות סיניות; על ידי מי שאינו נצר לרפובליקה העממית. מכאן שכל ההשקעות הם למעשה או מדדים הצמודים למדדים המתפרסמים בסין או רכישת מניות של חברות סיניות דואליות (חברות אשר נסחרות גם מחוץ לבייג`ינג, לרוב בבורסה של הונג קונג וארה"ב).
 
מעניין להשוות את אפיקי השקעה שונים העוסקים בשוק הסיני, כשנסתכל על הטבלה המשולבת לתעודות סל וקרנות נאמנות באתר פאנדר, נוכל להבחין כי השקעה בתעודות הסל עדיפה בענף זה, על פני השקעה בקרנות.

טענה זו ניתנת להסבר על ידי מס` סיבות:

• חוסר מידע- בניגוד לעולם המפותח העמוס עד לעייפה בדוחות חשבוניים ופיננסים  על כל חברה ציבורית, השוק הסיני בכל הקשור לחופש המידע נמצא עדיין בחיתוליו.

• ריחוק פיזי ושוני מנטאלי - תרבות שונה שנפתחה למערב רק בעשור האחרון, מקשה ליצור "מומחים" לענף.

• גודל השוק- כמו שהבחנו בכל ההשוואות שערכנו עד כה, ככל שהמגזר יותר נרחב מסועף ודרשני, המדדים יניבו תשואה טובה יותר ולמנהלי הקרנות יש קושי רב יותר ב"שבירת" השוק.

• הגורם האנושי- ירידות חדות בשוק ותיקונים חדים אף יותר שהתרחשו לאחר מכן, מנעו מעובדי הקרנות להציג תוצאות טובות יותר, סביבה זו מיסודה טובה יותר לתעודות הסל .

לסיכום :

סין עלולה  להתפרק אם השלטון בסין לא יחליט לעודד את הצריכה המקומית ולהקטין את התלות שלה בהכנסות מיצוא. זה יצריך שינויים חברתיים גדולים. ההיסטוריה מורה ששינויים חברתיים ששלטון אינו מוכן להם, קורים כאשר מוחלף השלטון. אל תתפלאו אם בייג`ינג תלך בקרוב בדרכה של ברית המועצות לשעבר.

השקפתו של המשקיע המוערך ג`ים רוג`רס (J. Rogers) מעט אחרת, הוא מצדו טוען אחר כל ירידה בשווקי המניות- שפעל להגדלת חשיפתו לשוק בסין. הסברו הוא דלהלן:" משבר זה או אחר , אדם שהשקיע בשוק המניות האמריקאי בסוף המאה ה19, לא נדרש לדאוג לעתיד ילדיו".

*קייניזם מודרני- תורה כלכלית הנלמדת באוניברסיטאות, על השקעה הממשלתית כדרך להוצאת המשק ממיתון

אלמוג עזר הינו כלכלן מקרו 

נתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות – בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.