אלמוג עזר
03/02/2009
לאחר שבתחילת השבוע שעבר פרסמנו באתר מאמר על הצפי לאינפלציה בשנה הקרובה , נשאלתי תכופות על גורלם של קרנות הנאמנות- צמודות אינפלציה, במידה ובה נגיד בנק ישראל ישוב לעלות את הריבית באמצע 2010. כלום בכוחה של ריבית גואה להפעיל לחץ על מדד המחירים בכלל ועל הקרנות בפרט?
ובכן התשובה היא כנראה שכן. על פי חוקי ביקוש והיצע- הריבית תעלה, הביקוש לכסף יצמח והאינפלציה תרד. סביר להניח שצעד זה יבוא בעקבות שינוי עולמי של העלת ריביות הפריים. אך בכדי שמצב זה יתממש על המשק לעמוד בתנאי הבא: על הריבית לעלות במונחים ריאלים ולא נומינלים.
כאן צריכה להשאל השאלה- האם ביכולתו של בנק ישראל, כאשר המועד יגיע, להעלות את הריבית במונחים ריאלים למרות כל התנאים הפיננסים שהצטברו סביב? כדאי לומר מעתה שהשאלה לא פשוטה, הן לשואל והן לעונה.
ניתן לקחת את כלכלת שנות השמונים כאלגוריה לתרחישנו: בעשור המדובר התקיימו עליות דימיוניות של עשרות ולפעמים מאות אחוזים מדי שנה במדד המחירים. הממשלה בקשה לעצור את התמוטטות המטבע המקומי והוציאה לפועל בשנת 85 "תוכנית הייצוב הכלכלית" ללוחמה באינפלציה. התוכנית פרט להעלאות הריבית של עשרות אחוזים, גובתה בהוצאת צווי חירום להקפאת מחירים, איסור החזקת מטבע זר ע"י אזרחים פרטיים* וצמצום הוצאות הממשלה. לאחר שילוב של מספר פעולות קיצוניות שחלקם גובל בטוטאליטריות, רק אז יכלה הממשלה להתגאות בייצוב המדד לממוצע עלייה שנתי של 10-15% עד לסוף שנות השמונים.
זה לקח יותר מ11 שנות אינפלציה נוראיות ו6 שנים של העלת ריביות, עד לייצוב והירידה המיוחלת של המדד בתחילת שנות התשעים. תקופה זו היתה חייבת להתממש עד אשר הצרכנים, ספק בהבנה צרכנית עמוקה ספק בכפייה, ישובו להשקיע את כספם חזרה במשק ויקבלו תמורה הוגנת. בנוסף היה דרוש זמן הסתגלות בכדי שהממשלה תחדל מחלומותיה על התערבות גסה במשק.
כאן מונח מקור הבעיה הייחודית של בנק ישראל. בניגוד לתקופה הקודמת בשנות השמונים, היום הבעיה הינה גלובלית. גם אם הצלחנו לשמור על מדיניות מוניטארית קפדנית ורמת חסכון נאותה (בין הגבוהות בעולם המערבי), מסביבנו החגיגה לא עצרה. רמת החוב המצטברת שנושאים הן המגזר הציבורי והן המגזר הפרטי במערב גורמת לדחיפה תמידית של השווקים אל עבר ביקוש לנזילות גבוהה מדי. כסף ככסף מתנהג כאש בשדה קוצים והשוק העולמי מוצף בדולר, ין ויורו שמחפשים בית וכדאי מאוד שה"וילה היהודית ביער" לא תספק להם אותו.
הציפיות בישראל מתוזמנות היטב עם הצפי העולמי; היום ניתן לראות עלייה בביקוש לאגרות החוב הממשלתיות בכל המשקים המרכזיים. נתון זה כמובן מעלה את מחירן וכל זאת מתרחש בעוד שאין עדיין סימני מלחמה באינפלציה מקרב הממשלות.
בכדי להיאבק בשד האינפלציה- יש על הבנקים המרכזיים לשוב ולקנות את האגרות והמק"מים שמסתובבים בשוק כנגד היתר-נזילות , זה יגרום לעליית ריבית ריאלית בטווח הקצר ותשואת אגרות החוב הקצרות יעלו על האגרות ארוכות הטווח. אך המציאות כאמור הפוכה והבנקים המרכזיים עסוקים בלרכוש חובות של תאגידים פיננסים כושלים ולהשאיר את הריבית נמוכה, בדימיון מובהק להצהרות ממשלתנו על רשת בטחון והגדלת תקציבים בישראל. כל הפעולות הללו מלוות בעלייה של האגרות מדינה לטווח ארוך, כאשר השוק החופשי מסמן למשקיע היכן רצוי שיניח כספו וממה עליו לחשוש.
סיכום:
• גם אם הבנק יחליט להתחיל להעלות ריבית בסוף 2009, כמות הכסף שתזרום אז בשוק תהא גבוהה מדי עד אשר תגרום לעלייה בריבית להיות נומינלית ולא ריאלית.
• אין ברצונו של הנגיד להעלות ריבית כקובע שינוי מדיניות במשק העולמי. לישראל כלכלית ופוליטית אין כוח דיו בכדי לבצע מהלך זה אלא כחלק מתהליך רהביליטציה עולמי.
יש שני מדדים שניתן להמליץ עליהם כרגע- עלייה במדד האינפלציה בנוסף למדד גרעון הסחר תחת זאת שניהם אינם יכולים לדור בכפיפה אחת לאורך זמן. המשקיע שעדיין מאמין בשוק החופשי, יכול להבין מי מהם בועה ומי מהם ממשי .
לסיום: פריחה כלכלית אשר מלווה בעליית מחירים, מאופיינת במספר תופעות לוואי. אחת מתופעות הלוואי הברורות ביותר היא פריחת ענף הפיננסים. לשון אחר : בגלל ריבוי הכסף בשוק- יש גאות בענף שמנוי על טיפולו.
השבוע אחד מעיתוני הכלכלה יוצא בהתרסה כנגד שוק קרנות הנאמנות הצמודות, על כך שלא יכלו לעליית מדד המחירים בתשואתן. העיתון הספיק לשכוח את תחושת ה"עושר המדומה" ששררה כאן בשנתיים האחרונות. במלחמה תמידית של קרן כנגד קרן וחישובי סיכון אל מול רווח; היה קל מאוד להכנע לפיתוי לשרבב אחוז מן ההון אל אג"ח קונצרני בכדי להעלות את התשואה השנתית בהתאם לתשקיף. בשנה האחרונה התנאים השתנו, ובהתאם לכך המנהל הסולידי ביותר הרווויח (כלומר המפסיד של שנים עברו).
* הרעיון לסעיף זה שאוב מתוך תקופת החרמות הזהב בידי ארה"ב לאחר המשבר הגדול ב31.
קרנות אמנות עם אג"ח צמוד לטווח ארוך 4 פלוס:
מנהל השקעות
שם קרן הנאמנות
3.83%
0%
0%
.1
3.30%
10%
10%
.2
2.22%
0%
30%
.3
1.42%
0%
0%
.4
1.16%
0%
30%
.5
0.90%
0%
0%
.6
0.59%
0%
0%
.7
קרנות אמנות עם אג"ח צמוד ללא אפיון זמן:
מנהל השקעות
שם קרן הנאמנות
6.56%
10%
10%
.1
6.31%
10%
10%
.2
5.56%
10%
30%
.3
5.54%
0%
30%
.4
4.65%
0%
10%
.5
4.39%
0%
30%
.6
4.10%
0%
30%
.7
4.04%
0%
10%
.8
3.78%
0%
30%
.9
3.16%
10%
10%
.10
הנתונים נכונים ליום 2.2.2008
הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או או שיווק השקעות – בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.
