השאלה היא מי צודק יותר : מר הגיון כלכלי או אדון הרגש הפחדן?

כלל ברור וידוע הוא שכשקיים חשש ממיתון וקיימת דאגה לבטחון הכלכלי האישי ולפרנסה, הנטייה היא להגדיל את החיסכון ולצמצם את הצריכה למינימום.

את צמצום הצריכה אנו רואים בכל מקום וכבר כתבתי על כך לא פעם. פתאום יש מקומות חניה בכל הקניונים, אין צפיפות בחנויות וכבר מזמן לא צריך להזמין מקום מראש למסעדה. אפילו פקקי התנועה בשעות השיא הצטמצמו בצורה משמעותית. כולם חושבים פעמים לפני כל הוצאה, קטנה כגדולה. מנגד, תחרות המחירים מגדילה את האטרקטיביות של המבצעים ובעלי העסק מנסים כל דרך יצירתית לפתות אותנו ציבור הלקוחות הפוטנציאלים לבוא ולרכוש את מרכולתם ובכך קוראים תיגר על המשמעת העצמית לחיסכון שלנו.

אבל ככל שברור לנו שבמיתון צריך יותר לחסוך, כך לא ברור לנו במה. אלטרנטיבות החיסכון חסר הסיכון הולכות ומתמעטות ובצד הפיננסי התמונה ממש לא ברורה.

הריבית הנמוכה מצמצמת עד לאפס את האטרקטיביות של הפיקדונות הסולידים והבטוחים. מנגד, אחרי הטראומה שעבר הציבור בחודשים האחרונים של שנת 2008, אפילו ההזדמנויות הכי מעניינות לא מפתות אותו להשקיע.

שוק המניות כבר מזמן לא מעניין, אמרנו את זה קודם ובינתים העניין רק הולך ופוחת. הדוחות הגרועים מתקבלים באותו הלך רוח של הדוחות הטובים. רק החדשות הרעות של פיטורים וצמצומים מדאיגות כי המשמעות היא מיתון ולמיתון, כבר אמרנו, יש השפעה הרבה מעבר לשוק המניות.

ומה קורה בשוק אגרות החוב?

גם כאן התמונה ממש לא ברורה וסימני השאלה רבים. ההגיון והמחשבה הכלכלית אומרים לנו שיש בשוק הזה המון הזדמנויות. חלק מההזדמנויות הן באגרות חוב של חברות טובות ובעלות איתנות פיננסית, יציבות ושוק של צרכנים בסיסי שאינו מושפע מהמיתון.

חלק מההזדמנויות הן קצת יותר ספקולטיביות, באגרות חוב של חברות שזקוקות למימון אבל בעלות יכולת החזר טובה ושאגרות החוב שלהן ירדו בעוצמה חזקה, אולי חזקה מדי. אולם לצד ההיגיון והמחשבה הכלכליים יש את הרגש, שמתמקד בעיקר בחשש ובפחד ומודד את הסיכון הטמון בהשקעות אלו מבלי להשוותו לסיכוי.

ההזדמנויות קיימות, זה נכון. הסיכון גם הוא קיים, ברור שזה נכון, בעוצמות משתנות ותלוי במה משקיעים, לפי סולם סיכון של מניות או אגרות חוב ממשלתיות, אגרות חוב קונצרניות בדרוג גבוה, בדרוג נמוך או לא מדורגות. השאלה היא מי צודק יותר ומי חשוב יותר: מר הגיון כלכלי שרואה את ההזדמנויות או אדון הרגש שחי את הסיכון? לשאלה הזו אין תשובה חד משמעית וגם כאן, כמו בכל דבר בחיים, יש הרבה גווני אפור באמצע.

כל אחד צריך לעשות את שיקוליו הוא, בהתאם לצרכים השוטפים והעתידיים, אבל בעיקר בהתאם ליכולת ספיגת ההפסד. לא רק פיננסית אלא גם פסיכולוגית.

היכולת לשמור על קור רוח גם בימי ירידות הם חלק בלתי נפרד מניהול תיק ההשקעות שלנו ומי שלא בנוי לזה שפשוט לא ישקיע בבורסה. בעידן בו אנו רואים ירידות שערים יומיות גם באגרות החוב הממשלתיות, התכונה החשובה ביותר שמשקיע צריך היא עצבי ברזל. אותה יכולת שלא להגיב בהתאם לרגש אלא על בסיס כלכלי בלבד. ולכן, תבדקו, תבחנו, תתלבטו ותתיעצו כמה שיותר לפני ההשקעה. ואחר כך תחליטו בהתאם לרגש או להגיון אם להשקיע או לא.

אבל, אחרי שכבר תבחרו אם להשקיע וגם במה להשקיע, אזי בעימות היומיומי השוטף שבין מר הגיון כלכלי ובין אדון הרגש הפחדן אתם חייבים לאפשר למר הגיון לנצח.

תמי זנד
מנהלת את תחום הפעילות בניירות ערך בבנק ירושלים.

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות – בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש ממאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.