קרן מרדכי
20/12/2018
אני רוצה להוקיר תודה ליוזמי הכנס, העורכים כנס בראייה אסטרטגית לטווח ארוך, במיוחד כשהשכיח במקומותינו הוא תכנון לשוטף פלוס שלושים, ולנצל את ההזדמנות לברך את פרופ׳ אמיר ירון הנגיד החדש של בנק ישראל לקראת כניסתו לתפקיד החשוב הזה.
ישראל צמחה גם השנה בקצב מהיר מהממוצע. מצב התעסוקה במשק הולך ומשתפר, שיעור האבטלה ירד לרמה של ארבעה אחוזים, ושיעורי ההשתתפות בכוח העבודה דומים כמעט לאלה של המדינות המפותחות. אנחנו רואים יותר ויותר אוכלוסיות שלוקחות חלק במעגל התעסוקתי והכלכלי – וגם נהנות ממנו.
במילים אחרות, העובדות והעובדים בישראל הם אלה שמניעים את הצמיחה המהירה, ויש גם נתונים שמראים שהם נהנים ממנה יותר: השכר הממוצע במשק עלה מאז תחילת העשור בשלושים ואחד אחוזים ושכר המינימום עלה בשיעור תלול עוד יותר – בשיעור של שלושים ושמונה אחוזים.
לכאורה, מה שאנחנו רואים כאן זו תמונה נכונה של צמיחה מכלילה, כולל חלחול למטה ושיפור כלכלי שמיטיב עם כל שכבות האוכלוסייה.
עם זאת, אני רוצה להתעכב על כמה נקודות שפוגמות בתמונה האופטימית הזאת.
ראשית, צריך לזכור שיש – ותמיד יהיו – קבוצות שלא משתתפות בכוח העבודה ותלויות בקצבאות. הקבוצות האלו, שמנועות מהשתתפות מטעמי גיל, מצב בריאותי וחסמים אחרים, אינן נכללות באוכלוסיות הצומחות. כלומר, דווקא הקבוצות שזקוקות לתמיכה נותרות מאחור בפער שרק הולך וגדל.
זה רע למדינה, זה רע לכלכלה, זה רע לכולנו – ואני מחזק את ידיו של האוצר שמנסה למצוא כל דרך לאפשר לאוכלוסיות נתמכות לנוע על המסילה קדימה עם כלל האוכלוסייה במשק.
בהקשר לשר האוצר אומר שהגם שאיננו מסכימים בחלק מהנושאים אי אפשר להתעלם מהעשייה הרבה והמניע המרכזי שלו לצמצום פערים בחברה הישראלית.
בציבור הרחב קיימים פערים עצומים בזכויות הפנסיוניות בין דור אחד למשנהו ובין קבוצה אחת לאחרת, שיוצרים פערים פנימיים ובין דוריים בלתי נסבלים. היקף האוכלוסייה בגיל השלישי הולך וגדל ויש לטפל בסוגיה ברמה משקית, על מנת לשמור על אוכלוסייה בריאה ומאוזנת בכדי ליצור הזדמנויות שוות לדורות הבאים.
המשפחה הישראלית צריכה לכלכל היום את צעדיה יותר מבעבר. הפיתויים היום גדולים והאפשרויות אינסופיות, ודווקא בסביבה כזו אסור לשכוח שתוחלת החיים עולה. ולכן, כל שכיר, כל עצמאית, כל משפחה – חייבים לשים דגש על חיסכון ארוך טווח, איש איש לפי יכולתו – כדי להגיע מוכנים לפרישה ולאתגרים שעלולים להגיע במהלך החיים.
בהקשר הזה יש טעם להתעכב על עליות המחירים שראינו בשבועות האחרונים. לצד עליות המחירים אנו עדים לתופעה שכל מנהל עסק בישראל לא יכול להתעלם ממנה. מודעות צרכנית גוברת ונכונות של הציבור לצאת למאבקים ולרחוב על מנת לפעול לשינוי המצב. המגזר העסקי חייב לקחת את דפוסי ההתנהגות החדשים הללו בחשבון בכל החלטה, אני חושב שעסקים שידעו לקרוא את צרכי הלקוחות שלהם בעת הזו ולפעול בהתאם ובהגינות, ייהנו משיווק ואוירה ציבורית חיובית שעשויים להיתרגם גם לשורה תחתונה טובה יותר.
בנושא אחר במבט קדימה: הממשלה עושה מאמצים מסוימים בשנים האחרונות לשיפור תשתיות בכלל, ותשתיות התחבורה הציבורית בפרט, אבל יש לומר בקול רם: צריך לעשות הרבה יותר. תחבורה ציבורית איכותית מאפשרת יותר הזדמנויות לאוכלוסיות בפריפריה, יותר אפשרויות לעובדים ולמעסיקים, ניידות חברתית ותורמת להגדלת התוצר והפריון. זה נכון לתשתיות פיסיות ולפרויקטים בתחום האנרגיה, מים ועוד, ויש לראות בכך משימה לאומית מהמדרגה הראשונה. כבנק מוביל בתחום, תמיכה בפיתוח תשתיות היא יעד אסטרטגי אצלנו ונשמח לתרום את חלקנו לנושא.
החובה המוטלת על הממשלה לשיפור התשתיות אינה מתייחסת רק לתשתיות הפיסיות. תשתיות הן גם רגולציה ובירוקרטיה. על הממשלה לשפר את התשתיות הללו תוך מיקוד בעול שהן מטילות על העסקים הקטנים והבינוניים, התורמים חלק משמעותי להמשך הצמיחה במשק. בלי שיפור משמעותי בכל התשתיות לא נוכל לעמוד בקצב הצמיחה הנדרש .
אני רוצה לחדד את השיח על שוויון: בישראל 2018, יש עדיין אוכלוסיות שסובלות מאפליה תעסוקתית בהזדמנויות, בשכר ובזכויות. אי אפשר לדבר על שוויון הזדמנויות וצמיחה מכלילה בלי לדבר על שוויון מגדרי ועל קידום נשים בשוק העבודה.
ממשל תאגידי חכם צריך ללמוד לעשות שימוש בהעדפה מתקנת, וליצור כל העת תנאים שיאפשרו הזדמנויות שוות. במקביל, חשוב לייצר סביבת עבודה נוחה ומתאימה לאימהות ולאבות: כזו שמאפשרת להן להתקדם בקריירה בלי לוותר על הזכות לחיי משפחה פעילים. ריבוי הנשים המנכ"ליות והמנהלות במגזר הפיננסי מוכיח שהצלחה במשימה הזו היא אפשרית לגמרי.
ומילה אחרונה בעניין זה: ריבוי נשים מנהלות טוב לארגונים לא רק בשם השוויון, אלא בראש ובראשונה בשל ריבוי הדעות והגישות. נשים וגברים מסתכלים על העולם במשקפיים שונים ובפריזמות אחרות. לא להשתמש ביכולת הנשית, בזווית הנשית, זה לא רק לא שוויוני – זה בעיקר רע לעסקים.
לא פחות חשוב מהגיוון המגדרי הוא הגיוון בסוג האוכלוסייה, העסקת עובדים מכל המגזרים בישראל וכן בעלי מוגבלויות. יש לנו חובה כמדינה, כעסקים וכאזרחים לפעול לשילובם המלא של אנשים מכל שכבות האוכלוסייה. חוסנה הערכי של מדינה נבנה במידה רבה מיכולתה לראות את האחר, החלש יותר, ולאפשר לו לקחת חלק מלא במרקם החיים האזרחיים. אי אפשר להשלים עם מצב שמעל 50% מהאנשים בעלי מוגבלות חמורה בגיל העבודה מובטלים!
ברשותכם, אני רוצה לעבור לסוגיה אחרת שתשפיע על עתיד הכלכלה בישראל: התפקיד של הבנקים והממשלה ביציבות ובהנחת התשתית להמשך הצמיחה במשק.
עולם הבנקאות משתנה בקצב שלפני עשור היינו חושבים שהוא בגדר בלתי אפשרי. יש היום הרבה יותר חדשנות בבנקים, הרבה יותר טכנולוגיה, הרבה יותר דיגיטל. אי אפשר להישאר אדישים לתוצאות: הבנקים היום יעילים יותר, תחרותיים יותר וזוכים ליותר ויותר אמון מהציבור ומהשווקים.
הבנקים הם גורם מייצב בעולם שבו, אחרי עשור של צמיחה מואצת, מבצבצים שינויים חדשים: עקום התשואות בארה"ב הולך ומשתטח ואי הוודאות הגלובלית מתחזקת ממגוון סיבות – כולל המתיחות בין ארה"ב לרוסיה, מלחמות הסחר בין ארה"ב לסין והברקזיט המתנדנד.
במקביל, ראינו לאחרונה עלייה בריבית – לראשונה מזה שנים ארוכות, והתעסוקה המלאה במשק תגביל גם היא את אפשרויות הצמיחה העתידיות בישראל בטווח הנראה לעין, אלא אם נצליח לשפר בצורה משמעותית את הפריון לעובד.
כדי לאפשר למשק להתמודד ולהמשיך לצמוח בקצב משביע רצון, הממשלה תצטרך לעשות כמה מהלכים. הראשון שבהם הוא הפחתת עומס הרגולציה שמעיק על המגזר הפיננסי. הבנקים נדרשים להתמודד עם אתגרי המציאות המשתנה ולהישאר גורם פיננסי משמעותי בחיי הלקוח, לשם כך הם צריכים לתת ערך מוסף ולהתפתח לתחומים שנותנים מעטפת כוללת ותועלת ללקוחות. הרגולציה הפיננסית צריכה לעודד ולאפשר לבנקים לצמוח ולא לעסוק בחסימתם מכל כיוון.
ממשלה שרוצה משק משוכלל, פעיל ושוקק, לא יכולה להעמיד עוד ועוד רמזורים, תמרורים ומכשולים בצמתים החשובים ביותר של הפעילות הכלכלית – ואלה, חברים, הם הבנקים.
במקום לעסוק ברגולציה, צריך לעסוק בשינוי סדרי עדיפויות ובהתאמת מבנה החוב לשינויים באקלים הריביות – והכל כדי לשמור על דירוג האשראי של ישראל.
ממשלה שעוסקת בנושאי ליבה ובתכנון ארוך טווח, כמו הצמיחה המכלילה שדיברנו עליה, כמו פתרונות מגוונים לאוכלוסיות נזקקות, כמו השקעה גדולה בתשתיות בכל התחומים - תחבורה, אנרגיה מים, כמו גמישות בגיוס משאבים ופריסת החזרי חוב לאומי – זוהי ממשלה שגם תהנה מהערכה עמוקה בשווקים הבינלאומיים ותשמר את הדירוג המצוין שלה.
אנחנו עומדים ערב שנה אזרחית חדשה. הזדמנויות וסיכונים עומדים לפתחן של הכלכלה הישראלית, החברה הישראלית, המשפחה הישראלית. הממשלה והמגזר העסקי הם השחקנים שההחלטות שלהם ישפיעו על כל בית.
אני רוצה לסיים באמירה אישית. אנחנו (כל אחד מאיתנו) אלו שקובעים את העתיד של כולנו. ככל שנקדיש יותר ממרצנו למחשבה על כיצד ניתן לתרום יותר ולעשות יותר למען האחר, כך נוכל לבצע עשייה בעלת משמעות, שתשאיר חותם לדורות הבאים, ולא פחות מזה תגדיל את רמת האושר של כל אחת ואחד מאיתנו. אני מבטיח שאני אעשה כמיטב יכולתי למלא את חלקי.
