מה כן יכול להניע את הצמיחה קדימה?

לאורך כל המאה ה20, האחראי העיקרי על הוצאת השוקים החופשיים ממיתון היה הצרכן.
רוב הכלכלנים המובילים, כמו המשקיעים, מאמינים בהישנתו של התרחיש גם הפעם. יתכן שמחכה להם אכזבה בהמשך הדרך.

על פי נתוני משרד האוצר האמריקאי, בשנים שקדמו למשבר- חלקה של התצרוכת היווה כ 71%  מתוך התוצר הלאומי. בשנות ה70 הצריכה הרכיבה עוד פחות מ65% מסך התוצר.
בהתאם להרגשת העושר שליותה את  הדור האחרון בארה"ב- הצריכה מאז עלתה בהתמדה מעשור לעשור.

חשוב לציין שהמספרים האמורים אינם דומים באירופה המערבית. הסיבה העיקרית טמונה בכך שבאירופה, בשלושת העשורים האחרונים, האוכלוסיה בתהליך הזדקנות מואץ. ניתן להטיח מספר האשמות על החלום האמריקאי ותוכנו. מאידך לא ניתן להתעלם מהיכולת הנדירה של העם האמריקאי לקלוט אוכלוסיות הגירה שלמות; תכונה העוזרת לו לשמר על איזון גילאים שבין הכוח העובד לכלל האוכלוסיה. 

האם צמיחה אשר לא מגולמת בעושר היא צמיחה אמיתית?

המחקרים האחרונים משקפים נתון שעלינו לתת עליו את הדעת. התרחבות כלכלית שמתרחשת לאחר משבר, נושאת בחובה גם עלייה בשכר הריאלי במשק. בצמיחה האחרונה בתחילת המילניום- בניגוד לצמיחות השונות במאה ה20- השכר הריאלי במשק הגדול בעולם, נותר (כמעט ) זהה . שכר העצמאים צמח ב1.8% ושכר השכירים בקופה זו צמח אף פחות ב0.8% בלבד. לא לחינם מכונה עשור זה בין דלתיים סגורות כהעשור האבוד.

מנתונים אלו ניתן להבין, עד כמה היתה חשובה עלית ערך הנכסים במערב. הפרט הצורך במשק, בניגוד לניסיונו בעבר, לא נהנה מעלייה ריאלית בערך עבודתו- לכן היה עליו לפנות לאשראי . אשראי זה תיפקד כהלכה- כל עוד התבצעו עליות המחירים במשק והוא נהנה מתשואה על ההלוואה. כך הפכה בועת הנדל"ן לחלק המשמעותי ביותר במנוע הצמיחה. כך היום כולם נושאים עיניהם אל ערך הנדל"ן כאינדיקציה ליציאה מן המשבר.

המסקנה ברורה- ללא צמיחת האשראי והמינוף במשק שהתקימו לאורך 2007 , לא היתה מתקיימת צמיחה כלל.

על פי הנתונים הראשונים, הצפי המעודכן לצמיחת התוצר בארה"ב לשנת 2010 הינו 3.8% ו4.5% ב2011. מאידך הדיווחים משוק העבודה יודעים לספר על אבטלה גואה- שתישק ל10% ב2010. בימי תשחורתי בין כותלי האוניברסיטה לימדוני; נתונים אלו באים בסתירה האחד את השני.

עתה הגיעה השעה לשאול; אם הצריכה אינה יכולה אז מה כן יכול להניע את הצמיחה קדימה?
 ישנם ניסיונות מרתקים בתחום האנרגיה הירוקה והאלטרנטיבית- תחת שרביט מנהיגותו של אובמה- המאמין שזהו הקטר הכלכלי הבא. גם אם תחום האנרגיה הירוקה לא יתברר כבוננזה מערבית, ניתן להבחין בשינוי. קובעי המדיניות במערב החלו אט בהבנה כי צרכנות, כשם שהכרנו בעבר, כבר אינה טובה מספיק.
 לכן הם פונים למפלט הבא: המדע. דעתי היא, אם לא נחזה בתוצאות מרשימות בתחום זה בשנים הבאות, יהיה קשה מאוד להציג מספרי צמיחה דומים לשנים של אחרי היציאה ממיתון כבעבר.

שוק המניות

נפילות המדדים היו מתואמות היטב עם הירידה בערך הנכסים. תוצאות אלו הביאו לשוק תועדתי לגביי הקוראלציה שבין תחומי ההשקעה והחסכון שלנו כאנשים המרכיבים את עולם המסחר. הרצון לחסוך הולך ומתעצם עם הנטייה להשקיע בזהירות עם ההסכנה שיחלפו מספר שנים עד שההפסדים יוחזרו במלואם. לכן עלינו לצפות למספר שנים של נטייה נמוכה לצריכה.

לסיכום: כיצד על האזרח להתייחס לכך שכרגע אין בנמצא מנוע משמעותי שיכול לגרום לפריחה מחודשת בשווקי המערב?

הנטייה לחסכון התקהתה משמעותית לאורך שני העשורים האחרונים. מאידך כבר בהווה ניתן להצביע על רגרסיה משמעותית ושיבה לערכי עבר של חסכנות. מן הראוי שתהליך זה לא יחדל עד אשר יגיע ל10% מסך ההכנסה האישית במערב. סטטיסטית; אחוז זה הופיע לאחרונה בשלהי שנות ה70 (תחילת המידניות האינפלציונית). אם אכן מצב זה ישתמר ויהפך בר קיימא, נתון זה יסב לאחת מההשפעות המכריעות ביותר שיהיה למשבר זה על חיינו.

* או לצורך העניין במערב.