תהליך ההפרדות החל, בין ארה"ב למדינות המתפתחות כולל ישראל.

לפני כמה שבועות כתבנו שבזמן הקרוב נחזה בתופעה של היפרדות בין ישראל (כמו מדינות מתפתחות רבות אחרות) לבין ארה"ב ומדינות המערב בהיבט של אינפלציה.  לא היה כמו יום שישי האחרון על מנת להמחיש את ההיפרדות המדוברת.  מדד המחירים לצרכן בישראל עלה בחודש יולי ב 1.1%, ולפי האדישות שהתקבל הנתון הזה בעיתונות הכלכלית נדמה שכולנו התרגלנו למדדים שעולים על התחזיות.  בארה"ב לעומת זאת, נותרו המחירים ללא שינוי.  בראייה שנתית, המחירים בארה"ב ירדו ב1.9% (הנתון הנמוך ביותר מאז 1950) בעוד שבישראל עלו המחירים בשנים עשר החודשים האחרונים ב 3.5%. 

תתחילו להתרגל, זו המגמה והיא עומדת ללוות אותנו עוד זמן רב.  המגזר היצרני בארה"ב סובל מעודף גדול בכושר הייצור שלו כפי שזה בא לידי ביטוי בפער התוצר שמבטא את הפער שבין התוצר בפועל לתוצר הפוטנציאלי.  לחצי האינפלציה בארה"ב נמוכים מאוד, מה שמוריד מסדר היום הכלכלי בארה"ב את הנושא של העלאת ריבית.  בישראל לעומת זאת, פער התוצר אמנם עלה חודשים האחרונים, אולם השינוי שניכר בהיקף הפעילות העסקית בשבועות האחרונים יסייע לצמצם אותו במהירות רבה יחסית.  מצב רוחו של הצרכן הישראלי עלה מאוד בחודשיים – שלושה האחרונים והוא שב לחנויות (כפי שדיווחו השבוע כמה ממנהלי הקניונים) ולאתרי הדירות בבנייה.

הביטו על המגמה המשתנה של יבוא מוצרי הצריכה שעלו בחודשים מאי – יולי בלמעלה מ 7% (בחישוב שנתי) לאחר ירידה של כ 14% בשלושת החודשים הקודמים.  הישראלי הממוצע לא מבזבז זמן.  מבחינתו, המיתון כבר נגמר (איזה מיתון?) ויפה שעה אחת קודם לחזור לחנויות.

שאר נתוני הסחר, כמו יבוא מוצרי השקעה ויבוא חומרי גלם מראים אף הם על תפנית שחלה בתחושתו של המגזר העסקי ואם נוסיף לכך את העלייה בתחושת הביטחון של הציבור, נראה שגם מדדי המחירים הבאים לא עומדים להראות על שינוי במגמה הברורה של עלייה במחירים.

כפי שכתבנו בשבועות האחרונים, העלאת ריבית היא בלתי נמנעת.  ככל שבנק ישראל יקדים לפעול, כך ישובו האיזונים למערכת הכלכלית בישראל.  כפי שהנתונים מראים שהאיזונים שבים אט אט לפעילות הסחר של ישראל, כמו גם למערכת הפיסקלית הכוללת (תקבולי מיסים ועמידה ביעדים הפיסקליים השונים), כך יש להשיב את האיזונים למערכת המוניטרית.  עד אז, אנחנו נמשיך להתחמם תחת השמיכה הנעימה והחמימה של המח"מים הקצרים, לא לפני שכיוונו את השעון המעורר להעלאת הריבית. 

 
 
תעודת זהות סינית? גם טוב

אומרים שבארה"ב הכל קורה מהר ובגדול... והאמריקאים משתדלים להוכיח גם הפעם שהקלישאה נכונה.  התפוצצות הבועה בשוק הדיור, קריסת שוק המשכנתאות המאוגחות והתמוטטות המערכת הבנקאית, כולם בקנה מידה שלא היה מבייש סרט אסונות הוליוודי עתיר תקציב, הותירו את האמריקאים המומים בתחילה.

אולם התגובה לא איחרה להגיע וכל הגורמים במשק תרמו את חלקם. הממשלה שפכה כסף בכמויות שרואי החשבון מתקשים עד עכשיו לספור. העם הוריד את קצב הצריכה הפרטית והפסיק לקנות מכוניות בגודל של בתים ובתים בגודל של אוניות. והמגזר הפרטי עשה מה שבארה"ב יחסית קל לעשות ביחס לשאר העולם המערבי – וזה לפטר הרבה עובדים באופן מיידי ולצמצם את הייצור.  אז מה הקשר של כל זה לבורסה? הראלי האחרון.

שני גורמים עיקריים, חוץ מזה שנמאס לציבור לקבל ריבית אפסית, הציתו את הראלי האחרון:
1) כ-75% מהחברות בארה"ב הציגו תוצאות טובות מהצפוי. הסיבה לכך היא לא שורת ההכנסות שבדר"כ אכזבו, אלא הפיטורים ההמוניים, שאפשרו לחברות לקצץ באופן חד את הוצאותיהן.
2) רמות המלאי ירדו לרמות שפל היסטוריות. החברות,  שהחלו עוד בשנת 2008 להתכונן למיתון עמוק, נכנסו לבונקר, קיצצו את פעילות הייצור, והחלו למכור את המלאי הקיים. לקראת סוף הרבעון הראשון, המלאי הקיים החל להדלדל לשפל היסטורי והחברות נאלצו לחזור ולייצר בהקפים גדולים יותר. הדבר השתקף במספר אינדיקטורים כלכליים כגון מדד מנהלי הרכש, תמ"ג וכו' ונוצרה תחושה אופטימית שהמיתון חלף.

כל זה טוב ויפה, אבל לדעתנו יש בעיה קטנה. התאוששות הבורסה לרמות הנוכחיות בהחלט מוצדקת, בעיקר לאור התייצבות הכלכלה בארה"ב, באירופה (שם הודיעו היום חמישי צרפת וגרמניה באופן רשמי של סיום המיתון, כאשר התמ"ג שם צמח ברבעון השני ב-0.3%) לאחר השפל העמוק שרשמו והמשך הצמיחה המרשימה בסין.

הבעיה היא שפיטורי עובדים הם נשק מאד יעיל, אבל גם מאד מסוכן. מצד אחד הם אפשרו לחברות להתייעל מהר ולהראות רווח בטווח הקצר. מצד שני, הם פוגעים במנוע הצמיחה האמיתי של כלכלה מודרנית – הצריכה הפרטית. האפקט של תכניות תמרוץ ממשלתיות והמשך שמירה של רמת מלאי קיימת ימנעו קריסה כלכלית, אבל לא יאפשרו צמיחה מהותית ועקבית.

הדבר היחידי שיאפשר זאת הנו התאוששות בצריכה הפרטית. בארה"ב, שם רמת האבטלה ממשיכה לעלות, הציבור ממונף עד השיניים ושיעור החסכון עדיין נמוך ביחס לממוצע ההיסטורי - הצריכה הפרטית לא הולכת להתאושש בקרוב. לראיה, המכירות הקמעונאיות בארה"ב ירדו בחודש יולי ב-0.1%, או ב-0.6% בניטרול מכירת כלי רכב שנהנו מתכנית "מזומן תמורת גרוטאה".

המפתח להתאוששות הוא סין והכלכלות המתפתחות, שם המעמד הבינוני במגמת התרחבות, שיעור החסכון גבוה והצריכה הפרטית עדיין נמוכה. מסתמן כי גם השלטונות במדינות אלו, שהן בדר"כ לא דמוקרטיות ולא מעוניינות בציבור ממורמר ובאחוזי אבטלה גבוהים, מבינים את זה והחלו לעודד את הצריכה הפרטית כמנוף להתפתחות כלכלית. לדוגמא, סין פועלת במרץ (ובהצלחה) מתחילת השנה במגוון רחב של אמצעים להגדלת האשראי לציבור ועידוד הצריכה ואפילו ברוסיה הודיעו לאחרונה על תכניות לעידוד צריכה, כגון "מזומן תמורת גרוטאות" וכו'. תמ"ג מדשדש לא ממש תומך בבורסה עולה, ולפיכך ההזדמנויות נמצאות כרגע יותר בכלכלות המתפתחות ופחות בארה"ב.

 מחשבה אחת לסיום : בעשר השנים האחרונות לא הצליחה ארה"ב לייצר אפילו לא משרה אחת(!!!). המערכת הפיננסית חזרה לחגוג.  לא פותחים סתימה במערכת הביוב על ידי סגירת הברזים בשבתים, כי אם על ידי הוצאת האשפה שגרמה לסתימה.