השקפתו של באפט על המשבר והשלכותיו
האם לדעתך המשבר ותוצאותיו, יגרמו לנו לבצע שינוי כלכלי יסודי, בכדי שלא נשוב על אותם טעויות כבעבר?
ביצוע טעויות בהווה ובעתיד הינו בלתי נמנע, זהו גורלנו כבני אנוש. אינך יכול לדון את העולם, על 7 מיליארד תושביו, או לחלופין את מדינת ארה"ב על 300 מיליון תושביה ואף את יושבי ביתך ולקוות שכולם ינהגו מהיום בחוכמה ובאופן המתקבל על הדעת. ביצוע טעויות הוא נגזרת של היותנו בני אנוש.
תפקדינו כיצור תבונתי לדעתי הוא לחיות בצורה בה טעויות של הפרט הבודד, ישפיעו למצער עליך כאדם. זהו כמובן, מן ההכרח גם תפקידה של הממשלה.
תיארת בעבר את המסחר בחוזי נגזרות (חוזים, עתידיים, אופציות, קומבינציות של אופציות)- "נשק פיננסי להשמדה המונית". האם אתה מאמין שהם תרמו לתהליכים הכלכליים שחווינו בשנה האחרונה?
אני מאמין שהם היו חלק מהכלים אשר גרמו לחבלה בכלכלה, הם בודאי לא הגורם הבלעדי. תרומתם ליצירת מינוף כה גבוה- עד אשר היה בלתי ניתן למדידה, לא על ידי המוסדות הממשלתיים או העסקיים, היתה בהחלט מזיקה . כאשר ישנה הסתמכות של בנק אחד על משנהו מוסדות הכלכלה נחלשים, המערכת הפיננסית תפקידה למתן קשר זה. המסחר בנגזרות, העצים זאת והדוגמה הטובה ביותר היא של בנק "ליהמן ברוס".
מה לדעתך שורשי ההתנהגות הציבורית כלפי מובילי המדיניות הכלכלית. אם ניקח לדוגמא את הלאמת "רויאל בנק אוף סקוטלנד" (בנק שהולאם בבריטניה עם פרוץ המשבר) וההתנגדות החריפה לכך בציבור?
אני מרגיש נוח יותר לדבר על העם האמריקאי; זה מרתיח את האדם מן השורה לראות את חברו מאבד את משרתו או לחילופין את ביתו והאנשים שלדעתו אחראים לכך, עדיין מהלכים חופשי. במשברים פיננסים שהתרחשו בעבר, החברה חשה שהיא באופן מסוים "נוקמת" באחראים כאשר המועלים מצאו עצמם מאחורי סורג ובריח. היום מובילי המערכת הפיננסית, דבקים בחפותם, ואין את מי להאשים במפלה. התסכול מובן.
בנוגע למחאה הציבורית לנוכח פעולות הממשלה: בנובמבר אשתקד, פעולות הנגיד האמריקאי ושר האוצר היו הכרחיים לעמידותה של המערכת הפיננסית, למרות הזעם הציבורי שהתפתח.
מהו מקומם של אנשי הכספים בחברתנו?
אם כולנו היינו על אונייה שנסחפה לאי בודד, כשלמזלנו האי בעל אדמה פורייה, אני לא בטוח שהיינו מתנהגים כמות שאנו מתנהגים בהווה. הווה אומר, לא היינו בוחרים את 15 האנשים החכמים ביותר על הספינה ומצווים עליהם להתחיל לסחור באורז או באופציות על מחיר האורז. היינו פשוט מגדלים אותו ותומכים בחקלאים שביננו.
הרעיון כי האנשים המזיזים כסף והון ממקום למקום, מקבלים יחס מועדף והקלה ממיסים באמריקה, חרג מעט מהפרופורציה בה הוא אמור להיות.
צרות של עשירים
אחרי שנות ההצלחה כאשר אנשים פשוט התחננו שתנהל את עסקם, האם אתה עדיין מקבל יחס מועדף ברכישה בעולם העסקים?
ובכן זוהי חצי אמת. אם ניקח לדוגמא את הרכישה של "גולדמן סאקס" ו"ג'נרל אלקטריק", התנאים המעולים שקיבלנו בחברה- הגיעו מן האנומליה בה רק לנו היה מספיק כסף נזיל לרכוש את אותם גופים. אם אתה כמראיין מבקש להשקיע כ 1000$ או 1,000,000$ , אני מבטיח לך שתקבל תנאים טובים משלי. באפשרותך לחפש מסביב לתבל אחר ההשקעה העסקית הנכונה בה כספך יהיה בעל משמעות. אני לעומת זאת, מתוקף מעמדי וגודל החברה- איני יכול להשקיע ככל ובכל העולה על רוחי. למעשה יש אולי כמה מאות חברות בהם אני מסוגל להתעניין. הצלחה גוררת הצלחה, אך היא מביאה גם לכישלון באופן מסוים, כאשר אינך יכול להשיג באחוזים תשואה גבוהה על השקעתך. אך אני מוכן להודות ביותר מדי כסף יכול להיחשב כ"צרות של עשירים"
כיצד על משלם המיסים להבין את התהליך בו הוא שילם על חילוץ מוסדות פיננסים, אך אלה מצידם, אחרי שהשתקמו, ממשיכים לקבל הקלות במיסים?
השאלה שהתקיימה דאז היתה על הצלת המערכת. הממשל בהצלתו את המוסדות אומנם השאיר אותם בחיים, אך עליך לזכור שהם הפסידו 90% מכספם, כך שאת עונשם הם קיבלו. לטעון שמשלם המיסים חילץ את אותם מוסדות פיננסים אינו נכון. הממשל חילץ אותם, ולו מהסיבה הפשוטה שעוד לא התבצעה עלייה במיסים השנה, בכדי להטיב עם הגרעון הממשלתי. ההיפך הוא הנכון גביית המיסים הן במגמת ירידה. כל עוד הסינים והיפאנים ממשיכים ברכישת אג"ח ממשל אמריקאי, ניתן לומר שהם ה"מחלצים האמיתיים".
הבעיה שבשוק המניות
על פי באפט: אם אתה רוכש חווה או דירה, אינך חושב מה יהיה מחירם בעוד שנה, אלא מה יהיה תפוקתם היצרנית במשך השנים. הנזילות הגבוהה של שוק ההון, שואבת לתוכה את המשקיע שחש את הצורך למכור ולקנות. בכך המשקיע הופך את היתרון העצום שבנזילות לחיסרון. אם כמשקיע תתמקד בתזרים הרווחים למשך השנים של הנכס, אתה מתמקד בנתונים הנכונים.
החיים הטובים
אתה נוהג להוות מופת של אורך חיים צנוע, מלבד לסעיף אחד- מה גרם לך לרכוש מטוס פרטי?
בפשטות, זה מקל על התנהלות חיי. אם הייתי מבין שלרכוש בית חדש יהפוך את חיי לטובים יותר הייתי רוכש אותו. אני חייב לנוע ממקום למקום. כסף והמטוס הפרטי לא הופך אותי לנאה יותר או אתלטי יותר אך הוא בהחלט מקל עליי.
בהסתכלות על האוכ' העשירה. האם לדעתך יש להם את הגישה הנכונה לכסף ועושר?
ובכן, עלינו לזכור- רוב עשירי ארה"ב או אנגליה לא היו מצליחים להתעשר בצורה הדומה, אם היו נולדים בבנגלדש או לאוס. כלומר, למרות שהם בטוחים שהרוויחו את לחמם בעצמם, החברה תרמה רבות לעושרם. אם קיבלת את ההזדמנות לחיות בשפע כדאי לטעמי שיהיה מערכת מיסוי שתעודד השבת חלק מהעושר חזרה לקהילה.
בצעירותי, הייתי פיקח במידה מסוימת וזה התאים פלאות לחברה קפיטליסטית בצמיחה, אך זה לא היה עוזר לי מדי, אם הייתי נולד בחברה שמעריכה רק חוזק אתלטי. כיום, אני מרוויח נפלא וכמובן שמגיע לי חלק נכבד מרווחי. מאידך, אסור שהמערכת הכלכלית תטעה אותי, בחשיבה שכול הצלחתי תלויה בי ובכוחי כאינדיבידואל. בסוף היום החברה היא שאפשרה לי לצבור חלק נכבד מהונה, עלי להשיב לה בחזרה.
אז מה צריכה להיות גישת המיסוי כלפי שוק ההון ובכלל?
ברור לחלוטין שחברה לא יכולה להסתמך על רצונם הטוב של עשירייה שיבקשו להשיב חלק מהונם לחברה. המס חייב להיות פרוגרסיבי (מס העולה עם ההכנסה).
אני בר מזל, אם הייתי נולד במקום אחר בזמן אחר, הסיכוי שהייתי נהפך לשומר יערות שווה במידתו לעיסוקי כיום. לכן אין בי החרטה על גודל המיסים שאני משלם לחברה בה אני נמצא.

וורן באפט בביקורו בישראל


