הדולר האמריקאי
משה שלום
21/12/2020
מאז הסקירה הקודמת, דרמה לא קטנה השתוללה בזירת המט"ח המקומית שלנו, וזאת בהמשך טבעי למה שהיה עד כה. בהקשר הזה התוודענו לשני מספרים די מדהימים: יתרות המטבע של מדינת ישראל (כנראה שהרוב דולרים...) הסתכמו בנובמבר סביב ה-167 מיליארד דולר, ובאותו חודש, רכש בנק ישראל כ-2 מיליארדים (מעניין כמה יראה חודש דצמבר...) כדי לעצור את התרסקותו של המטבע האמריקאי במקומותינו.
ולמרות זאת, נוע תנוע! המאמצים הכבירים של פקידי הבנק המרכזי לא הצליחו למנוע את ההתדרדרות אלא רק לגרום לסוג של התייצבות. וברקע, קריאות השבר של היצואנים, כאשר התווספו לתזמורת הבכי והנהי (המוצדקים בהחלט) בכירי ההיי-טק בדרישה לעשות משהו אחר ושונה. אם נצטט אותם: "כשהדולר שווה פחות, המשמעות היא התייקרות בשכר העבודה ובהוצאות". הם לא המציאו באמרה זו את הגלגל אבל, היותם שייכים לחוד החנית של התעשייה הישראלית, ולזו שהמנהיגים שלנו רואים בה את הסקטור המוביל בהווה ובעתיד של כלכלתנו, אולי יגרום לתגובה רצינית חדשה ומקורית.
כמו שאמרנו בשורות אלו פעמים רבות: אי אפשר להתנגד למגמה עולמית ברמה המקומית! חבל על המאמץ ועל הכסף המושקע בכך. כסף, שיכול בהחלט לשמש למטרות אחרות בימים אלו של קורונה. הצעדים הנדרשים חייבים להיות (ואני יודע שזה נוגד את עיקרון השוק החופשי וכו...) רגולאטורים ו-או אדמיניסטרטיביים, ולא על בסיס ההיצע והביקוש למט"ח בזירה המקומית. מהלכים בשוק צריכים להיעשות בזמנים של הכיוון הרצוי (לדחוף בעלייה) ולא כנגד הכיוון הלא רצוי (לנסות לעצור צונאמי) כאשר כל העולם פועל באותה מגמה לא רצויה (חולשת הדולר).
ובכלל: כאשר אינטרס ארה"ב, ולא רק, נמצא בדולר חלש, האם זה הגיוני שקובעי המדיניות של ישראל יוכלו להוות משקל נגד לאותו מהלך מגמתי? ומיד תראו בהמשך הטכני את היקף החולשה של המטבע האמריקאי מול היורו האירופי כדוגמה בולטת לכך. מצבו הטכני, והמהותי, של השקל מדהים בחוזקו. האם זה משקף את יחס כלכלת ישראל-ארה"ב? בוודאי שלא. האם זה משקף את הביקושים למטבע מקומי, על ידי זרים, להשקעות אמיתיות במשק שלנו? ליזמות וצמיחה? גם לא. האם זה משקף ספקולציה מתמשכת, בקנה מידה אסטרונומי? כנראה שכן. זה מה שצריך להדריך את קובעי המדיניות המוניטארית שלנו.
טור טכני זה אינו מציע דבר לאותם קובעי מדיניות אבל נאמר רק כך: לצפות לתוצאה שונה, כאשר נעשים אותם הדברים בנסיבות זהות, גובל בהתעקשות לא ברורה כל כך. ועכשיו, הבה נסתכל על המצב לאשורו, במשקפיים טכניות אובייקטיביות.
EURUSD
המטבע האירופי ממשיך להיות סמן למגמה הכללית של הדולר החלש. בדומה לפריצה של רמת ההתנגדות סביב 3600 במדד המניות האמריקאי העיקרי (S&P500), הפריצה של רמת ה-1.20 הייתה מהותית ובלתי חוזרת. השוק עשה את המהלך המתפרץ בעוצמה ופשוט לא הביט אחורה. שימו לב לאינדיקאציה הנמצאת באזור קניות היתר כבר תקופה ארוכה, וממש לא עושה סימנים של חולשה לחזור למצב של קיצוניות פחותה.
כמה פעמים נזכיר שהפונדמנטלי לא משחק כאן: המצב הכלכלי של אירופה, עקב הקורונה, הרבה פחות טוב מאשר נתוני המקרו האמריקאים. אז למה המטבע כה חזק כלפי הדולר? פשוט מאוד: מהלכי התמרוץ הנוכחיים, והעתידיים, של הבנק המרכזי האמריקאי הרבה יותר אסרטיביים מאלו של חברו האירופי הנמצא עדיין תחת השפעה מרסנת של המדינה הגדולה וחשובה בגוש היורו: גרמניה.
אנגלה מרקל עדיין נהנית מפופולאריות עצומה במדינתה כ"אמה הדואגת לאומה" אבל גוברות ההצהרות של חלק מקובעי המדיניות במדינה כנגד ה"מדפסת החופשית" במשבר הקורונה. לפחות בכל הקשור למה שנעשה מחוץ לגרמניה. יש מספיק צרות פנימה עם כ-900 מתים ביום, וסגר שני בפועל, כדי שהגרמנים יסכימו לפצות גם אזרחים של "מועדון הים התיכון" (איטליה, ספרד, צרפת, יוון).
המרד הזה אינו רק במסדרונות השלטון אלא גם בחלק מן הרחובות של פרנקפורט ומינכן. אזכיר שכבר סוכמה חבילה של 750 מיליארד לעזרה הדדית אבל זה נעשה כאשר גרמניה הייתה עדיין "הטובה במועדון" ולא כזו שצריכה הרבה יותר משאבים לצרכיה הפנימיים. בכל אופן, היורו משקף את הסיכוי לריסון החיצוני הזה ובכלל משתתף במגמה הכללית האנטי-דולרית בחדווה גדולה. לשני צידי המתרס אומר כך: לחיוביים: זו הדרך! ולשליליים: 1.20 קצת רחוקה אז אולי שבירה של 1.21 כשלב ראשוני של התחלה של מעשה?
USDILS
מה נאמר ומה נדבר כאשר האסון מביט בנו בכל הדרו. רצף הנרות האדומים מ-3.42 ועד 3.24 מעורר חמלה, מעבר לכל רגש אחר. חמלה על הפקידים המסכנים בירושלים שהיו צריכים להילחם על כל צעד ושעל דרומה.
במסגרת שורות אלו ציינתי כמה פעמים שבניית רמת תמיכה חשובה מביאה לתופעת לוואי משמעותית וממשית אחת: בנייה של מאגר פקודות קטיעת הפסד מתחתיה. כך היה תמיד וכך יהיה תמיד. ומה קרה הפעם: נכון מאוד, שבירת 3.35 הייתה הסממן לחגיגה של השורטים ולבליעתן של כל פקודות ההפסד מתחת לרמה הזו. זו אחת הסיבות להמשך הכה יפה של האדום מתחת לאותה סביבה.
מהותית, כבר כתבתי לעיל שאין אפשרות להלחם במגמה גלובלית, ולפנינו תצוגה טכנית של מה שקורה למי שמנסה. האם זה הסוף? מי יודע... אין שום סיבה לחשוב שאם הדולר ילך וייחלש עוד בעולם, דווקא אצלנו, זה יהיה שונה. ומה יקרה אם הבנק המרכזי שלנו פשוט יפסיק לקנות דולרים כנגד התנועה? אז כבר לא תהיה רחוקה רמת 3.2 ואולי 3.0...
היצואנים ימשיכו לצעוק אבל כאשר כל המשק תחת לחץ בלתי אמצעי להתקיים במסגרת משבר הקורונה צעקתם פשוט מהווה עוד שורה במקהלה. צעדים דרמטיים נגד הספקולציה? זה ממש לא נראה כחלק מתרבות הניהול של מי שעומד כרגע בראש הפירמידה של הבנק המרכזי. וכך, מי שמחזיק דולרים ימשיך לקבל עליהם פחות ופחות שקלים. עוד סיבה טובה לנסוע לדובאי...
עבור השחקנים אומר: לשליליים: אין לכם סיבה טכנית או אחרת לדאוג כרגע. ולחיוביים: הייתי אומר עמידה איתנה סביב 3.25-4 הינה די קריטית אבל אינני רואה סיבה שזה יצליח. ולמרות זאת, אולי לנסות...
ולמרות זאת, נוע תנוע! המאמצים הכבירים של פקידי הבנק המרכזי לא הצליחו למנוע את ההתדרדרות אלא רק לגרום לסוג של התייצבות. וברקע, קריאות השבר של היצואנים, כאשר התווספו לתזמורת הבכי והנהי (המוצדקים בהחלט) בכירי ההיי-טק בדרישה לעשות משהו אחר ושונה. אם נצטט אותם: "כשהדולר שווה פחות, המשמעות היא התייקרות בשכר העבודה ובהוצאות". הם לא המציאו באמרה זו את הגלגל אבל, היותם שייכים לחוד החנית של התעשייה הישראלית, ולזו שהמנהיגים שלנו רואים בה את הסקטור המוביל בהווה ובעתיד של כלכלתנו, אולי יגרום לתגובה רצינית חדשה ומקורית.
כמו שאמרנו בשורות אלו פעמים רבות: אי אפשר להתנגד למגמה עולמית ברמה המקומית! חבל על המאמץ ועל הכסף המושקע בכך. כסף, שיכול בהחלט לשמש למטרות אחרות בימים אלו של קורונה. הצעדים הנדרשים חייבים להיות (ואני יודע שזה נוגד את עיקרון השוק החופשי וכו...) רגולאטורים ו-או אדמיניסטרטיביים, ולא על בסיס ההיצע והביקוש למט"ח בזירה המקומית. מהלכים בשוק צריכים להיעשות בזמנים של הכיוון הרצוי (לדחוף בעלייה) ולא כנגד הכיוון הלא רצוי (לנסות לעצור צונאמי) כאשר כל העולם פועל באותה מגמה לא רצויה (חולשת הדולר).
ובכלל: כאשר אינטרס ארה"ב, ולא רק, נמצא בדולר חלש, האם זה הגיוני שקובעי המדיניות של ישראל יוכלו להוות משקל נגד לאותו מהלך מגמתי? ומיד תראו בהמשך הטכני את היקף החולשה של המטבע האמריקאי מול היורו האירופי כדוגמה בולטת לכך. מצבו הטכני, והמהותי, של השקל מדהים בחוזקו. האם זה משקף את יחס כלכלת ישראל-ארה"ב? בוודאי שלא. האם זה משקף את הביקושים למטבע מקומי, על ידי זרים, להשקעות אמיתיות במשק שלנו? ליזמות וצמיחה? גם לא. האם זה משקף ספקולציה מתמשכת, בקנה מידה אסטרונומי? כנראה שכן. זה מה שצריך להדריך את קובעי המדיניות המוניטארית שלנו.
טור טכני זה אינו מציע דבר לאותם קובעי מדיניות אבל נאמר רק כך: לצפות לתוצאה שונה, כאשר נעשים אותם הדברים בנסיבות זהות, גובל בהתעקשות לא ברורה כל כך. ועכשיו, הבה נסתכל על המצב לאשורו, במשקפיים טכניות אובייקטיביות.
EURUSD
המטבע האירופי ממשיך להיות סמן למגמה הכללית של הדולר החלש. בדומה לפריצה של רמת ההתנגדות סביב 3600 במדד המניות האמריקאי העיקרי (S&P500), הפריצה של רמת ה-1.20 הייתה מהותית ובלתי חוזרת. השוק עשה את המהלך המתפרץ בעוצמה ופשוט לא הביט אחורה. שימו לב לאינדיקאציה הנמצאת באזור קניות היתר כבר תקופה ארוכה, וממש לא עושה סימנים של חולשה לחזור למצב של קיצוניות פחותה.
כמה פעמים נזכיר שהפונדמנטלי לא משחק כאן: המצב הכלכלי של אירופה, עקב הקורונה, הרבה פחות טוב מאשר נתוני המקרו האמריקאים. אז למה המטבע כה חזק כלפי הדולר? פשוט מאוד: מהלכי התמרוץ הנוכחיים, והעתידיים, של הבנק המרכזי האמריקאי הרבה יותר אסרטיביים מאלו של חברו האירופי הנמצא עדיין תחת השפעה מרסנת של המדינה הגדולה וחשובה בגוש היורו: גרמניה.
אנגלה מרקל עדיין נהנית מפופולאריות עצומה במדינתה כ"אמה הדואגת לאומה" אבל גוברות ההצהרות של חלק מקובעי המדיניות במדינה כנגד ה"מדפסת החופשית" במשבר הקורונה. לפחות בכל הקשור למה שנעשה מחוץ לגרמניה. יש מספיק צרות פנימה עם כ-900 מתים ביום, וסגר שני בפועל, כדי שהגרמנים יסכימו לפצות גם אזרחים של "מועדון הים התיכון" (איטליה, ספרד, צרפת, יוון).
המרד הזה אינו רק במסדרונות השלטון אלא גם בחלק מן הרחובות של פרנקפורט ומינכן. אזכיר שכבר סוכמה חבילה של 750 מיליארד לעזרה הדדית אבל זה נעשה כאשר גרמניה הייתה עדיין "הטובה במועדון" ולא כזו שצריכה הרבה יותר משאבים לצרכיה הפנימיים. בכל אופן, היורו משקף את הסיכוי לריסון החיצוני הזה ובכלל משתתף במגמה הכללית האנטי-דולרית בחדווה גדולה. לשני צידי המתרס אומר כך: לחיוביים: זו הדרך! ולשליליים: 1.20 קצת רחוקה אז אולי שבירה של 1.21 כשלב ראשוני של התחלה של מעשה?
USDILS
מה נאמר ומה נדבר כאשר האסון מביט בנו בכל הדרו. רצף הנרות האדומים מ-3.42 ועד 3.24 מעורר חמלה, מעבר לכל רגש אחר. חמלה על הפקידים המסכנים בירושלים שהיו צריכים להילחם על כל צעד ושעל דרומה.
במסגרת שורות אלו ציינתי כמה פעמים שבניית רמת תמיכה חשובה מביאה לתופעת לוואי משמעותית וממשית אחת: בנייה של מאגר פקודות קטיעת הפסד מתחתיה. כך היה תמיד וכך יהיה תמיד. ומה קרה הפעם: נכון מאוד, שבירת 3.35 הייתה הסממן לחגיגה של השורטים ולבליעתן של כל פקודות ההפסד מתחת לרמה הזו. זו אחת הסיבות להמשך הכה יפה של האדום מתחת לאותה סביבה.
מהותית, כבר כתבתי לעיל שאין אפשרות להלחם במגמה גלובלית, ולפנינו תצוגה טכנית של מה שקורה למי שמנסה. האם זה הסוף? מי יודע... אין שום סיבה לחשוב שאם הדולר ילך וייחלש עוד בעולם, דווקא אצלנו, זה יהיה שונה. ומה יקרה אם הבנק המרכזי שלנו פשוט יפסיק לקנות דולרים כנגד התנועה? אז כבר לא תהיה רחוקה רמת 3.2 ואולי 3.0...
היצואנים ימשיכו לצעוק אבל כאשר כל המשק תחת לחץ בלתי אמצעי להתקיים במסגרת משבר הקורונה צעקתם פשוט מהווה עוד שורה במקהלה. צעדים דרמטיים נגד הספקולציה? זה ממש לא נראה כחלק מתרבות הניהול של מי שעומד כרגע בראש הפירמידה של הבנק המרכזי. וכך, מי שמחזיק דולרים ימשיך לקבל עליהם פחות ופחות שקלים. עוד סיבה טובה לנסוע לדובאי...
עבור השחקנים אומר: לשליליים: אין לכם סיבה טכנית או אחרת לדאוג כרגע. ולחיוביים: הייתי אומר עמידה איתנה סביב 3.25-4 הינה די קריטית אבל אינני רואה סיבה שזה יצליח. ולמרות זאת, אולי לנסות...
