הגזירות הצפויות על הבנקים עקב המשבר

המשבר הכלכלי בארה"ב עדיין לא הסתיים, האבטלה עדיין נמדדת במספרים גבוהים של כ-9.7%, תעשיית הבניה פועלת בהיקף של כ-33% ביחס להיקף הבניה בשנת 2006, ומרבית הדירות הנמכרות בארה"ב מקורן עדיין בפשיטות רגל.
גם המשבר הפיננסי לא הגיע לסופו, ומערכת הבנקאות נמצאת תחת לחץ של לווים שלא עומדים בפירעון ההלוואות הן במגזר העסקי, הן במגזר המשכנתאות והן במגזר הפרטי ומגזר כרטיסי האשראי.

במקביל, מתקיימת פעילות אינטנסיבית של המחוקקים והרגולטורים סביב משבר הבנקאות האמריקאי. עולות דרישות להחמרת הפיקוח תוך איחוד הגופים המפקחים, ולהגברת הדרישות להלימות הון.יש הטוענים שצריך להפריד בפיקוח בין בנקים גדולים לבנקים קטנים, כאשר הסיכון בבנקים הגדולים עלול להפוך לסיכון לכלל המערכת הכלכלית (בלשון מקצועית, סיכון זה נקרא "סיכון מערכת" או System risk).

המשבר מיקד את תשומת הלב לנושא של לקיחת סיכונים במערכת הבנקאית בפרט והפיננסית בכלל, ובמיוחד לנושא התמריצים. בכל אחת מהשנים 2006 ו-2007 חילקו חמשת בנקי ההשקעות הגדולים בארה"ב בונוסים לעובדים בהיקף של כ-20 מיליארד דולר. הבונוסים שולמו בגין רווחים שהבנקים גרפו, ועודדו את עובדיהם לקחת סיכונים גבוהים שבגינם היו צפויים רווחים גבוהים. שיטת התמריצים לא לקחה בחשבון את הסיכונים הכרוכים בפעילויות, ולפיכך כאשר הבנקים צברו הפסדי עתק במחצית השנייה של 2007, ובמיוחד לאורך כל שנת 2008, העובדים לא נדרשו להחזיר את הבונוסים. חלק לא קטן מההפסדים נבעו מפעילות של עסקאות שנוצרו ב 2006 ו 2007, כאשר העובדים קיבלו את הבונוסים השמנים בעת יצירת העסקאות וללא לקיחת כל אחריות פיננסית להפסדים שנוצרו לאחר מכן באותן עסקאות. השיטה שנוצרה בפועל בארה"ב נקראת "קפיטליזציה של הרווח וסוציאליזציה של ההפסד", קרי הרווח שייך לעובדים וההפסדים חלים על כלל משלמי המיסים.

בחודשים האחרונים עולים קולות חדשים מצד המחוקקים בארה"ב. אחת ההצעות עוסקת בריכוז תחום הפיקוח של הבנק המרכזי כך שיתמקד רק בבנקים הגדולים והגלובליים אשר אחראיים לנתח המהותי יותר של הפעילות הבנקאית ובמיוחד אחראים על הפעילויות המתוחכמות יותר. לבנקים אלה יש פוטנציאל נזק עצום לכלכלה המקומית והעולמית, כפי שראינו במשבר סביב קריסת ליהמן ברדרס, ועל כן יש לפקח עליהם באופן רציף ומעמיק.

בנוסף, עולה דרישה לבטל את הגישה של "גדול מכדי ליפול" (Too big to fail). עד לנפילתו של בנק ההשקות "להמן ברדרס" הייתה אמונה שהממשל לא ייתן לבנק גדול או לתאגיד גדול ליפול, מתוך חשש להשפעת הכישלון על בנקים וחברות אחרים ועל הכלכלה בכלל. הטענה היא שאמירה שכזו נתנה לבנקים הגדולים ביטחון לקחת סיכונים חריגים על מנת להשיג תשואות עודפות גם בשוק תחרותי. הגישה של הבנקים הייתה שאם הדברים מתנהלים לפי התכנית אז לבנקים יהיו רווחים גבוהים שילוו בבונוסים שמנים למנהלים ולעובדים, אך מאידך אם הבנק ימעד ויעמוד על פי התהום, יבואו הבנק המרכזי והממשל עם סיוע ועזרה כדי למנוע את קריסת הבנק. עצם האמונה הזאת היא שגרמה למנהלי ועובדי הבנקים לקחת סיכוני יתר. כנגד גישה זו רוצים לצאת המחוקקים, כאשר הם חוזרים ומצהירים שאין יותר הגנה גם על הגדולים ביותר, וכי כל מי שימעד, יעשה זאת על חשבונו ובעיקר על חשבון בעלי המניות. מובן שגישה זו מלווה גם בהטלת מגבלות על בונוסים והטבות, ובמיוחד בבנקים שזכו לסיוע ציבורי בעת המשבר.

גישה נוספת הנשקלת כיום בארה"ב היא הטלת מס חדש על הבנקים הגדולים אשר ישמש מעין פרמיית ביטוח, אשר בגינה יהיו הבנקים זכאים לקבלת סיוע מוגבל בעתיד והיה ויקלעו להפסדים עקב משבר. הרעיון המרכזי הוא שהסיוע ציבורי לבנקים לא יינתן בחינם.

במקביל למאמצים אלה של הממשל האמריקאי, מתנהלת פעילות מוגברת של "ועדת באזל" אשר ממליצה על מדיניות ניהול סיכונים בבנקאות ברחבי העולם. הגישה המרכזית העולה מועדת באזל במהלך 2009 היא יצירת כרית ביטחון נוספת של הון נוסף בגין האפשרות שהבנק יפסיד כסף במצבי קיצון. בוחנים את עמידות תיק העסקאות של הבנק לשינויים חריפים לפרמטרים מקרו-כלכליים וכן לפרמטרים של שוק ההון כגון שינוי קיצוני בריביות, במדדי מניות, ובשערי מט"ח. כנגד פוטנציאל ההפסד לטווח של מספר שבועות במצבי הקיצון האלה, יצטרך הבנק להעמיד הון מיוחד, זאת בנוסף להון הרגיל שעליו להעמיד בימים כתיקונם כנגד חשיפתו לסיכוני השוק הסטנדרטיים.

חלק מההצעות לעיל מיושמות כבר היום במגזר הבנקאות הישראלי ובוודאי שחלק מההצעות ייושם בארץ במוקדם או במאוחר . במסגרת זו יאלצו הבנקים להגדיל את הלימות ההון מעבר לרמת 12% הנוכחית, כלומר, הם ידרשו להגדיל את ההון העצמי שברשותם כדי לעמוד בדרישות החדשות. משמעות הדבר היא שהבנקים יאלצו להמשיך ולגייס הון בבורסה ו/או לצמצם את תשלומי הדיבידנד לבעלי המניות.

הכותב הינו יו"ר סיגמא

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.