אדם כהן כתב גמל פנסיה והשתלמות
01/06/2010
הבעיות באירופה ידועות. אוכלוסיה מזדקנת אשר אינה מסוגלת עוד לגלגל את החוב הריבוני והפרטי קדימה אל העתיד. בתוך כך, נידונים מחדש תנאי המחייה של אוכלוסיית מרכז אירופה וכמובן, תנאי הפרישה. תנאי הפרישה אינם אחידים בתוך הגוש האירופי, כחלק מהחופש הכלכלי שמעניק האיחוד במתווה הפיסקאלי של המדינות.
ההתמודדות עם המשבר האירופי, מביאה את קברניטי המשק אל ההכרה המצערת, כי ישנו צורך מהותי בקיצוץ ובתוך כך גם בתנאי הפרישה. הצורך להקל את לחץ הפנסיות על התקציבים הלאומיים הופך חיוני. אך המאבק על תנאי הפרישה רק החל. לדוגמה: גיל הפרישה הממוצע במדינות ה-OECD עמד לפני עשור על מתחת ל-62. באירלנד, שכלכלתה נפגעה קשה במיוחד, הציעה הממשלה להעלות את גיל הפרישה מ-65 ל-68.
גרמניה מצפה כיום שאנשים ימשיכו לעבוד עד גיל 67. כך גם בדנמרק. בצרפת, בה האיגודים לא מוכנים לשמוע על שינוי כרגע, למרות מאמצי סרקוזי, גיל הפרישה הנוכחי הוא 60.
ישראל מובילת המהלך
ישראל, כידוע, אינה אירופה. חוק גיל פרישה אשר התקבל בשנת 2005 נועד להסדיר את גיל פרישת גברים ונשים מעבודה בישראל ולנתק את הקשר בין מקום העבודה לגיל הפרישה. כיום גיל פרישת חובה לגברים ולנשים הוא 67 אולם לנשים עומדת הזכות לפרוש לפנסיה לפני כן - עוד בגיל 62. למרות החוק משנת 2005 איננו חפים עדיין מבעיות בענף הפנסיה. על פי מחקרי בנק ישראל החיסכון הפנסיוני בישראל נמוך במיוחד בקרב העשירונים הנמוכים, עצמאיים, עובדים בבתי עסק קטנים, עובדים זמניים ועובדים המועסקים במשרות חלקיות. עם זאת, עבור עובדים בעלי שכר נמוך, אין זה וודאי שהחיסכון לפנסיה הוא כדאי. ייקור עלות העסקתם של עובדים ישראלים ברמת שכר נמוכה (עד 4,500 ש"ח) על ידי חיוב החיסכון לפנסיה תגדיל את הביקוש להעסקתם של עובדים זרים - חוקיים ולא-חוקיים, עליהם לא חל הייקור. לכן, החלת הסדר "פנסיה חובה" על השכירים הישראלים, דורש הסדרה - למשל על ידי ייקור עלות ההעסקה - והקטנה של מספר העובדים הזרים החוקיים והלא-חוקיים.
חיוב בעלי הכנסות נמוכות ששכרם קרוב לגובהה של קצבת הזקנה, לחסוך לפנסיה יקשה על החלקת התצרוכת על פני החיים ויפגע ברווחתם דווקא בתקופות העבודה, כאשר משק הבית כולל מספר נפשות גבוה יותר וההכנסה לנפש נמוכה יותר. לכן, במסגרת חיוב החיסכון לפנסיה, נכון יהיה לקבוע רמת שכר מינימאלית שמעליה יחול החיסכון.
בעיות נוספות וכיצד ניתן לפתור אותן?
אך אילו הן רק חלק מבעיות שוק התעסקה בישראל. בעקבות היעדר מיצוי הפוטנציאל התעסוקתי, גם בקרב האוכלוסייה המבוגרת, התכנס ביום חמישי האחרון (27 מאי) צוות ההיגוי של יוזמת זכרון יעקב לגיבוש תכנית התאפשר לבני 67+ (גיל פנסיה) להמשיך בעבודתם בשוק העבודה. יוזמת זכרון יעקב פועלת מזה ארבע שנים במסגרת מרכז מאקרו לכלכלה מדינית וקרן פרידריך אברט ושותפים בה אישי ציבור לצד אנשי אקדמיה ומחקר משלל קצוות הקשת הפוליטית. מטרת היוזמה היא גיבוש תכניות פעולה כלכליות-חברתיות מעשיות וממוקדות למדינת ישראל. בתהליך משתתפים אישים רבים, ביניהם יורם גבאי, דוד קליין, גלעד ארדן, יוסי ביילין, שאול אריאלי, דניאל גוטליב, רות קלינוב, רמזי חלבי, ואישים נוספים.
בעקבות החוק המסדיר את גיל הפרישה משנת 2004, רשאי מעסיק לפטר בנות ובני 67+ ללא הנמקה. בפרויקט "רשת בטחון" של יוזמת זכרון יעקב טוענים כי טובת הכלל (הארגונים המעסיקים, הכלכלה והחברה) היא דווקא לשמר את בני ה-67+. את הנושא חקר פרופ' אמנון כספי, מנהל המעבדה למידע במשאבי אנוש, בית הספר למינהל עסקים באונ' בר אילן בשיתוף עם מרכז מאקרו לכלכלה מדינית וקרן פרידריך אברט. בפגישת צוות ההיגוי הוסכם כי שימור עובדים בגיל הפנסיה יתאפשר בעיקר בזכות 2 מהפכות: מהפכה דמוגרפית ומהפכה בריאותית. כמו כן, מהפכות אלו מביאות למציאות חדשה: תוחלת החיים בעולם המערבי המפותח עולה באופן מדהים, ותגיע בקרוב ללמעלה מ-100 שנים, כמו גם איכות החיים המוארכים, "פירמידת הגילים" מתהפכת בקצב מהיר, ושיעורי התלות, בגלל שיעורי הפריון, מגיעים לגבהים מסוכנים, בריאותם ותפקודם של בני 67+ טובים, והרגשתם העצמית ותפיסתם את בריאותם מרשימה בחיוביותה, מיתוסים אודות כישוריהם או אובדן יכולות של בני הקבוצה, הולכים ומתמוססים, ועוד.
המציאות כיום היא כי רק כ 10% מכלל כ - 750.000 בני 65+ מועסקים, אולם חישובים שונים מראים פוטנציאל מועסקים של עוד כ - 200.000 ! העלאת שיעור המועסקים בקב' הגיל הרלוונטית בעוד 10% למשל - לשיעורי השתתפות של 20% [עוד כ 75.000 מועסקים] הינה בעלת משמעות כלכלית וחברתית מרחיקת לכת. חברי צוות ההיגוי טוענים כי שימוש מושכל בהון אנושי זה יוכל להתבצע רק אם: תעוצב מדיניות לאומית כוללת מבוססת עובדות, מחקר והשוואות בינלאומיות ואם נתגבר על דעות ועמדות של קובעי מדיניות, כלכלנים ומעסיקים בקשר למהותה בריאותה ופוטנציאל תרומתה של קבוצה זו. כמו כן, מוצעות דרכי התמודדות עם הסוגיה, כאשר העיקרית שבהן היא הקמת "שרות השמה" ייעודי, במסגרת עצמאית וכגוף נפרד מגופים קיימים. 
פרופ' אמנון כספי מאוניברסיטת בר אילן: "מדינת ישראל חייבת לאפשר לכל עובד ועובדת, המעוניינים בכך, להמשיך בעבודתם או להשתלב בעבודה בארגון אחר, לאחר הגיעם לגיל 67. זאת תוך איזון של זכויותיהם הכספיות בגין כל הסדרי הפנסיה לרובדיהם השונים – כאשר הונם האנושי, כישוריהם, ניסיון חייהם המקצועי והאנושי באים לכלל ביטוי מרבי. נשכרים מכך יהיו הארגונים, הכלכלה הלאומית וכך גם העובדות והעובדים עצמם."
רובי נתנזון, מנכ"ל מרכז מאקרו, סיכם ואמר כי המציאות הדמוגרפית משתנה ללא הרף, על כן: " שאלות הישארותם של אלה בעולם העבודה לעוד מספר שנים – או פרישתם, ביטחונם הסוציאלי, תרומתם הפוטנציאלית לכלכלה או הפיכתם לנטל סוציאלי כבד ביותר, עד לכדי קריסת מערכות הביטחון הסוציאלי כליל – מחייבות תשומת לב רבה. נדרש כאן "מסע הסברה לאומי" כדי לעורר מודעות לנושא ולקדם בפועל את רעיונות השילוב של בני קבוצת הגיל הנדונה בתעסוקה הטבעית במשק "
סוף דבר
ישראל הקדימה את אירופה בקביעה על הסדרי פנסיה המתאימים לעידן החדש. הועדה מנסה אף להציע כיצד ניתן לשפר יותר את התנאים של המשק הריאלי ולהגדיל את היקף התעסוקה של ותיקי ישראל. האם משרד האוצר ישכיל להשתמש בדעת המומחים? ניתן להניח, כי זה תלוי עד כמהמשבר החוב הריבוני בעולם המערבי יחמיר ומאכלת הקיצוצים תתנפנף מעל ראשו.
