שירות התעסוקה: 22.2 אלף דורשי עבודה מוכרים כאנשים עם מוגבלות

שיעור התובעים הכרה במוגבלות: 35.7% מכלל דורשי העבודה הפעילים באוקטובר 2022 נגשו לוועדה רפואית בשירות התעסוקה (כלומר אחד מתוך שלושה אנשים נגשו לוועדה). 22.2 אלף שמהווים15.6%  מכלל דורשי העבודה הוכרו עם מגבלה כלשהי בקרב דורשי עבודה (43.8% מכלל המגישים הוכרו). המספר נמוך מעט משל למ"ס וגבוה מעט מזה של ביטוח לאומי, כאשר לכל אחד מהגופים הגדרות שונות. בהשוואה לשנת 2019 מספר דורשי עבודה שהוכרו עם מגבלה ירד, אך ירידה זו נמצאת בהלימה למספר הנמוך של מספר דורשי העבודה הכללי. התפלגות דורשי העבודה עם מוגבלות לפי סוג התביעה: כ- 78% מדורשי העבודה עם מוגבלות הם תובעי הבטחת הכנסה, לעומת כ- 67.2% בלבד באוקטובר 2019. 

30% מתובעי הבטחת הכנסה מוכרים בביטוח הלאומי: מבין כלל תובעי הבטחת הכנסה, כ-16.3 אלף, המהווים כ-30% הינם מוכרים עם אחוזי נכות בביטוח לאומי אך מעט זכאים לקצבת נכות.

סיכויי ההשמה: מנתוני שירות התעסוקה עולה, כי שיעורי ההשמה של דורשי עם מוגבלות נמוכים משמעותית משל דורשי עבודה ללא מוגבלות – 32% לעומת 45%. יצוין, שיעורי ההשמה של דורשי עבודה עם מוגבלות באוקטובר 2022 גבוהים מאלו שנרשמו באוקטובר 2019 (32% לעומת 23%, שיעור שינוי של 139%), אולם שיעורי ההשמה של דורשי עבודה ללא מוגבלות השתפרו בצורה משמעותית יותר (45% לעומת 31%, שיעור שינוי של 145%).

התפלגות דורשי העבודה עם מוגבלות בהתפלגות לפי סוג המגבלה: בדומה לשנת 2019, גם ב- 2022 כ- 38% מדורשי העבודה שהוכרו עם מוגבלות מתמודדים עם מוגבלות בשרירים ובעצמות. ככלל, התפלגות השכיחות לפי סוגי המוגבלות העיקריים זהה השנה לזו שנרשמה לפני שלוש שנים.

התפלגות דורשי העבודה עם מוגבלות לפי מגדר: שיעור ההכרה בתביעה למוגבלות גבוה יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים, כתוצאה בעוד בהתפלגות מגדרית של ה- 22.2 אלף שהוכרו כדורשי עבודה עם מוגבלות יש רוב של 55.3% נשים הרי שבקרב ה- 28.4 אלף שלא הוכרה תביעתם ישנו כמעט שוויון בין גברים ונשים. 

התפלגות דורשי העבודה עם מוגבלות לפי גיל: נמצא קשר ישיר בין הגיל להכרה במוגבלות תעסוקתית, ככל שעולים בגיל כך רואים נוכחות רבה יותר של דורשי עבודה עם מוגבלות. אף כי, בגילאי 63 נרשמת ירידה משמעותית וזאת כתוצאה מהיציאה לפרישה לגמלאות. עם זאת, אף שסיכויי הוועדה להכיר בתביעה למוגבלות בגילאי 35-54 גבוהים משמעותית משל אלו בגילאי 34 ומטה, שיעור התביעות שלא הוכרו בקרב דורשי עבודה בגילאי 55 ומעלה קרובים מאוד לאלו של בני 34 ומטה, ועמדו על 59.3% (לעומת 62.9% של בני 34 ומטה ו- 50.5% של בני 35-54). 

התפלגות דורשי העבודה עם מוגבלות לפי קבוצת אוכלוסייה: דורשי העבודה הערבים מהווים כ- 48.5% מכלל דורשי העבודה שטענו למוגבלות, וכ- 51% מכלל דורשי העבודה שהוכרו כבעלי מוגבלות. בעוד כ- 45.5% מסך התביעות להכרה שהגישו דורשי עבודה ערבים הוכרו על ידי הוועדה, בקרב היהודים הוכרו 40.4% בלבד. 

התפלגות דורשי העבודה עם מוגבלות לפי יישובים: 8 מכלל 15 לשכות התעסוקה בהן מספר דורשי העבודה עם מוגבלות הוא הגבוה ביותר הן לשכות מערים ערביות או מעורבות. יצוין, כי בעוד ככלל מהווים דורשי העבודה עם מוגבלות כ- 15.7% מכלל דורשי העבודה הרשומים, בכפר כנא הם מהווים 47.7%, במגד'ל כרום 45% ובעפולה 31.5%.

התפלגות דורשי העבודה עם מוגבלות לפי משלח יד: משלחי היד הבולטים ביותר, הן בקרב הטוענים למוגבלות ולא הוכרו והן בקרב אלה שהוכרו, הם עובדי ניקיון ועוזרים בבתי מלון ומשרדים (10.6% ו- 15%, בהתאמה) ומטפלים סיעודיים (9.1% ו- 11.9%, בהתאמה). 

מנכ"ל שירות התעסוקה רמי גראור: "מהנתונים עולה בבירור כי מצבם התעסוקתי של דורשי העבודה עם מוגבלות מורכב יותר ומשפיע על סיכויי חזרתם לעבודה. לממצא קשר ישיר למאפייני הרקע שלהם, הן ברמה הגילית והן ברמת המיומנויות התעסוקתיות אותן הם נושאים. נוכח זאת, שירות התעסוקה נחוש לפעול לחיזוק המיומנויות של דורשי העבודה עם מוגבלות ולשפר את סיכוייהם לחזרה מיטבית למעגל העבודה"

לקראת היום הבינלאומי לאנשים עם מוגבלויות שיחול בשבת - 3.12.2022, מפרסם הבוקר (חמישי) שירות התעסוקה שורת נתונים אודות דורשי העבודה עם מוגבלות הרשומים בלשכות התעסוקה של השירות. יצוין, כי בישראל ישנן שתי הגדרות עיקריות לאנשים עם מוגבלות – זו של המוסד לביטוח לאומי, הבאה לאחר החלטת ועדה ייעודית; וזו המשמשת את הלמ"ס בסקר כוח האדם ומבוססת יותר על הגדרתו הסובייקטיבית של האדם כמי שנושא מוגבלות כלשהי המפריעה לתפקודו התעסוקתי. שתי הגדרות אלו מובילות לפער משמעותי באומדני שני הגופים באשר למספר האנשים עם מוגבלות, כך למשל ב- 2020 קבעה הלמ"ס כי מספר האנשים עם מוגבלות עמד על 1.6 מיליון, כאשר 751 אלף מתוכם בגילאי העבודה (18-64). לעומת זאת, המוסד לביטוח לאומי הכיר בכחצי מיליון אנשים עם אחוזי נכות משמעותית ו-262 אלף קיבלו קצבת נכות כללית.

בשירות התעסוקה, לעומת הגופים הללו, קיים מודל ייחודי להערכת המוגבלות תוך התמקדות בבחינת התפקוד התעסוקתי, כאשר גם בארגון הבריאות העולמי בוחנים תפקוד זה. תכלית הוועדה היא לאפשר לשירות התעסוקה לסייע לדורשי העבודה שהוכרו כמתמודדים עם מוגבלות בעלת השלכות תעסוקתיות לשוב למעגל העבודה באופן מיטבי, כזה המכיר במוגבלותם מחד ומאפשר להם להתגבר עליה בבואם לשוק העבודה מאידך.  הנתונים המופיעים בדוח שירות התעסוקה מבוססים על הגדרות שירות התעסוקה לאנשים עם מוגבלות בעלת השלכות תעסוקתיות. 

כך או כך, בחודש אוקטובר עמד מספר דורשי העבודה בשירות התעסוקה על 142.3 אלף, כאשר 35.6% מתוכם, קרי 50.7 אלף דורשי עבודה, הגישו בקשה לוועדה רפואית לבחינת מסוגלות וכושר עבודה. עבור 44% מדורשי העבודה שעברו את הוועדה הרפואית של שירות התעסוקה נקבעה מגבלה כלשהי, לעומת 56% שהוועדה לא מצאה מוגבלות כלשהי – 22.2 אלף שהוכרו לעומת 28.5 אלף שלא הוכרו. מבין אלו שהוכרו, 8.9 אלף הם בעלי מגבלה קלה, 8.3 אלף בעלי מגבלה בינונית ו- 4.9 אלף הם בעלי מגבלה קשה. כאשר 86% מהמוכרים אובחנו כבעלי מגבלה קבועה, ו- 14% כבעלי מגבלה זמנית. בהשוואה לתקופה המקבילה קודם לפרוץ משבר הקורונה (אוקטובר 2019), עולה כי מספר דורשי העבודה שניגשו לוועדה הרפואית נמוך השנה ב- 17.2% ואילו מספר דורשי העבודה שהוכרו כבעלי מוגבלות נמוך השנה בכ- 16.5%. כתוצאה, שיעורם של דורשי העבודה עם מוגבלות מכלל דורשי העבודה הרשומים בשירות התעסוקה נמוך השנה בכ- 3.5 נקודות האחוז – 19.2% באוקטובר 2019 לעומת 15.6% באוקטובר 2022. 

הן באוקטובר 2019 והן באוקטובר 2022 סוג המגבלה השכיח ביותר שהוכר על ידי הוועדה של שירות התעסוקה היה "שרירים ועצמות", ואז כהיום בשיעור כמעט זהה מכלל דורשי העבודה עם מוגבלות (38% השנה לעומת 37% ב- 2019). ככלל, מהנתונים עולה, וכפי שניתן לראות בתרשים 2, כי דירוג השכיחות השנה זהה לזה שב- 2019, ההבדל הוא בהיקפים, הנמוכים השנה בכ- 16.5%. 

בבחינת התפלגות דורשי העבודה עם מוגבלות לפי סוג תביעה עולה כי 17.4 אלף מתוכם הם תובעי הבטחת הכנסה ורק 4.4 אלף הם תובעי אבטלה. בעוד באוקטובר 2019 רק 67.2% מדורשי העבודה עם מוגבלות תבעו הבטחת הכנסה, הרי שבאוקטובר 2022 כ- 78% מהם תבעו הבטחת הכנסה. באורח דומה, ב- 2019 היוו דורשי העבודה עם מוגבלות כ- 24%, הרי שהשנה רק 19.8% בלבד. 

משמעות הדבר היא ששיעור דורשי העבודה עם מוגבלות השקועים בעומק אבטלה, רחוקים יותר משוק העבודה ומתקשים יותר לשוב אליו גבוה משמעותית מבתקופה המקבילה ב- 2019, עלייה של כ- 11 נקודות האחוז, אותה מסבירים בשירות התעסוקה בין היתר מאופיו ההדוק של השוק הישראלי לאחר משבר הקורונה. ובהקשר זה, וכפי העולה מתרשים 4, שיעורם של תובעי הבטחת ההכנסה עם מוגבלות שהם בעלי מגבלה קשה גבוה יותר משיעורם בקרב דורשי עבודה עם מוגבלות שהם תובעי אבטלה או שאינם תובעים (22.9% לעומת 18.8% ו- 19.6%, בהתאמה).  

26.2 אלף מבין 78.7 אלף הנשים שהיו רשומות כדורשות עבודה באוקטובר 2022 עברו ועדה רפואית של שירות התעסוקה, קרי 33.2%. לעומתן, 38.3% מכלל 63.6 אלף הגברים שהיו רשומים כדורשי עבודה עברו ועדה רפואית, ובסך הכל 24.4 אלף דורשי עבודה עברו ועדה. אם כן, בעוד ההתפלגות המגדרית של כלל דורשי העבודה עמדה באוקטובר על 55.3% נשים לעומת 44.7% גברים, הרי שבקרב אלו מהם שביקשו לעבור ועדה רפואית 52.2% מהם נשים ו- 47.8% הם גברים. בכל הנוגע לתוצאות הוועדה הרפואית, 46.2% מקרב הנשים שעברו ועדה הוכרו כנושאות מוגבלות לעומת 41.4% מהגברים – 12.1 אלף לעומת 10.1 אלף, 54.5% לעומת 45.5%, קרוב להתפלגות המגדרית של כלל דורשי העבודה. זאת, לעומת כמעט שוויון מספרי בקרב 28.4 האלף שלא הוכרו כדורשי עבודה עם מוגבלות, 50.3% נשים לעומת 49.7%. כאשר בוחנים את ההתפלגות לפי רמת המוגבלות, עולה כי ההתפלגות כמעט זהה בין רמות המוגבלות (תרשים 5). 

התפלגות דורשי העבודה עם מוגבלות לפי גיל: נמצא קשר ישיר בין הגיל להכרה במוגבלות תעסוקתית, ככל שעולים בגיל כך רואים נוכחות רבה יותר של דורשי עבודה עם מוגבלות. אף כי, בגילאי 63 נרשמת ירידה משמעותית וזאת כתוצאה מהיציאה לפרישה. עם זאת, אף שסיכויי הוועדה להכיר בתביעה למוגבלות בגילאי 35-54 גבוהים משמעותית משל אלו בגילאי 34 ומטה, שיעור התביעות שלא הוכרו בקרב דורשי עבודה בגילאי 55 ומעלה קרובים מאוד לאלו של בני 34 ומטה, ועמדו על 59.3% (לעומת 62.9% של בני 34 ומטה ו- 50.5% של בני 35-54) 

בפילוח גילאי של נתוני דורשי העבודה עם מוגבלות בחודש אוקטובר 2022 עולה כי ישנו קשר ישיר בין הגיל לבין מספר דורשי העבודה שהוכרו כבעלי מוגבלות, וככל שעולים בגיל כך מספרם גבוה יותר. (תרשים 6). אף כי, מספרם הולך ופוחת מגיל 63 וזאת, כפי הנראה, כתוצאה מיציאה לפרישה (נשים) או מהתקרבות לגיל פרישה (גברים) וממילא בין אם כתוצאה מאובדן זכאות לדמי אבטלה או הבטחת הכנסה בשל היציאה לפרישה ובין אם בשל נטייה שלא להיעזר בכלים תומכי השמה הניתנים בשירות התעסוקה ככל שקרבים לגיל הפרישה, הרי שמספרם של דורשי העבודה עם מוגבלות הולך ופוחת מגיל 63 ואילך. נתוני הפילוח הגילאי של שירות התעסוקה עולים בקנה אחר עם ממצאי מחקרים אחרים, ומחזקים את ההשערה כי ככל שהגיל עולה כך גוברת ההסתברות לירידה בכושר העבודה. 

ביטוי לכך ניתן גם בשיעורי ההכרה של הוועדה הרפואית של שירות התעסוקה בתביעות המוגבלות של דורשי העבודה והשונות הגילאית שנרשמה בהם. כך, בעוד 62.9% מדורשי העבודה שמתחת לגיל 34 שניגשו לוועדה לא הוכרו כבעלי מוגבלות, הרי שרק 50.5% מקרב אלו שניגשו והם בגילאי 35-54 לא הוכרו. אולם, שונות זו לא נשמרה בגילאים מבוגרים יותר, כאשר 59.3% מדורשי העבודה בני 55 ומעלה שניגשו לוועדה הרפואית לא הוכרו כדורשי עבודה עם מוגבלות, דומה יותר דווקא לבני 34 ומטה מאשר לבני 35-54. 

כ- 24.5 מכלל 50.6 אלף שעברו את הוועדה הרפואית הם דורשי עבודה מהחברה הערבית, ובכך מהווים כ- 48.5% מכלל הניגשים לוועדה. נתון זה גבוה בכפי 1.6 משיעורם של הערבים מכלל דורשי העבודה, אשר עמד באוקטובר על כ- 31%. כך או כך ולעומתם, כ- 23 אלף מהניגשים לוועדה היו יהודים, חרדים ושאינם חרדים, והיוו כ- 45.5% מכלל הניגשים. יודגש, כי 11.5 אלף מבין דורשי העבודה הערבים שניגשו לוועדה אכן הוכרה כבעלי מוגבלות, שיעור של כ- 47% לעומת כ- 40.4% בלבד מכלל היהודים שניגשו לוועדה והוכרו כבעלי מוגבלות, כתוצאה מהווים הערבים כ- 51% מכלל אלו שהוכרו כדורשי עבודה עם מוגבלות. 

העובדה שמרבית דורשי העבודה עם מוגבלות מגיעים מהחברה הערבית באה לידי ביטוי גם בהתפלגות לפי לשכות, כאשר שמונה מתוך תשע הלשכות המובילות את הרשימה ממוקמות ביישובים ערביים או מעורבים. יצוין, כי בלשכת כפר כנא מהווים דורשי העבודה עם מוגבלות לא פחות מ- 47.7% מכלל דורשי העבודה הרשומים בלשכה, ויוזכר שסך דורשי העבודה עם מוגבלות (22.4 אלף) מהווים 15.7% בלבד. ערים נוספות בהן מהווים דורשי העבודה עם מוגבלות שיעור משמעותי כל כך מסך דורשי העבודה הרשומים בהן הן מגד'ל כרום (45%), נצרת (36.9%) ועפולה (31.5%). 

בבחינת ההתפלגות של משלחי היד של דורשי העבודה שניגשו לוועדה הרפואית, בין שהוכרו ובין שלא הוכרו כבעלי מוגבלות, עולה כי משלח היד הבולט ביותר הוא עובדי ניקיון ועוזרים בבתי מלון ומשרדים – 15% מכלל אלה שהוכרו כדורשי עבודה עם מוגבלות ו- 10.6% מכלל אלה שניגשו אך לא הוכרו. לאחר מכן, משלח היד מטפלים סיעודיים המהווה 11.9% מאלה שהוכרו ו- 9.1% מאלה שניגשו ולא הוכרו, לאחר מכן ההבדלים בין משלחי אינם משמעותיים. 

בבחינה השוואתית של שיעורי ההשמה של דורשי עבודה עם מוגבלות לאלו שללא מוגבלות, עולה כי מאמצי ההשמה של דורשי עבודה עם מוגבלות מאתגרים בהרבה. בעוד, לא שיעורי ההשמה של דורשי עבודה ללא מוגבלות עמדו באוקטובר 2022 על 45%, הרי שבקרב דורשי עבודה עם מוגבלות הם עמדו על 32% בלבד. עם זאת, יש לשים לב ששיעורי ההשמה של דורשי עבודה עם מוגבלות השתפרו משמעותית ביחס לאלו שנרשמו באוקטובר 2019, אז עמדו על 23% בלבד. אם כי, ראוי לציין, כי שיעורי ההשמה של דורשי עבודה ללא מוגבלות השתפרו בצורה משמעותית יותר, 145% לעומת 139%, ועלו מ- 31% באוקטובר 2019 ל- 45%, כאמור, באוקטובר 2022.