אנשי השנה בשוק ההון ובכלכלה העולמית ? לא מי שחשבתם...

ב-24 בפברואר בשעה 6:00 בבוקר הורה נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, לפתוח ב"מבצע צבאי מיוחד" נגד אוקראינה השכנה. המטרה, לטענתו, הייתה "לעצור את רצח העם" שהתרחש במחוזות המזרחיים של אוקראינה, דונייצק ולוהנסק. באזורים אלו מתגורר מיעוט גדול של רוסים. במהלכה של הפלישה הרוסית לאוקראינה הרג צבא רוסיה אלפי אזרחים אוקראינים וגרם לנזק רב בערים מרכזיות לרבות הבירה, קייב. 

הפלישה הרוסית לאוקראינה הייתה אחד האירועים הכלכליים החשובים ביותר של 2022. היא גרמה לזינוק במחיר הנפט מ-80 דולר לחבית ל-130 דולר לחבית, ולקפיצה במחיר הגז הטבעי מ-3.5 דולר ליחידת חום בריטית (BTU) עד ל-10 דולר. קפיצת מחירי האנרגיה הקפיצה הגבירה את הלחצים האינפלציוניים שהחלו עוד קודם לכן, בעקבות שחרור כלכלת העולם מלפיתתה של מגפת הקורונה. בארה"ב הגיעה האינפלציה בחודש יוני לשיא, עם קצב שנתי של 9.1%. באירופה המערבית נסקה האינפלציה למחוזות דו ספרתיים.

הפלישה הובילה לסנקציות כלכליות חריפות על רוסיה עצמה, כולל החרמת מוצרים מתוצרתה, סילוקה מאירועי ספורט בינלאומיים, הגבלות על העברת נכסים של אוליגרכים רוסים, והגבלות על העברת כספים מרוסיה ואליה. כל אלו הובילו את רוסיה למשבר כלכלי חריף. בעוד שאר העולם חזר עם שוך המגפה פחות או יותר לתפקוד מלא, ברוסיה נרשמה ברבעונים השני והשלישי התכווצות של כ-4% בתוצר. זאת בשעה שקצב האינפלציה במדינה נע סביב 13% בשנה. 

נשיא אוקראינה, ולודימיר זלנסקי (שנבחר גם לאיש השנה של ה"טיימס") התראיין לאחרונה אצל המראיין האמריקאי, דייויד לטרמן. הראיון הלא שגרתי נערך מתחת לאדמה, באחת מתחנות הרכבת התחתית של קייב. באותו ראיון טען זלנסקי שהמלחמה הזו שייכת לאיש אחד בלבד – נשיא רוסיה. העם הרוסי אינו רוצה בה. אם פוטין ייעלם  מהזירה הפוליטית היא תסתיים מייד. 

הבעיה היא שקשה מאוד לסלק את פוטין מכס הדיקטטור במוסקבה. הכוח שיש לו עצום. פוטין הוא האיש שיושב עם יד קפוצה על ה"שיבר" העולמי של הנפט הגולמי. הוא שולט על מצבורי הגז הטבעי הגדולים בעולם, על מאות מכרות שמפיקים חומרי גלם תעשייתיים. ואולי החשוב מכל – יש לו גישה ל"כפתור האדום": ארסנל הנשק הגרעיני הגדול בעולם. 

נהוג לומר ש"עם כוח גדול באה אחריות גדולה". על פי התנהגותו ביותר מ-20 שנות שלטונו ברוסיה ספק גדול עד כמה פוטין מבין זאת.

ג'רום היידן פאואל הוא יו"ר הבנק המרכזי של ארה"ב, הפדרל ריזרב. הוא נכנס לתפקידו בפברואר 2018 כשהחליף את ג'נט ילן, כיום שרת האוצר בממשל ביידן. 

יו"ר ה'פד' הוא כנראה התפקיד הכלכלי הכי חשוב בעולם. הוא זה שקובע מהו "מחיר הכסף" שבו אנחנו משתמשים. הוא אמנם קובע זאת רק עבור הדולר האמריקאי, אבל בגלל שארה"ב היא הכלכלה הגדולה והחזקה ביותר בעולם, והדולר הוא מטבע הרזרבות הגדול בעולם, לקביעה הזו יש משמעות גלובאלית. כאשר ארה"ב מורידה ריבית, מדינות רבות נדרשות לעשות כמוה – כפי שקרה למשל במשבר הפיננסי של 2008. וכאשר היא מתחילה תהליך של העלאת ריבית – כפי שקרה ב-2022 – גם אז מדינות העולם נדרשות לחקותה.

במשך כ-10 שנים שררה בעולם המערבי ריבית אפסית. היא נותרה שם בגלל שכלכלת העולם התקשתה להתעורר ממהנג אובר של המשבר הפיננסי ב-2008. כל זה התאפשר בגלל שצירוף מקרים לא שגרתי גרם לכך שהריבית הנמוכה לא תורגמה ללחצים אינפלציוניים. נזקי הריבית הנמוכה התנקזו בעיקר לשוקי הנכסים שהמריאו למחוזות שמיימיים. תחילה זינקו מחירי הנדל"ן, אחרי כמה שנים הצטרפו מניות הטכנולוגיה, ובסוף הגיעו נכסים דיגיטליים הזויים למיניהם כמו מטבעות קריפטוגראפיים וקבצי NFT.

האינפלציה מיאנה להגיע. "זה עניין מסתורי בעיניי", אמר פאואל בראיון בסמוך להיבחרו לתפקיד. "היית מצפה, בהתחשב בשוקי העבודה, שהאינפלציה תהיה גבוהה יותר". 

אבל בסוף האינפלציה הגיעה. היא התחילה לפעפע כבר בשנת 2021, עם קטיעת שרשראות האספקה העולמיות, אבל פאואל סירב להתרגש ממנה. הוא קבע שזו "אינפלציה טרנזיטורית", וציפה שלחץ עליית המחירים ייפסק כאשר שרשראות האספקה יחזרו לעבוד כתקנן. 

בפועל קרה ההיפך. הזינוק של מחירי האנרגיה בעקבות המלחמה של רוסיה באוקראינה רק האץ את גלי העלאות המחירים. פאואל שנדמה קודם כהססן, הפך לפתע לנץ מוניטרי. בשורה של העלאות ריבית – בהן שלוש רצופות של 0.75% - הקפיץ פאואל את הריבית בארה"ב ל-4.5%. הנאומים שנשא בכל פעם שהתפרסמה החלטת הריבית הראו עד כמה הוא נחוש במלחמתו באינפלציה, אפילו אם הדבר יגרום להאטה מסויימת בכלכלה האמריקאית. השמירה על יציבות המחירים חזרה להיות משימת העל של הבנק המרכזי.

העלאות הריבית בארה"ב גרמו כמובן גלי הדף לכל העולם. ראשית, הן גרמו לעשרות מדינות לחקות את ארה"ב ולהעלות ריבית. כתוצאה מכך שינו שוקי המניות את כיוונם ופנו דרומה. בורסות לא מעטות נקלעו במהלך 2022 ל"שוק דובי" (ירידה של יותר מ-20% מהשיא האחרון). 

השימוש בנשק הריבית גרם למפולת שמתרחשת רק לעיתים נדירות בשוק האג"ח. בתחילת 2022 עוד נסחרו האג"ח של ממשלת ארה"ב בתשואה של 1.5%. כיום הן נסחרות בתשואה של 3.9%. עליית תשואה כזו שקולה לנפילה שנתית של כ-23% במחיר האג"ח. זה אירוע שאין להמעיט בחשיבותו. הוא יכול לקרות רק מדי כמה עשורים. במקרים רבים גם מתלווה אליו משבר כלכלי.

אם אפשר ללמוד מנימת קולו בתדרוך האחרון, פאואל מתכוון להמשיך את הקו הניצי התקיף, וימשיך להעלות ריבית לפחות ברבעון הראשון של השנה החדשה. בניגוד לפוטין, הוא מבין טוב הרבה יותר עד כמה גדולה אחריותו לגורל כלכלת ארה"ב, ועד כמה חשוב להיות נחושים לפני שהאינפלציה תצא משליטה.

3. אילון מאסק

את אילון מאסק – בעל השליטה בחברות טסלה, טוויטר וספייס אקס – אין צורך להציג. המיליארדר המוחצן מוכר לכולם, בזכות עסקיו פורצי הדרך, יומרותיו הלא ממש צנועות, ציוציו הרבים וכמובן בגלל עושרו הרב. במהלך 2021 הוא טיפס לראש טבלת עשירי העולם בזכות הנסיקה של מניית טסלה. השיא היה בנובמבר 2022, אז הגיע הונו המוערך של מאסק לכ-340 מיליארד דולר. 

2022 היתה מעט פחות מוצלחת עבור מאסק. תחילה הוא אולץ לממש את רכישת טוויטר ב-44 מיליארד דולר, עסקה שבשלב מסויים ניסה לסגת ממנה. ההשתלטות לוותה בפיאסקו ניהולי כאשר מאסק פיטר באבחת מייל אלפים מעובדי טוויטר. בהמשך הוא דרש מהם להתחייב לשבוע עבודה בן 80 שעות ("בעצימות גבוהה"), מה שגרם לעוד כמה אלפי עובדים לחפש לעצמם בית חדש. 

טסלה דווקא נהנתה משנה מוצלחת עם שיא במכירת מכוניות חדשות והכנסות שצמחו ב-50% ל-75 מיליארד דולר. למרות זאת, מניית החברה צנחה במהלך השנה ב-65%. רוב הנפילה התרחשה בחלק השני של השנה כאשר מאסק מימש חבילות גדולות של מניות כדי לממן את ההשתלטות על טוויטר.

בשבוע שעבר פרסם אתר החדשות הכלכליות "בלומברג" כי הונו של מאסק התכווץ בסוף 2022 ל-137 מיליארד דולר בעקבות הירידה בשווי החזקותיו בחברות העיקריות שלו. במילים אחרות – מאסק הפך לאיש הראשון אי פעם ש"הפסיד" תוך שנה 200 מיליארד דולר. 

לא שצריך לדאוג לו כמובן. כסף יש לו מספיק. אבל לעשירים כמוהו לא חשוב רק הסכום שרשום בחשבון הבנק. חשובה המורשת שלו. וזו ספגה פגיעה קשה מאוד בשנה האחרונה. 

במהלך 2021 הפך מאסק ל"גורו". ציוציו יכלו להקפיץ בעשרות אחוזים מטבעות קריפטו שונים ומשונים. בשנה האחרונה הילת ה"מידאס" שלו ספגה פגיעה. לא כל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב. 

הוא היה ונותר יזם אקסטרווגנטי, חובב פרסום, וכזה שמותיר אחריו עדרי מעריצים וגם לא מעט מבקרים. אפשר לאהוב אותו או לשנוא אותו. אי אפשר להישאר אדישים אליו.

קריסתה של בורסת המטבעות הדיגיטליים FTX, הפכה את המייסד והבעלים שלה, סם בנקפמן-פריד לנער הפוסטר של עולם הקריפטו. הוא היה מצויד בכל מה שצריך: חנון מצד אחד – וכריש עסקים מצד שני. מצד אחד  רעמת שיער מתולתל ארוך ופרוע המשווה לו מראה שבין כוכב רוק לחנון ממסדרונות הארווארד. ומצד שני כריש שמשתלט על בורסות קריפטו כושלות במחיר מציאה.

בנקמן-פריד וחברי ההנהלה של FTX מיקמו את עצמם בווילה באיי בהאמה. הם נראו כאילו נלקחו הישר מהסט של סרטים כמו "הרשת החברתית" ו"הזאב מוול סטריט". בשבתם שם - כך אומרות האגדות האורבניות – הם ניהלו את החברה כאילו מדובר בקומונה או כת סודית, כולל משולשים, מרובעים וטרפזים רומנטיים בין החברים הטובים. 

בנקמן-פריד היה המנהיג של החבורה. בשיא גדולתה של הבורסה שוויו האישי נאמד ב-32 מיליארד דולר. 

הכל היה נפלא, עד שבנובמבר האחרון, בלי התראה מוקדמת, הבורסה  הקריפטוגראפית קרסה. למה? איך? מי אשם? אולי זה יתברר בשנה הקרובה. 

מה שברור הוא שהקריסה הזו הוסיפה עוד נדבך להזיה הקרויה "שוק המטבעות הקריפטוגראפיים", שרק מעטים, אם בכלל, מבינים מה זה בעצם. מה שקצת יותר קל להבין הוא שמחירו של המטבע הדיגיטלי המוביל, ביטקוין, קרס מכמעט 70 אלף דולר בסוף 2021 לפחות מ-20 אלף דולר כעת. 

כמקובל בקריסות מהסוג הזה, התקשורת מנסה לחפש אשמים. בנקמן-פריד הוא החשוד מספר 1 בפרשה, וכבר הספיק להיעצר ולהיחקר. לטענתו הקריסה נבעה מניהול סיכונים לקוי שיצא משליטה ולא מפעולות הונאה כלשהן. על עצמו העיד שכל מה שנותר לו מעשרו הרב הם 100 אלף דולר בלבד.

גם במקרה הזה, לא ממש צריך לרחם עליו. כפי שמיקם את החברה באיי בהאמה, אפשר לנחש שלפחות עבור חלק מההון שהיה פעם שלו הוא ידע למצוא מקלט אוף-שור בטוח ופטור ממס במקום מרוחק כלשהו. וגם אם לא – עדיין יישאר לו סיפור נהדר לספר פעם לנכדים. 

5. מהסה אמיני

מהסה אמיני היתה צעירה איראנית בת 22 שנעצרה ב-14 בספטמבר על ידי "סיירת החג'אב" של ממשלת איראן, חוליית משטרה האחראית על יישומן של תקנות החג'אב במדינה (כיסוי ראש לנשים). אמיני הוכתה בראשה על ידי חוקריה וכעבור יומיים מתה. 

לאחר הלווייתה פרץ באיראן גל מחאות שהובל בעיקר על ידי נשים. בהפגנות הראשונות הושמעה הדרישה לשים קץ לחובת עטיית החג'אב בחוק. ההפגנות התפתחו למרד לאומי והגיעו לאזורים הנחשבים לבסיס כוחה של הרפובליקה האסלאמית. עם המשך המחאה הביעו המפגינים דרישות נוספות: חירויות פרט נרחבות יותר, מתן זכויות לנשים, ואמירות כנגד משטרת המוסר, האייתוללה והמשטר הדתי. אחת הסיסמאות הפופולריות בהפגנות היא "אישה, חיים, חופש" (בפרסית: "זָאן, זֶנְדֵגִי, אָזָאדִי").

הדי המחאה נשמעו גם בחו"ל כאשר גולים איראנים רבים הצטרפו לדרישות של המפגינים. במהלך המונדיאל בקטאר נרשם אירוע נוסף כאשר שחקני נבחרת איראן סירבו לשיר את ההמנון של ארצם במשחק הפתיחה שלהם. 

גל ההפגנות באיראן מגיע לאחר כמה גלים קודמים שאירעו בשנים 2009, 2017, ו-2019. כמו אז גם עתה המשטר האיראני מנסא לדכא את ההפגנות בכוח. אלפים נעצרו, בהם ילדים, ומאות נהרגו. 

את הדלק להפגנות מספק המצב הכלכלי העגום של איראן. בישראל אנחנו רגילים להסתכל על איראן כעל אויב מר, וחוששים מממנה וממנהיגיה שמסיתים נגד ישראל בכל הזדתמנות. הקירבה שלה לפצצה גרעינית רק מחזקת את החששות. 

אבל עבור אזרחי איראן הדבר החשוב ביותר הוא לא המלחמה בישראל אלא הדאגה למצבם הכלכלי. עם תוצר לנפש שעומד על כ-2,500 דולר (5% מהתוצר לנפש בישראל), היפר-אינפלציה (מעל 50% בשנה) ומטבע שקורס, המדינה נמצאת בסוג של כאוס כלכלי. הצעירים האיראנים למודי הסבל לא מוכנים להשלים עם הגזירה הזו והם יוצאים לרחובות. 

קשה לדעת לאן יובילו המחאות. בלא עזרה מבחוץ קשה לראות את המפגינים מכופפים את הממשל האיסלאמי הקשוח. אבל אולי עוד יש תקווה. מקורות באיראן דיווחו בחודש האחרון על נכונות לדון מחדש במדיניות החג'אב, לרבות הצורך בקיומה של משטרת החיג'אב.  

עכשיו רק נותר לדמיין איזה מזרח תיכון חדש יהיה כאן אם איראן תחליט להיפתח לעולם ולבטל את פרוייקט הנשק הגרעיני שלה.