עמי גינזבורג, צילום: פאנדר, עמי ארליך
עמי גינזבורג
17/04/2023
ב-27 במארס, תחת לחץ עצום של הפגנות ושביתות, נאות ראש הממשלה בנימין נתניהו להכריז על פסק זמן והשהיית מהלכי החקיקה המשפטית. מהלכים שבממשלה מכנים "רפורמה", ומחוץ לה "ניסיון הפיכה משטרית".
מי שחשב שהמהלך של נתניהו יתבטא בפרץ של עליות בבורסה – מהלך שיסגור במעט את הפער שנפער מתחילת השנה מול שוקי המניות בארה"ב ואירופה – התבדה.
מאז תחילת השנה מדד תל אביב 125 הספיק לרדת ב-5%. לשם השוואה, מדד נאסד"ק ומדד יורוסטוקס 50 הפאן אירופי נסקו בכמעט 16%. במילים אחרות – מדד תל אביב 125 נמצא כעת בפיגור של מעל 20% מול שני מדדים חשובים שמהווים חלק מקבוצת היחס שלו. וזאת עוד לפני שמשקללים פנימה את היחלשות השקל באותה תקופה.
הסיבות לכך ידועות: ישנה שורה ארוכה של איומים על כלכלת ישראל שהתגבשו במהלך החודשים האחרונים. חלקם קשורים ישירות לצעדי ההפיכה המשפטית שמקדמת הממשלה, וחלקם אינם קשורים אליה או קשורים רק בעקיפין. כך או כך, אלו סיכונים שהתחדדו מאוד בעקבות הקמת הממשלה, בגלל מרכיביה הקיצוניים, ובגלל אופן פעולתה וכוונותיה לטווח הבינוני והרחוק. הנה חלק מהסיכונים הללו:
1. סכנה להסכמי השלום
הקואליציה שגיבש נתניהו מכילה גורמים בעלי השקפה ימנית קיצונית מסוג שמעולם לא ראינו סביב שולחן הממשלה. אלו גורמים שלו היו יכולים היו מבטלים את ההתנתקות הישראלית מעזה, מחזירים לשם מתיישבים יהודיים, ומספחים את יהודה ושומרון למדינת ישראל. הם אפילו הצהירו על כוונה כזו כאשר חוקקו בחופזה את "חוק ביטול התנתקות", שמאפשר לישראלים לשהות באזורים שאותם פינתה המדינה בשנת 2005.
שיתופם של גורמים כאלו בשלטון מהווה סכנה משמעותית ליחסי החוץ של ישראל. ובעיקר להסכמים הטריים שנחתמו עם איחוד האמירויות ובחריין (הסכמי אברהם). הגורמים המתונים בעולם הערבי שמעוניינים בקשרים כלכליים עם ישראל יתקשו לספוג ביקורת מבית כאשר שרים וחברי כנסת יבואו לבקר בהר הבית תוך הפרת הסטטוס קוו הנוכחי. הם יראו בכך הפרה של ההבנות וההסכמים עימם.
דוגמא לכך קיבלנו ממש לאחרונה דרך ההסכם בין סעודיה ואיראן – שתי יריבות מרות שכנראה רק השנאה לישראל מאחדת ביניהן. דוגמא נוספת היא מפת ארץ ישראל השלמה שהוצגה על דוכן הנואמים של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ' והצהרתו הפומבית ש"אין דבר כזה עם פלשתיני". ירדן כמובן זעמה על הדברים הללו וטענה כי הם מהווים הפרה של הסכם השלום עמה.
2. התפרקות הרשות הפלשתינית
שיתוף הפעולה הבטחוני של ישראל עם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית הינו קריטי לביטחון הפנים של המדינה. היא מאפשרת לכוחות הביטחון לסכל פיגועים מבעוד מועד.
הרש"פ נמצאת תחת ביקורת בלתי פוסקת של הארגונים המתנגדים לה – חמאס וג'יהאד איסלאמי. הביקורת כבר זלגה מזמן לציבור הערבי כולו שרבים בו סולדים מהתנהלות הרשות שהתפקוד שלה בעייתי בלשון המעטה.
יו"ר הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן), חגג לפני כחודש יום הולדת 88. בריאותו מעורערת, וימיו על כסא המנהיג ספורים. ממשלת ישראל והעומד בראשה עוינים אותו. נתניהו כמעט ולא נפגש עימו לאורך שנות כהונתו הרבות. אבו מאזן נתפס כרגע כמנהיג חלש ששלל חיות טרף חגות מעליו בתקווה לרשת אותו.
הסתלקות של עבאס מהזירה המדינית עלולה לפתוח דלת לגורמים מיליטנטיים יותר שעלולים לתמוך בהתנגדות אלימה מול ישראל. זהו מקור לחוסר וודאות משמעותי בנוגע לבטחון הפנים של ישראל. גל הפיגועים הנוכחי שישראל עדיין מצליחה להתמודד איתו איכשהו עלול להיות חמור הרבה יותר אם הגורמים המתונים ברש"פ יסולקו, ואם שיתוף הפעולה הבטחוני ייפסק.
3. הדתה מואצת והגדלת תקציבים לחרדים
ממשלת נתניהו וההסכמים הקואליציוניים שלה לא מותירים מקום לספק – ישראל עומדת בחודשים ובשנים הקרובות להפוך לדתית יותר. ההסכמים הקואליציוניים הבטיחו בין השאר לספק לציבור הדתי הטבות בשווי של מיליארדי שקלים ולהגדיל את סמכויות בתי הדין הרבניים. כמובן שהמקורות להטבות הללו יגיעו מתקציב המדינה וידרשו קיצוצים במשרדים אחרים.
כבר במושב החורף האחרון מיהרו הדתיים לחוקק את "חוק החמץ" שמאפשר למנהלי בתי חולים למנוע הכנסת חמץ מצד משפחות החולים ליקיריהם במהלך חג הפסח. חוק אחר שמנסים הדתיים להעביר הוא חוק יסוד לימוד תורה. חוק זה ישווה את זכויותיהם של אברכים סרבני שירות ללוחמים בצנחנים, גבעתי וגולני. מעבר למשמעות התקציבית העמוקה של חוק זה, הוא עלול לגרום להחריף את הקרע בעם.
ההתנגדות להדתה של מדינת ישראל כבר באה לידי ביטוי בהפגנות המחאה, כולל הפגנה המונית בבני ברק. ככל שמהלכי החקיקה הדתית יימשכו, כך צפויות להתגבר גם המחאות נגדה.
4. איראנים בגבולות
איראן הפכה בעשורים האחרונים לאויבת הנחושה והחזקה ביותר של מדינת ישראל. זו יריבות שיש לה מרכיבים דתיים, לאומיים ותרבותיים. כל המאמצים של ישראל לעצור את פרוייקט הגרעין האיראני נכשלו ואיראן הפכה למדינת סף גרעינית.
איראן אמנם רחוקה פיסית מישראל אבל יש לה שלוחות שנמצאות ממש על גבולנו. הראשונה היא שלטון חמאס בעזה. השנייה הינו ארגון חיזבאללה שמכוון עשרות אלפי קני ארטילריה ליישובי הצפון. ישות נוספת מקימה איראן בסוריה. תחת המעטה של "עזרה לנשיא אסאד", העבירה איראן לסוריה עשרות אלפי אנשים שתפקידם הוא להפוך את דמשק לשלוחה של טהרן.
בחודשים האחרונים נעשו מספר ניסיונות פיגוע מכיוון איראן לחמם את הזירות השונות מול ישראל. זה החל בחדירתו של מחבל מלבנון בניסיון לבצע פיגוע בצומת מגידו, נמשך בהרמת כטב"מים מכיוון עזה וסוריה (שיורטו בהצלחה). הסלמה נוספת התרחשה לפני כשבועיים עם מטחי רקטות מכיוון לבנון עזה וסוריה שנענו בתגובה ישראלית מתונה מאוד. מדובר כאן במלחמת התשה שתימשך עוד שנים ארוכות בכמה חזיתות ותהווה מבחן מורכב ומסובך לכוחות הביטחון של ישראל.
5. פגיעה בברית הסטורית עם ארה"ב
נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן זועף וכועס על בנימין נתניהו. אלו חדשות רעות מאוד. הביקורת שהטיח באחרונה בנתניהו היתה כללית מאוד: "נתניהו לא יכול להמשיך בדרך הזו", אמר. הוא התכוון במיוחד לצעדי ההפיכה המשפטית שלשיטת האמריקאים מחלישים מאוד את הדמוקרטיה הישראלית.
אבל הביקורת שנשמעת מאחורי הקלעים בארה"ב תקיפה ומקיפה הרבה יותר. האמריקאים אינם מוכנים לארח באופן רשמי לפחות שני שרים בכירים בממשלתו של נתניהו – איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. האחרון קיבל כתף קרה בביקורו האחרון באמריקה ולא זומן לפגישות עם בכירי הממשל בעקבות אמירתו "ממשלת ישראל צריכה למחוק את חווארה". גם הצהרתו של סמוטריץ' בדבר אי קיומו של עם פלשתיני התקבלה בארה"ב בזעם. שלא לדבר על החוק לביטול התנתקות שהאמריקאים רואים בו סוג של יריקה בפרצופם. פיטוריו התמוהים והחפוזים של שר הביטחון, יואב גלנט, היוו את הקש האחרון.
ארה"ב מזכירה כל העת שמבחינתה פתרון שתי המדינות עדיין קיים על השולחן. זהו פתרון שאין לה שום יכולת לקדם עם ממשלה ישראלית בהרכבה הנוכחי.
לערעור היחסים בין ישראל וארה"ב יש משמעות אסטרטגית עצומה. במגילת העצמאות שלנו – מסמך שהפך לאחרונה לרלוונטי מאוד – נכתב אמנם שישראל בוטחת ב"צור ישראל". אבל כל עוד "סיעתא דשמייא" אינה מייצרת מטוסי קרב, צוללות, ספינות מלחמה, לא יכולה להטיל וטו על החלטות גינוי במועצת הביטחון, ולא מספקת תחליף לסיוע בטחוני בהיקף של 3 מיליארד דולר בשנה, כדאי מאוד שראש ממשלה ישראלי יהיה אורח רצוי בבית הלבן. וכדאי גם שהבן של ראש הממשלה יפסיק לפזר שקרים בדבר תמיכה כספית של ממשל ביידן בהפגנות נגד אביו.
6. משפט נתניהו
ישנם רבים שסבורים שהעמדתו למשפט גרמה לנתניהו לנסות לנקום במערכת המשפט בישראל. בין אם זה נכון ובין אם לאו – אי אפשר להפריד בין השניים.
מאז שהוגש נגד נתניהו כתב אישום, המערכת הפוליטית של ישראל מסוכסכת, אלימה ובלתי ניתנת להרגעה. נדרשו לה 5 מערכות בחירות כדי להעמיד ממשלה שנראית יציבה לכאורה. וזאת שקמה לבסוף לפני 3 חודשים, עשתה שורת צעדים שגרמו לערעור היציבות, פגעו בצמיחה, ערערו את שומרי הסף של הדמוקרטיה, והובילו את תושבי המדינה אל סף מלחמת אזרחים.
אם רק היה אפשר לסיים סוף סוף את המשפט הזה ולהגיע להכרעה – ייתכן שמדינת ישראל הייתה רואה בכך ברכה. כרגע נראה שהדרך היחידה לזרז את קיצו של המשפט היא באמצעות עסקת טיעון. מה הסיכוי שזה יקרה? קטן מאוד.
7. מחלוקות בצמרת המשטרה
רבים סבורים שהעמדתו של אדם בעל דעות קיצוניות כאיתמר בן גביר בראש מערכת אכיפת החוק במדינה הינה מעשה לא חכם ולא אחראי. בתוך 3 חודשים בתפקיד הצליח בן גביר לקומם עליו רבים מבכירי המשטרה, ואת רוב המפכ"לים לשעבר. הניסיון הבוטה שלו להדיח את מפקד מחוז תל אביב, ניצב עמי אשד, עקב ניסיונו להכיל את ההפגנות (ולשמור בכך על שלום המפגינים עצמם) היה דוגמא מאלפת להתערבות פוליטית של השר במנגנוני הפעולה של אכיפת החוק.
כעת מונחת על השולחן הקמתו של משמר לאומי שהשר מעוניין להכפיפו ישירות אליו, כפי שהבטיח לו פומבית ראש הממשלה. מהלך שכזה, שרבים רואים בו מבוא להקמת מיליציות פרטיות חמושות שעלולות להתכתש עם המשטרה עצמה, רק מחריף את חילוקי הדעות של השר עם המפכ"ל וצמרת הממשלה. וכל זה מתרחש בעיצומו של גל טרור שגובה קרבנות ישראליים כמעט מדי שבוע. בינתיים נראה שהמשמר הלאומי יישאר תחת פיקוד המשטרה. אבל אפשר לסמוך על בן גביר שהפרובוקציות מצידו (כמו ההתגנבות הפתטית להר הבית בחג הפסח), יימשכו. מתינות ואחריות לאומית מעולם לא היתה הצד החזק שלו.
8. הפחתת דירוג אשראי
בסוף השבוע האחרון הפחיתה סוכנות הדירוג מודי'ס את אופק התחזית של דירוג האשראי של ישראל מ"חיובית" ל"יציבה" ("נייטרלית"). זו עלולה להתברר כמו סנונית ראשונה שמנבאת הורדת דירוג של ממש, והפחתות דירוג גם מצד שתי הסוכנויות האחרות – S&P ופיץ'. אין טעם להכביר מילים על המשמעות של אירוע כזה. היחידים שלא נרעשו מכך היו נתניהו וסמוטריץ' שניסו להטיל את האשם על האנליסטים של מוד'יס כי "מה הם כבר מבינים על מה שקורה בישראל". האדישות שמגלים ראש הממשלה ושר האוצר כלפי הפחתת הדירוג של ארגון חיצוני מקצועי – צריכה להדאיג כל אזרח ואיש עסקים ישראלי. כשמה שנשקף במראה נראה מכוער – הניסיון להאשים אותה ולשבור אותה הוא בוודאי לא הפתרון.
9. אינפלציה
כמעט שכחנו, אבל ישנם גם סיכונים כלכליים שלא קשורים לממשלת ישראל. כמו האינפלציה למשל. לפני כחודש העלה נגיד בנק ישראל את הריבית ברבע אחוז ל-4.5%. העלאת הריבית גרמה בתוך שנה לייקור המשכנתאות בכ-1,000 שקל לחודש למשפחה, דבר שפוגע כמובן בצריכה הפרטית במשק. נכון לחודש מרץ האינפלציה עדיין גבוה יחסית ועומדת על קצב שנתי של 5%.
נכון לעכשיו, אינפלציה הינה סיכון חיצוני. היא משקפת תהליך כלל עולמי ומיובאת אלינו מחו"ל. אבל לא חסר הרבה שחלק מלחצי המחירים יתחילו להגיע גם מבפנים. במיוחד אם השקל יוסיף להיחלש. המבחן האמיתי יגיע כאשר ארגוני העובדים יתחילו לדרוש העלאות שכר ויגלו עד כמה הממשלה חלשה, לחיצה ופגיעה.
דיסקליימר:
הכותב כיהן בעבר כעורך שוק ההון של TheMarker. אין לראות בכתוב המלצה לקנות או למכור ניירות ערך כלשהם. הכותב עשוי להחזיק פוזיציות בניירות הערך המוזכרים במאמר.
