איור פאנדר
משה שלום
09/07/2023
שוק המניות האמריקאי מהסס להתקדם. איך אנו יודעים זאת, על פי אינדיקאציית המומנטום שלו. (ראו מטה). זו מציגה יציבות של האינדיקאטור עצמו (העקומה), ברמה של קניות יתר. אבל, עם תאוצה שלילית (ההיסטוגרמה), וסטייה שלילית מזערית בין השיאים של המחיר והשיאים של המקדי. אוקי, אבל מה העניין כאן? למה ההתלהבות שראינו מתחילת יוני השנה התפוגגה? פשוט מאוד: שילוב של סיום כמה גורמי יסוד, שתמכו באותה עלייה דרמטית.
ראשית, הפיבוט המפורסם כבר לא נראה באופק: לפני הפריצה של יוני, תחזית האנליסטים הייתה שהגענו לרמת היציבות של הריבית, ושמעכשיו, אחרי תקופה קצרה, הריבית כבר תרד. מדוע? כי האינפלציה הייתה אמורה לרדת לאיטה, הן במספר הרשמי המלא, והן ב-Core PCE (Core Personal Consumption Expenditures) האהוב יותר על מקבלי ההחלטות ב-DC.
כמו כן, התקווה הייתה שנראה ירידה בנתוני התעסוקה, ושסקטור השירותים יתקרר קצת. בגדול, שום דבר מזה לא קרה. למרות נתוני ייצור נופלים, נתוני השירותים ממשיכים לעלות (ראו סקירה יומית של סוף השבוע) וה-PCE דווקא יציב ו-Sticky לעומת הנתונים הרשמיים של ה-BLS. וכך, ממצב של ביטחון כמעט מוחלט שלא יהיו עוד העלאות ריבית, הגענו למצב שכולם משוכנעים שלפנינו עוד שתיים לפחות, כאשר הראשונה נמצאת עם כ-30% סיכוי להיות 0.5%.
הגורם השני המשמעותי הוא קצב העליות שהיו מאז תחילת יוני, ובמיוחד, במניות ה-AI (7 המופלאות): מספיק לראות את מצבי קניות היתר של המדדים (שלא נדבר על מצבי קניות היתר במניות עצמן...) כדי להבין שחייב היה להגיע תיקון טכני יורד בקרוב. כזה שיבחן את רצינות המשקיעים. מה שנקרא: האם לפנינו ידיים חזקות, המוכנות לתת אמון בניירות, גם כאשר הן משנות מגמה ליורדת, או שהייתה זו ריצה ספקולטיבית לתקופה קצרה בלבד.
אגב, בכתבות שונות שלי באתר ובעיתון, קידמתי את חשיבות הנזילות כגורם משפיע מאוד על המגמות בשוק המניות. נזילות הנטו שמזרים, או סופג, הפד. הן על ידי הזרמה של כספים על ידי קניית אג"ח או ספיגת כספים על ידי מכירת אג"ח, והן על ידי מניפולציות במה שנקרא ה-Reverse Repo. ומה המצב כרגע? לא רק שהתשואות על האג"ח הממשלתי עולות חזרה מעלה, על בסיס עניין הריבית לעיל, אלא שקיימת ספיגה נטו של כספים מהשוק.
מכל האמור נבין: לכל מגמה חיובית יש גם מדרגות של מימוש רווחים וכו... קיץ 2023 יכולה להיות התקופה של עיכול העליות החזקות שהיו.
לגבי השוק המקומי אומר: ככל שעובר הזמן, ומבלי שקורה משהו באמת חדש בנושא של הרפורמה המשפטית, ההשפעה של אותה רפורמה על המגמות בשוק המניות הישראלי קטנה. לא רק זאת: גם דולר-שקל סביב 3.7 כבר לא מייצר ירידות, אלא אם כן זה מלווה בחולשה בשוק המניות בניו-יורק. כנראה שעניין זה ישתנה אם הרפורמה תעבור במלואה בצורתה המקורית, או שיקרה משהו לקואליציה, ושהיא תוותר עליה לגמרי.
אגב, מה שיקרה ביום שלישי הקרוב, עם ניסיון הממשלה להעביר את נושא עילת הסבירות, יכול להיות נקודה משפיעה חדשה. אבל, אם נדבר על מה שקרה עד כה, ובתנאים הנוכחיים, מחאת קפלן הפכה למעין שגרה עבור שחקני הסיטי של אחד העם. תוצאות החברות מראות שגם הצד של הפירמות כבר הכיל את העניין, וממשיך הלאה. כולל מניות הבנקים והנדל"ן, המהוות אי עיקר המומנטום בשוק המניות הישראלי.
ועכשיו, הבה נראה איך כל זה נראה בגרפים של המדדים...
(בעזרת פלטפורמת TradingView)
S&P500
כרגע, 4330 היא הרמה הקובעת לעתיד המיידי של המדד הזה. מדוע? כי היא מסמלת את הנמוך האחרון. אבל, היא מסמלת גם את נקודת ההכרעה של תבניות שונות: ראש וכתפיים, ופסגה כפולה. כמו שכתבתי לעיל, התאוצה השלילית במומנטום, והסטייה השלילית המזערית בין השיאים של המחיר ואלו של המקדי, מדאיגים את השוורים.
חייבים להכיר בעובדה שלפנינו מצב של קניות יתר הדורש הקלה. כמו כן, רק חצייה מטה של המקדי עם קו ה-0 יכניס את כולם לסד מחשבתי חדש: שהחיוב התחלף לשלילה, עבור הטווח הארוך יותר, אבל זה עדיין רחוק. יש גם לציין שרוחב השוק השתפר מאוד, מאז הריצה הגדולה של יוני, ושיש כאן עיוות מדדי לעומת המצב האמיתי של השוק: בגלל ההשפעה העצומה שיש ל-7 המופלאות על המדדים, ירידה בהן מראה שלילה בשוק למרות שייתכן מאוד שהשוק הרחב יותר דווקא מתקדם ועולה לו. היחס RSP/SPY (תעודת הסל עבור מדד משקל שווה חלקי תעודת הסל עבור מדד רגיל - שאינו מוצג) עולה בהדרגה, ומצביע על העניין שציינתי עכשיו.
השאלה הגדולה היא זו: האם המשקיעים במניות הפחות משפיעות יוכלו להמשיך לקנות, כאשר האס.אנ.פי 500 והנסדק ה"רגילים" נופלים? הפסיכולוגיה האנושית דוגלת בתשובה שלילית לשאלה הזו. נראה במשך השבוע הבא איך יתפתח היחס הזה אם וכאשר ימשיך התיקון במניות ההובלה. לסיכום: החיוביים חייבים להמשיך ביצירת שיאים ושפלים עולים, כאשר השליליים לא צריכים להסתפק בשבירת הרצף הזה אלא ביצירת מומנטום שלילי (ראו את 02-2023 כדוגמה קטנה... )
(בעזרת פלטפורמת TradingView)
TA35
שוק המניות הישראלי מראה, למרות הכול, עמידות. הוא נע בתחום ברור, ואפילו מציג שפלים גבוהים יותר, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא עדיין בביצועי חסר מול ארה"ב, ושניסיונות הסגירה הזו, המבטיחה כל כך, מאכזבות כל פעם מחדש.
כמו שכתבתי לעיל, המשקיעים המקומיים כבר שבעים מלתת תנודתיות שוק לאירועי הרפורמה, לפני שזו תגיע לסוף ברור: מעבירים, מבטלים, או מעבירים חלקית. כולן מחכים שזה ייגמר כבר לכאן או לכאן... נראה אם השבוע הקרוב, העמוס באירועים סביב הרפורמה, ישנה את המצב.
בינתיים, ככל שהזמן עובר, וול-סטריט מובילה יותר את המדדים מאשר משהו אחר. והיא עכשיו ב-Mode של תיקון יורד. זה נכון חוץ מהשינויים הקורים בציפיות הריבית שמנהיג בנק ישראל. העובדה שהפד מסמן עכשיו שתי העלאות נוספות, גורם להשערה שגם הבנק שלנו יעשה כמוהו. לא משנה כל כך אם האינפלציה בארץ מצריכה עוד שתי העלאות.
אגב, עולים לאוויר תהיות נוספות לגבי רמת הריבית בכלל: מצבה של מדינת ישראל, כמדינה שגבולותיה עדיין לא נקבעו סופית, במלחמה מתמדת עם אויביה, ועכשיו, בחוסר שקט ממשלי, האם אין זה ראוי שמדינה כזו תחיה עם פור ריביות של 1.5%-2%, מעל מצב הריבית של המעצמה הגדולה ביותר? עובדתית אין פור כזה.
יש הטוענים שזה נובע מנתוני המקרו שלנו, הטובים בהרבה מאלו של ארה"ב, ומהרבה מדינות ב-OECD. הצד הטכני של הדברים אומר: 1700 מטה – 1840 מעלה. כל מה שבאמצע פחות מעניין. שבירה או פריצה, מגבולות הגזרה האלו, יעשו היסטוריה בטווח הקצר.
ראשית, הפיבוט המפורסם כבר לא נראה באופק: לפני הפריצה של יוני, תחזית האנליסטים הייתה שהגענו לרמת היציבות של הריבית, ושמעכשיו, אחרי תקופה קצרה, הריבית כבר תרד. מדוע? כי האינפלציה הייתה אמורה לרדת לאיטה, הן במספר הרשמי המלא, והן ב-Core PCE (Core Personal Consumption Expenditures) האהוב יותר על מקבלי ההחלטות ב-DC.
כמו כן, התקווה הייתה שנראה ירידה בנתוני התעסוקה, ושסקטור השירותים יתקרר קצת. בגדול, שום דבר מזה לא קרה. למרות נתוני ייצור נופלים, נתוני השירותים ממשיכים לעלות (ראו סקירה יומית של סוף השבוע) וה-PCE דווקא יציב ו-Sticky לעומת הנתונים הרשמיים של ה-BLS. וכך, ממצב של ביטחון כמעט מוחלט שלא יהיו עוד העלאות ריבית, הגענו למצב שכולם משוכנעים שלפנינו עוד שתיים לפחות, כאשר הראשונה נמצאת עם כ-30% סיכוי להיות 0.5%.
הגורם השני המשמעותי הוא קצב העליות שהיו מאז תחילת יוני, ובמיוחד, במניות ה-AI (7 המופלאות): מספיק לראות את מצבי קניות היתר של המדדים (שלא נדבר על מצבי קניות היתר במניות עצמן...) כדי להבין שחייב היה להגיע תיקון טכני יורד בקרוב. כזה שיבחן את רצינות המשקיעים. מה שנקרא: האם לפנינו ידיים חזקות, המוכנות לתת אמון בניירות, גם כאשר הן משנות מגמה ליורדת, או שהייתה זו ריצה ספקולטיבית לתקופה קצרה בלבד.
אגב, בכתבות שונות שלי באתר ובעיתון, קידמתי את חשיבות הנזילות כגורם משפיע מאוד על המגמות בשוק המניות. נזילות הנטו שמזרים, או סופג, הפד. הן על ידי הזרמה של כספים על ידי קניית אג"ח או ספיגת כספים על ידי מכירת אג"ח, והן על ידי מניפולציות במה שנקרא ה-Reverse Repo. ומה המצב כרגע? לא רק שהתשואות על האג"ח הממשלתי עולות חזרה מעלה, על בסיס עניין הריבית לעיל, אלא שקיימת ספיגה נטו של כספים מהשוק.
מכל האמור נבין: לכל מגמה חיובית יש גם מדרגות של מימוש רווחים וכו... קיץ 2023 יכולה להיות התקופה של עיכול העליות החזקות שהיו.
לגבי השוק המקומי אומר: ככל שעובר הזמן, ומבלי שקורה משהו באמת חדש בנושא של הרפורמה המשפטית, ההשפעה של אותה רפורמה על המגמות בשוק המניות הישראלי קטנה. לא רק זאת: גם דולר-שקל סביב 3.7 כבר לא מייצר ירידות, אלא אם כן זה מלווה בחולשה בשוק המניות בניו-יורק. כנראה שעניין זה ישתנה אם הרפורמה תעבור במלואה בצורתה המקורית, או שיקרה משהו לקואליציה, ושהיא תוותר עליה לגמרי.
אגב, מה שיקרה ביום שלישי הקרוב, עם ניסיון הממשלה להעביר את נושא עילת הסבירות, יכול להיות נקודה משפיעה חדשה. אבל, אם נדבר על מה שקרה עד כה, ובתנאים הנוכחיים, מחאת קפלן הפכה למעין שגרה עבור שחקני הסיטי של אחד העם. תוצאות החברות מראות שגם הצד של הפירמות כבר הכיל את העניין, וממשיך הלאה. כולל מניות הבנקים והנדל"ן, המהוות אי עיקר המומנטום בשוק המניות הישראלי.
ועכשיו, הבה נראה איך כל זה נראה בגרפים של המדדים...
(בעזרת פלטפורמת TradingView)
S&P500
כרגע, 4330 היא הרמה הקובעת לעתיד המיידי של המדד הזה. מדוע? כי היא מסמלת את הנמוך האחרון. אבל, היא מסמלת גם את נקודת ההכרעה של תבניות שונות: ראש וכתפיים, ופסגה כפולה. כמו שכתבתי לעיל, התאוצה השלילית במומנטום, והסטייה השלילית המזערית בין השיאים של המחיר ואלו של המקדי, מדאיגים את השוורים.
חייבים להכיר בעובדה שלפנינו מצב של קניות יתר הדורש הקלה. כמו כן, רק חצייה מטה של המקדי עם קו ה-0 יכניס את כולם לסד מחשבתי חדש: שהחיוב התחלף לשלילה, עבור הטווח הארוך יותר, אבל זה עדיין רחוק. יש גם לציין שרוחב השוק השתפר מאוד, מאז הריצה הגדולה של יוני, ושיש כאן עיוות מדדי לעומת המצב האמיתי של השוק: בגלל ההשפעה העצומה שיש ל-7 המופלאות על המדדים, ירידה בהן מראה שלילה בשוק למרות שייתכן מאוד שהשוק הרחב יותר דווקא מתקדם ועולה לו. היחס RSP/SPY (תעודת הסל עבור מדד משקל שווה חלקי תעודת הסל עבור מדד רגיל - שאינו מוצג) עולה בהדרגה, ומצביע על העניין שציינתי עכשיו.
השאלה הגדולה היא זו: האם המשקיעים במניות הפחות משפיעות יוכלו להמשיך לקנות, כאשר האס.אנ.פי 500 והנסדק ה"רגילים" נופלים? הפסיכולוגיה האנושית דוגלת בתשובה שלילית לשאלה הזו. נראה במשך השבוע הבא איך יתפתח היחס הזה אם וכאשר ימשיך התיקון במניות ההובלה. לסיכום: החיוביים חייבים להמשיך ביצירת שיאים ושפלים עולים, כאשר השליליים לא צריכים להסתפק בשבירת הרצף הזה אלא ביצירת מומנטום שלילי (ראו את 02-2023 כדוגמה קטנה... )
(בעזרת פלטפורמת TradingView)
TA35
שוק המניות הישראלי מראה, למרות הכול, עמידות. הוא נע בתחום ברור, ואפילו מציג שפלים גבוהים יותר, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא עדיין בביצועי חסר מול ארה"ב, ושניסיונות הסגירה הזו, המבטיחה כל כך, מאכזבות כל פעם מחדש.
כמו שכתבתי לעיל, המשקיעים המקומיים כבר שבעים מלתת תנודתיות שוק לאירועי הרפורמה, לפני שזו תגיע לסוף ברור: מעבירים, מבטלים, או מעבירים חלקית. כולן מחכים שזה ייגמר כבר לכאן או לכאן... נראה אם השבוע הקרוב, העמוס באירועים סביב הרפורמה, ישנה את המצב.
בינתיים, ככל שהזמן עובר, וול-סטריט מובילה יותר את המדדים מאשר משהו אחר. והיא עכשיו ב-Mode של תיקון יורד. זה נכון חוץ מהשינויים הקורים בציפיות הריבית שמנהיג בנק ישראל. העובדה שהפד מסמן עכשיו שתי העלאות נוספות, גורם להשערה שגם הבנק שלנו יעשה כמוהו. לא משנה כל כך אם האינפלציה בארץ מצריכה עוד שתי העלאות.
אגב, עולים לאוויר תהיות נוספות לגבי רמת הריבית בכלל: מצבה של מדינת ישראל, כמדינה שגבולותיה עדיין לא נקבעו סופית, במלחמה מתמדת עם אויביה, ועכשיו, בחוסר שקט ממשלי, האם אין זה ראוי שמדינה כזו תחיה עם פור ריביות של 1.5%-2%, מעל מצב הריבית של המעצמה הגדולה ביותר? עובדתית אין פור כזה.
יש הטוענים שזה נובע מנתוני המקרו שלנו, הטובים בהרבה מאלו של ארה"ב, ומהרבה מדינות ב-OECD. הצד הטכני של הדברים אומר: 1700 מטה – 1840 מעלה. כל מה שבאמצע פחות מעניין. שבירה או פריצה, מגבולות הגזרה האלו, יעשו היסטוריה בטווח הקצר.
