הממשלה הזו היא מנהלת ההשקעות שלנו - איפה היינו במאי 21 ואיפה אנחנו היום?

מנכ"ל פאנדר, אודי אלוני, הזכיר לי השבוע טור שפרסמתי מעל במה זו במאי 2021. כותרת הטור היתה: ממשלה חדשה בדרך: האם היא מתומחרת נכון בשוק? 

אני זוכר את הטור הזה. הוא נכתב רגע לפני שממשלת השינוי בראשות בנט-לפיד-גנץ החלה את כהונתה. כהונה שתימשך לבסוף רק שנה וחצי. כמו רבים אחרים, גם אני הייתי ספקן גדול לגבי המח"מ הצפוי לממשלה החדשה שהורכבה מ-8 מפלגות שונות והתפרסה על פני רוב הקשת הפוליטית של ישראל. הדבר המאחד העיקרי שלה היה הרצון העז להחליף את ראש הממשלה, בנימין נתניהו אחרי 12 שנות כהונה ו-3 כתבי אישום. או בשפת הפרשנים: "ממשלת רק לא ביבי". 

הטור שפרסמתי עסק בעיקר בשאלת הסיכון הפוליטי והשפעתו על תמחור המניות והאג"ח בישראל. הערכתי באותה עת שהשוק מסתנוור מאופוריית הממשלה החדשה ולא מפנים את עומק הסיכון הפוליטי בישראל. סיכון שבאותה עת התבטא, למשל, בהיעדר תקציב למדינה. או בהיעדר תכנון לטווח ארוך. כדי להדגים את העוצמה האפשרית של הסיכון הפוליטי השתמשתי בשתי דוגמאות זמינות – רוסיה וטורקיה. שתי מדינות שכבולות למנהיג יחיד שעושה (כמעט) כל מה שהוא רוצה. 

זה מה שכתבתי על רוסיה: "רוסיה אמנם מגדירה עצמה כדמוקרטיה, אך בפועל הנשיא ולדימיר פוטין שולט בה ביד רמה, כנשיא או כראש ממשלה. פוטין נמצא על כיסא השליט כבר מעל ל–20 שנה. המהלכים הצבאיים שיזמה רוסיה באוקראינה לפני כמה שנים גררו סנקציות חריפות נגדה. הם גרמו לבריחת הון, עזיבת משקיעים זרים, לצניחה בשווי הרובל ובשווי המניות בבורסת מוסקבה. לפני 10 שנים נסחר המטבע הרוסי לפי מחיר של 28 רובל לדולר. כיום כדי לקנות דולר אחד צריכים הרוסים להוציא 74 רובל".  

מתברר שזו היתה הערכת חסר. מאז אותו טור פוטין החליט לפלוש בכוח לאוקראינה בניסיון לנכס לרוסיה שטחים במזרח המדינה, ועל הדרך גם לחסל את שלטונו של הנשיא המקורב למערב, וולודימיר זלנסקי. הצעד הזה המיט מכה אנושה על כלכלת רוסיה, ניתק אותה מהמוסדות הפיננסיים הבינלאומיים והנחית מכה קשה על המשקיעים במניות של חברות רוסיות. 

ומה קרה לרובל? המשיך להתרסק. 96 רובל קונים היום דולר אמריקאי אחד. במרץ 22', חודש לאחר הפלישה הרובל נסחר בשער של 134 רובל לדולר. פוטין הפך את רוסיה למצורעת בעיני המערב. הוא עד כדי כך נואש שהסכים לפגוש השבוע מנהיג מצורע אחר – קים ג'ונג און מצפון קוריאה. שני המנהיגים הללו יאים זה לזה. הם נאמו אחד אל השני מן הכתב, ובשיחות הסגורות דנו כנראה בנשק יום הדין שכל אחד מהם מחזיק בחצר הפרטית שלו. כל עוד פוטין מחזיק במושכות, שום משקיע שפוי לא ישקול להשקיע ברוסיה בעתיד הנראה לעין. 

על טורקיה כתבתי כך: "הנשיא, רג'פ טייפ ארדואן, מוביל את טורקיה לנתיבים שמשקיעים זרים מאוד לא אוהבים. הוא מנפח את הוצאות הממשלה, גורם לגידול בגירעון, אינפלציה גבוהה ומתערב בהחלטות הבנק המרכזי. בתוך שנתיים פיטר 3 ראשי בנק מרכזי בגלל שהעזו להעלות ריבית בניסיון להילחם באינפלציה. לפני 10 שנים (כלומר ב-2011) נסחר המטבע הטורקי סביב 1.5 לירות טורקיות לדולר. כיום דולר אחד שווה ל-8.2 לירות טורקיות. זהו פיחות עצום שמלבה את השתוללות האינפלציה במדינה".

מתברר שלא הפלגתי מספיק בדמיוני. מצבה של טורקיה רק הלך והחמיר בשנתיים וחצי שחלפו מאז. הלירה הטורקית איבדה כשני שליש מערכה וכיום היא נסחרת סביב 27 לירות לדולר. האינפלציה נסקה בסוף 22' לקצב של 80% בשנה. בחודשים האחרונים הקצב ממשיך להיות גבוה ונע בין 40% ל-60%. ארדואן שניצל בקושי מהדחה בבחירות במאי הסכים סוף סוף לתת לנגידת הבנק להחליט בעצמה על גובה הריבית הנחוץ במדינה וזו הוקפצה תוך 3 חודשים מ-8.5% ל-25%. ולמרות הקריסה הכלכלית – אזרחי טורקיה לא אזרו עוז כדי להדיח את ארדואן מכס השלטון.      

 

הנה כמה ציטוטים על ישראל מאותו טור: 

"במשך שנתיים אין למדינת ישראל אין תקציב מאושר. שנתיים שבהן המערכת הפוליטית משותקת ולא מסוגלת לקבל החלטות, לבצע מינויים, או לבצע תכנונים אסטרטגיים לעתיד הרחוק. שנתיים שבהן זמן הכהונה של שרים חדשים בממשלה נע בין שנה ל-4 דקות. שנתיים שבמהלכן הוגש כתב אישום חמור נגד ראש הממשלה שנאלץ להילחם על חפותו בבית המשפט. שנתיים שבמהלכן ראש הממשלה ותומכיו מקעקעים בשיטתיות מוסדות מדינה קריטיים כמו בג"ץ, המשטרה והפרקליטות, ומכרסמים בהדרגה בחוסנה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".

מה קרה מאז, כולנו יודעים. ממשלת השינוי נפלה, ובמקומה קמה ממשלת "ימין על מלא". נתניהו חזר לכסא שאותו הוא מכיר מקרוב. 

לכאורה – היציבות הפוליטית חזרה. הממשלה הנוכחית יכולה אם תכלה את ימיה למשול עד אוקטובר 2027. אבל בכל מה שקשור ל"כרסום חוסנה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" – הממשלה החדשה החליטה ללחוץ על הגז. גם במחיר קריעת העם לשניים, פגיעה בביטחון, פגיעה בכלכלה, פגיעה באופק דירוג האשראי ובהשקעות זרות, ופגיעה אנושה במעמדה הבינלאומי של ישראל. 

איפה הימים שבהם ראש ממשלת ישראל ראה את עצמו כמתווך לגיטימי בסכסוך בין רוסיה לאוקראינה? ראש הממשלה הנוכחי של ישראל אפילו לא מוזמן לפגישה בבית הלבן אצל הגדולה והחשובה בידידות ישראל.

שני הברומטרים הכלכליים העיקריים שבעזרתם ניתן לראות מה קרה לישראל ב-30 החודשים האחרונים מצביעים שניהם לאותו כיוון. ראשית מדד תל אביב 125. בין מאי 2021 לתחילת נובמבר 2022 (מועד הבחירות לכנסת), רשם מדד תל אביב 125 תשואה נאה של 12%. מדד בורסת נאסד"ק, שלרוב נמצא במתאם גבוה עם ת"א 125 איבד באותה תקופה 18% מערכו. כלומר, התשואה העודפת של תל אביב 125 על פני מדד נאסד"ק בתקופת ממשלת השינוי הרעועה עמדה על כ-36%. 

בין נובמבר 22' לספטמבר 23' התמונה מתהפכת לחלוטין. בעוד מדד נאסד"ק מתאושש ומזנק ב-26% תוך 10.5 חודשים, מדד תל אביב 125 עשה את הדרך ההפוכה וירד ב-5%. במילים אחרות – ממשלת "ימין על מלא" השיגה תשואת חסר של כ-32% מול מדד היחס שלה. 

וזה רק הפער הנומינלי. אם מכניסים למשוואה גם את הפיחות בשקל (כ-8% מאז הבחירות), הפער בין ישראל לעולם רק הולך וגדל. 

אילו הממשלה הזו היתה בית ההשקעות שאחראי על החסכונות שלכם – כנראה הייתם מעבירים כבר מזמן את הכסף שלכם לניהול אחראי ומקצועי יותר. 

למרבה הצער הממשלה הזו היא דווקא כן מנהל השקעות שלנו. היא זו שקובעת את עתידנו הפיננסי, התרבותי, החינוכי, המדיני, את בטחון הפנים ואת בטחון החוץ. היא זו שאחראית יותר מכל על החוסן הלאומי שהולך ונפרם מול עינינו.  

במשך 10 חודשים של שנת תשפ"ג התחולל בישראל הרס עצום בכל אחד מהפרמטרים שרשומים כאן. לקראת שנת תשפ"ד שתתחיל בסוף השבוע הקרוב נותר לנו רק לקוות שמנהלי ההשקעות שלנו סביב שולחן הממשלה יתעשתו ויזכרו שהם צריכים לעבוד עבורנו. לא עבור עצמם.

אחרת לא תהיה ברירה. נצטרך לעשות משהו שבטורקיה ורוסיה עדיין לא למדו לעשות – להחליף אותם. 

בברכת שנה טובה