הדולר כברומטר של הרפורמה המשפטית מצביע על עלייה בלחץ

בפתחה של השנה העברית החדשה, זו הזדמנות לחתור לפשרה, שכן חקיקה חד צדדית או הארכת חוסר הוודאות הכלכלית, יביאו להיחלשות משמעותית נוספת של השקל ולפגיעה קשה באטרקטיביות ההשקעה בכלכלה הישראלית ומכאן לפגיעה ישירה באיכות החיים שלנו.

וותיקי שוק ההון הישראלי זוכרים היטב את הימים בהם כל תיק השקעות נבנה כך שיכלול רכיב דולרי מינימאלי של 15%- 20%. יתר על כך, ישראלים רבים החזיקו שנים מזומן דולרי בהיקפים משמעותיים בבית או בשפת העם "מתחת לבלטה" ולפעמים אף במקפיא. 

הדולר נתפש באותם השנים כביטוח לתיק השקעות ונכס פיננסי לכל דבר ועניין ובלי קשר לריבית אשר הניב. באותם ימים מחירי דירות ננקבו בדולרים ואפילו מחיר שכר הדירה המהווה כרבע ממדד המחירים לצרכן היה נקוב בדולר ולכן השפעת עליית מחיר הדולר לאינפלציה הייתה כ- 1/3 לעומת כ- 15% כיום. 

במהלך העשורים האחרונים, כלכלת ישראל צמחה ופרחה, העודף בחשבון השוטף של ממשלת ישראל נערם בתמיכת ייצוא הטכנולוגיה והאקזיטים, יתרות המט"ח של בנק ישראל צמחו כפועל יוצא מרכישות המט"ח המוגברות שיועדו להחליש את השקל, זכינו בעצמאות אנרגטית כפועל יוצא מתגליות הגז וכך ההשקעה בדולר כנכס איבדה את האטרקטיביות שלה.

מנהלי ההשקעות למדו לנתח את תיק ההשקעות שלהם בפרספקטיבה נפרדת של חשיפה לנכסים זרים ופרספקטיבה נפרדת של חשיפה למט"ח. נקודת בחינה זו הביאה אותם להגדיר את החשיפות הרצויות לנכסים זרים ולנטרל חשיפה עודפת למט"ח שנגזרה בחשיפה מוגברת לנכסים זרים. 

החולשה של הדולר אל מול השקל במהלך העשורים האחרונים הפחיתה באופן ניכר את התאבון לחשיפה למטבע זה. עוצמת השקל נשמרה גם בתקופות גיאופוליטיות מורכבות והפחיתה בצורה ניכרת גם את הרצון של המשקיע הישראלי להשקיע באיגרות חוב זרות. 

התנודתיות הגבוהה של הדולר אל מול השקל תרמה אף היא לתיאבון הנמוך של המשקיעים להיחשף לדולר, שכן גם בשנים בהן הניב הדולר תשואה חיובית אל מול השקל היה זה במחיר של תנודתיות גבוהה. 

ציבור המשקיעים הישראלים רוכש במכולת בשקלים ומשלם את חשבונות הבית בשקלים ומשכך, סביר שעיקר נכסיו יהיו שקליים. יתר על כך, בישראל בשונה ממרבית השווקים הפיננסים המקבילים, קיים שוק איגרות חוב סחיר ומפותח של איגרות חוב צמודות למדד המחירים לצרכן. איגרות חוב אלו מקנות גידור מובנה מסוים לתרחיש של פיחות מואץ ולכן התמריץ לייצר חשיפה ישירה לדולר דעך במהלך השנים. 

הנהירה של משקיעים מוסדיים להשקעה בשוק המניות של ארה"ב הביאה לתלות מוגברת בין שער החליפין של השקל-דולר לבין המגמה בניו יורק. מכיוון שבמרבית העשור האחרון המגמה בשווקים הייתה חיובית והמשברים היו קצרים, הביאה עימה רוח גבית חזקה לשקל. 

המציאות הזו ליוותה את חיינו למעלה משני עשורים עד שהרפורמה המשפטית הגיחה לחיינו בהפתעה ושינתה באופן יסודי את התיאבון להשקעה בנכסים דולריים. 

לפי בנק ישראל, הרפורמה המשפטית החד צדדית והמחאות חסרות התקדים שפרצו בעקבותיה, הביאו לפיחות יתר של כ- 10% של הדולר אל מול השקל. הפיחות המדובר מתרחש למרות שהמגמה בשווקי המניות בארה"ב אולטרה חיובית ונתוני הבסיס של המשק הישראלי נותרו איתנים.  

הפיחות החד תומך באופן יוצא דופן בהשקעה בנכסים זרים ומקטין באופן ניכר את התיאבון להשקעה בנכסים ישראלים מהלך אשר יש לו תרומה משמעותית לפגיעה בכלכלה הישראלית. 

ככל שחוסר הוודאות סביב החקיקה גדל, כך גוברים כוחות הבסיס התומכים בפיחות נוסף, שכן ההסתברות להקטנת גידורים של הגופים המוסדיים גוברת, התיאבון של הציבור לנכסים דולרים גדל וההסתברות לפגיעה בדירוג החוב עולה. יתר על כך, מימוש חד בשוק המניות האמריקני בנקודה בה החשיפות המוסדיות הממונפות למדד ה- S&P 500 בשיאן יכולה להביא לפיחות מואץ. 

בניגוד למצב בו השקל התחזק במשך שנים ובנק ישראל רכש עשרות מיליארדי דולרים על מנת להאט את קצב התיסוף, הרי במצב של פגיעה מהותית באמון בשקל, הכוח של הבנק המרכזי מוגבל למרות יתרות המט"ח הגבוהות שצבר. 

אובדן אמון בשקל הוא אירוע מסוכן שיש למנוע את התרחשותו בכל דרך ולזמן יש משמעות מרכזית ביכולת למנוע הדרדרות במדרון חלקלק זה, אשר תביא בסופו של דבר גם לפגיעה באיכות החיים של כולנו. 

בפתחה של השנה העברית החדשה, זו הזדמנות לחתור לפשרה, שכן חקיקה חד צדדית או הארכת חוסר הוודאות הכלכלית, יביאו להיחלשות משמעותית נוספת של השקל ולפגיעה קשה באטרקטיביות ההשקעה בכלכלה הישראלית ומכאן לפגיעה ישירה באיכות החיים שלנו.

מנגד, פשרה משפטית תחזיר את שד הפיחות לבקבוק בו היה נצור שנים ארוכות ותתמוך בהשקעות בחברות ישראליות התרות אחר מקורות מימון במחירים נוחים בתקופה בה ריבית בנק ישראל ברמתה הגבוהה מזה שנים.