חות`ים, חות`ים - מורה נבוכים למשבר התובלה בים האדום

זהו רוחבו המינימלי של מצר הים באב אל מנדב שמפריד בין אסיה מצפון לאפריקה מדרום – מחופי תימן לחופים של ג'יבוטי ואריתריאה. המצר נמצא בקצה המערבי של מפרץ עדן שבמערב האוקיינוס ההודי ומחבר אותו עם הים האדום. פירוש השם הוא 'שער הקינה' או 'שער הדמעות'. לשם השוואה – רוחבה המינימלי של תעלת לה מאנש שבין אנגליה לצרפת הוא 35 קילומטר. סמוך לחופו האפריקני של המצר מצויים מספר איים קטנים, הידועים בשם "שבעת האחים" או "סוואבע".

זה מספר ספינות הסוחר שעוברות מדי שנה בבאב אל מנדב. נפח המטען שהן נושאות מגיע לכ-400 מיליון טון. פתיחת תעלת סואץ לשיט ב-1869 הגבירה מאוד את חשיבותו האסטרטגית והכלכלית של באב אל-מנדב שהפך מאז לנקודת שליטה בנתיב השיט העיקרי שבין האוקיינוס ההודי לים התיכון. 

עוד לפני פתיחת תעלת סואץ, התחוללו סביב באב אל-מנדב מאבקי שליטה, בעיקר בין בריטניה וצרפת. האי פרים שנמצא במצר נכבש על ידי צרפת במאה ה-18. לאחר מכן נכבש מחדש על ידי בריטניה ושוב על ידי צרפת.  בשלב מסוים צורף האי למושבה הבריטית עדן, ולבסוף לדרום תימן העצמאית.

200 אלף חיילים

החות'ים הם קבוצה שיעית שפעילה בתימן והצליחה להשתלט על צנעא הבירה ועל אזורים נוספים בה. ההתארגנות הצבאית של החות'ים פועלת כבר משנות ה-90 נגד השלטון התימני. הם גיבשו את הכוח שלהם מתוך הזעם על האפליה שסבלו ממנה עד אז. 

מאז הפלישה של ארה"ב לעיראק ב-2003 מסתמנת הקצנה של החות'ים ומעבר לשיח אנטי-אמריקאי ואנטי-ישראלי. במהלך האינתיפאדה השנייה התחזק אצלם גם הסנטימנט הפרו-פלסטיני. 

בשנים 2009-2004 קיימו החותים שישה סבבי לחימה נגד השלטון המרכזי בתימן. בשלב הזה איראן לא הייתה בת ברית משמעותית שלהם. רק אחרי האביב הערבי של 2011 איראן החלה לחבור אליהם. זה התחיל מגיבוי פוליטי, והמשיך באספקת נשק והדרכה צבאית.

תימן שנחשבת לאחת המדינות הנחשלות בעולם מצויה כבר שנים במלחמת אזרחים. קבוצות שונות נלחמות בה זו בזו וגורמות למוות רעב ומגפות. 

לפי אתר החדשות אל-מאסדר ניוז, הכוח של החות'ים הוא השני בגודלו בתימן אחרי הצבא הלאומי. הוא מונה כ-200 אלף חיילים. עם זאת, קיימות הערכות לפיהן מספר החיילים החות'ים גדול יותר ומתקרב ל-500 אלף איש.

החות'ים מחזיקים בטילים בליסטיים וטילי שיוט שיכולים להגיע למרחק של 2,000 ק"מ. הם הוכיחו בעבר יכולות מבצעיות באמצעות כטב"מים. אמצעי הלחימה הללו הגיעו תחילה מאיראן ולאחר מכן החלו להיות מורכבים במקום מרכיבים איראניים. החות'ים נלחמים למעשה כבר 8 שנים מול קואליציה שכוללת 12 מדינות ערביות בהובלת סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות ובתמיכת ארצות הברית.

החות'ים רואים עצמם כנושאי הדגל של המאבק הפלסטיני ומנסים למצב את עצמם מול המדינות הסוניות המתונות שלא עוזרות לפלסטינים מספיק לדעתם. הלוגו הרשמי של הארגון הוא: ”מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה על היהודים, ניצחון לאסלאם”

חלק מהספינות שהותקפו עד כה על ידי החות'ים הפליגו תחת דגל ליבריה שממוקמת במערב אפריקה. מדובר בהסדר שנקרא "דגל נוחות". 

דגל נוחות מייצג את המדינה בה רשום כלי השיט, השונה על פי רוב מן ההשתייכות הלאומית של בעליו. המונח דגל נוחות נמצא בשימוש מאז שנות ה-50' ומקורו בדגל אותו מניף כלי שיט לצורך זיהוי המדינה שבה הוא רשום. מדינת הרישום קובעת את המסגרת החוקית לתפעול כלי השיט. היא רלוונטית במקרים שבהם האונייה מובאת לדין.

נכון לתחילת המאה ה-21 למעלה ממחצית אוניות ציי הסוחר בעולם רשומות בהסדרים של דגלי נוחות. הסיבות המסורתיות לבחירת דגל נוחות כוללות תכנוני מס, שימוש בכוח עבודה זול ותקנות מקלות בעניין תפעול האונייה.

אחד התמריצים לקבוע דגל נוחות זר (לבעלי ספינות אמריקאים) הינו מס בשיעור 50% על תיקונים המבוצעים עבור אוניות אמריקאיות מחוץ לנמלי ארה"ב. 

גם תהליכי הגלובליזציה תומכים בכך. חברות הספנות המסורתיות, אשר היו לעיתים קרובות בבעלות משפחתית, נעלמו מן העולם. את מקומן תפסו תאגידי ספנות רב-לאומיים עם צוותים רב-לאומיים. לציים כאלו אין שיוך לאומי ברור ולכן נוח להם לבחור בדגל נוחות. מתנגדי תופעת דגלי הנוחות טוענים כי הם מאפשרים לבעלי ספינות שלא לקיים תקנות בטיחות מחמירות, לפגוע בתנאים הסוציאליים של אנשי צוות ולאסור עליהם להתאגד.

נכון לשנת 2022, שלוש המדינות שבהן המספר הגדול ביותר של ספינות ברישום זר הן: פנמה (9,595 אניות), ליבריה (4,295) ואיי מרשל (4,313).

מארסק 

שורה של חברות ספנות ומסחר הודיעו בשבוע האחרון על הפסקת השייט של ספינותיהם בים האדום. זאת לאחר  שכמה ספינות ששטו באזור באב אל מנדב הותקפו בירי של כטב"מים וטילים על ידי החות'ים. אחת הספינות אף נלקחה לחוף עם אנשי הצוות שלה לאחר שכוחות חמושים התקיפו אותה בעזרת מסוקים.  

הגדולה מבין החברות שהודיעו על הפסקת שייט במצר היא ענקית הסחר הדנית מארסק שנחשבת לחברת שינוע המכולות הגדולה בעולם. החברה מפעילה גם שירותי מכולות בנמלים ברחבי העולם. מניית החברה נסחרת כיום בכמה בורסות באירופה ושווי השוק שלה הוא כ-30 מיליארד דולר.

מארסק ליינס היא היחידה העסקית הגדולה ביותר בקבוצת מארסק. היא מעסיקה כ-22,000 עובדים בעולם ומפעילה קווי מכולות באמצעות כ-550 אוניות שלהן קיבולת כוללת של כ-2.2 מיליון מכולות. 

חברות הספנות אוורגרין הטייוואנית ו-Euronav הבלגית הודיעו גם הן על הפסקת שיט בים האדום. גם ענקית האנרגיה BP הודיעה השבוע כי היא מקפיאה את מעבר המכליות שלה בים האדום. 

30% מתנועת המכולות 

כ-12% מהיקף הסחורות בעולם עובר דרך תעלת סואץ שבצפון הים האדום ו-5% דרך תעלת פנמה שבמרכז אמריקה. תעלת פנמה שפעילה כ-100 שנה סובלת באחרונה משיבושים בגלל בצורת. כ-30% מתנועת ספינות המכולות העולמית עוברת בים האדום ובתעלת סואץ. כ־20% מהצריכה העולמית של נפט וגז עוברים גם הם בים האדום.

193 קילומטר

זהו אורכה של תעלת סואץ - תעלת מים מלאכותית העוברת במצרים ומחברת בין צפון הים האדום לים התיכון. רוחב התעלה נע בין 250 ל-500 מטרים ועומקה בין 10 ל-20 מטרים. היא נמתחת בין הערים פורט סעיד ופורט פואד בצפון לבין העיר סואץ בדרום.

חשיבותה הגדולה של התעלה היא מתן אפשרות לספינות הנעות בין אסיה לאירופה להימנע מהצורך להקיף את אפריקה דרך כף התקווה הטובה והאוקיינוס האטלנטי הסוער. בכך מקצרת התעלה ומוזילה משמעותית את הנתיב הימי בין אירופה לאפריקה. באוגוסט 2015 נחנכה תעלת סואץ החדשה המקבילה לתעלה הקיימת ואורכה 72 ק"מ. התעלה החדשה מאפשרת תנועה דו-סטרית של אוניות. 

9.4 מיליארד דולר 

זה סך ההכנסות שהניבה למצריים תנועה של 26 אלף ספינות בתעלת סואץ בשנה האחרונה. ההכנסה היומית נעה בין 25 ל-30 מיליון דולר. אלו הכנסות במטבע חוץ שלהן חשיבות אסטרטגית עבור מצרים. פגיעה משמעותית בשיט ספינות דרך הים האדום עלולה לגרום לפגיעה בביטחון הלאומי של מצריים. 

במרץ 2021 נפסקה התנועה בתעלת סואץ למשך כמה ימים לאחר שספינה התהפכה וחסמה את התנועה למשך שישה ימים. הנזקים לקופה הציבורית של מצריים הוערכו בכ־100 מיליון דולר. הנזק הכולל שנגרם בשישה ימים אלה למשק העולמי הוערך בעשרות מיליארדי דולרים.

בתוואי התעלה היו כבר ניסיונות קודמים לכריית מעבר ימי. אולם התעלות שנחפרו נסתמו בחול. הרומאים עשו שימוש באזור למעבר של סירות קטנות וקראו לו תעלת הפרעונים.

חפירת התעלה הנוכחית נמשכה 10 שנים והסתיימה ב-1869. החפירה נוהלה על ידי חברה צרפתית בראשותו של פרדיננד דה לספס עבור ממשלת וצרפת. על-פי הערכות שונות, כמיליון וחצי פועלים הועסקו בעבודות הבנייה וכ-125,000 מהם מתו תוך כדי העבודות, בעיקר מכולרה. 

מאוחר יותר מכרה ממשלת מצרים את חלקה בתעלה לבריטניה על מנת להחזיר הלוואות בינלאומיות. כתוצאה מכך, נכנסו כוחות בריטים לאזור ב-1882. ב-1888, אמנת קושטא קבעה שתעלת סואץ תשרת באופן שווה את כל המדינות גם בזמן מלחמה. ב-1936, בריטניה ומצרים חתמו על הסכם שיאפשר נוכחות של הצבא הבריטי בתעלה למשך 20 שנים.

בעקבות רצונו של גמאל עבד אל נאצר לגייס כספים לבניית סכר אסואן, הכריזה מצרים על הלאמת התעלה ב-26 ביולי 1956, ואסרה על אוניות ישראליות לעבור בה. בתגובה, תכננו בריטניה וצרפת את מבצע מוסקטר לכיבוש אזור התעלה בתיאום עם ישראל.  ישראל כבשה אז את חצי האי סיני ובתוך שבוע הגיעה עד לקו המים. לאחר כניסתה של ישראל למלחמה, פלשו כוחות צרפתיים ובריטיים למצרים וכבשו חלקים ממנה במטרה ליטול את השליטה בתעלה ולהפיל את שלטונו של נאצר. בתגובה המצרים הטביעו אוניות בתעלה וחסמו אותה. מדינות ערב הצטרפו כששיבשו את אספקת הנפט לעולם. בסוף, בלחץ ארה"ב, ישראל נסוגה והאו"ם הכריז על תעלת סואץ כרכוש מצרים.

התעלה שבה ונסגרה זמנית במלחמת ששת הימים ולאחר מכן במלחמת יום כיפור. היא נפתחה מחדש לתנועה רק ב-1975, בהתאם להסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים שנחתם ב-1974 ובמסגרתו נסוגה ישראל משתי גדות התעלה.