פרופ׳ טרכטנברג בראיון בלעדי למגזין FUNDER: "אפשרות לפריצה פיסקלית הרת אסון"

ההתנהלות הממשלתית נטולת ההיגיון בחלוקת הכספים הקואליציוניים אשר עלתה לכותרות כמעט מדי יום בחודשיים האחרונים, לא חמקה גם מעיניהם של בכירי הכלכלנים בישראל. יום לאחר הצגת מתווה הפיצויים המשופר של משרד האוצר לתמיכה בעסקים בזמן מלחמה, הוציאו כ־300 כלכלנים בכירים במערכת הכלכלית מכתב לרה"מ הממשלה נתניהו ולשר האוצר סמוטריץ' בו הם מדגישים כי ישראל עומדת בפני משבר כלכלי, וקוראים לשינוי בסיס התקציב לשנת 2024.

הנזק האדיר הצפוי לכלכלה הישראלית כתוצאה מהתקציב האדיר שיידרש לצרכי המלחמה ושיקום והמשק ביום שאחרי, אל מול הזרמת מיליארדי שקלים למשרדי ממשלה מיותרים ולצרכי "מותרות" של מפלגות, לא מותיר את הכלכלנים אדישים. כל שכן, את פרופ' מנואל טרכטנברג, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, מבכירי הכלכלנים בישראל שהקים את המועצה הלאומית לכלכלה, כיהן כראש הות"ת ועמד בראש ועדת טרכטנברג ב־2011.

פרופ' טרכטנברג חולק על התנהלות הממשלה והתקציב שאושר ל-2024, אשר לדבריו, הדבר האחרון שהוא עושה הוא לסייע למשק, ומן הראוי היה לערוך אותו מחדש.

"וזה ללא קשר למלחמה", אומר, "התקציב שחוקק לפני כחצי שנה 'זכה' לביקורת רבה עוד קודם לכן. מה שצף כעת בנוסף, אלו הכספים הקואליציוניים, יותר נכון, הסקטוריאליים – 13 מיליארד שקל לשנים 2023־4, אשר חלקם הגדול כבר תוקצבו השנה, ועדיין נותרה תוספת של כ־5 מיליארד שקל לשנה הקרובה. זה חסר תקדים לחלוטין".

פרופ' טרכטנברג שהיה ח"כ וחבר בוועדת הכספים של הכנסת, מכיר את הנושא היטב ומקרוב. "הכספים הקואליציוניים הסתכמו, עד לממשלה הנוכחית, בכמה מאות מיליוני שקלים, ומתוכם החלק הסקטוריאלי גרידא, היה יחסית מצומצם. היום אנחנו מדברים על סכום של פי עשרים. וכל זה כאשר בתקציב שאושר לפני כחצי לא ניתן מענה הולם לצורך בהתנעת מנועי צמיחה חדשים למשק".

טרכטנברג מרים מספר 'תמרורי אזהרה' כלכליים. "אין דיון בעניין ההייטק לדוגמה, לאן הוא מועד, ואני לא מדבר על כמה כסף יועבר לרשות החדשנות, אלא מה הכיוונים הייעודיים שלו, איזו תמיכה תהיה לאזורים שונים, לדוגמה הפודטק בצפון, האגריטק בדרום. התחלנו ממילא ממצב לא טוב עם התקציב בעקבות הרפורמה המשפטית והמחאות, המשקיעים שברחו, ואז הגיעה המלחמה וטרפה את כל הקלפים. זה מחייב לעשות בדק בית בתקציב שהיה, אבל בפועל לא עשו כלום ומתמידים באותו מתווה תקציב.

"ההרחבה התקציבית מובנת, וצריך לחוקק חוק של תקציב ייעודי לצרכים המיידיים של המלחמה. מה שאני לא יכול להבין, זה מה יהיו המקורות שלו. אחרי שמוסיפים את הכספים הקואליציוניים, אז חלק מהתקציב יגיע מגירעון וחלק יגיע מקיצוצים רוחביים".

טרכטנברג רואה בפעולות הממשלה להפניית הכספים הקואליציוניים בזמן מלחמה, ניצול ציני. "הסיבה שלא קמה פה זעקה אדירה, היא שכולנו עסוקים במלחמה, במראות הקשים שאנו נחשפים אליהם מדי ערב של ההתעללות הפסיכולוגית של החמאס", הוא אומר. "לציבור אין את הפניות הנפשית כדי להקים זעקה נגד המחדל של הכספים הקואליציוניים. זה ממש ניצול ציני של המצב – העברת הכספים הסקטוריאליים בזמן שתשומת הלב של הציבור מופנית לסוגיות של חיים ומוות. תחת המעטה הזה, נעשים המעשים הללו".

"בשנה הנוכחית, 2024, הולכת להיות נפילה כלכלית יותר קשה מהשנה החולפת", טרכטנברג מזהיר, "כי ב־2023 היו שלושה חודשים בלבד להשלכות המלחמה החל מה־7 באוקטובר, את המכה הכלכלית הקשה אנחנו נרגיש בשנה הזו".

"ראשית, תהיה ירידה ודאית בשיעור הצמיחה. יש כבר הערכות, ורביזיות של תחזיות כלפי מטה שנעשו על ידי הארגונים - החל מבנק ישראל, דרך משרד האוצר, ועד ל־OECD וסוכנויות הדירוג העולמיות.

“ברור שתהיה צמיחה שלילית לנפש, והמשמעות היא פגיעה ברמת החיים. לכן הצורך בשינוי סדרי העדיפויות הוא קריטי. ברור שתהיה עלייה בתקציב הביטחון אז נתח העוגה לצרכים אחרים יצטמצם וזה יפגע בבריאות, בחינוך, בתחבורה, ברווחה, וכו’.

“אל מול המצב הזה, יש את המשך חלוקת הכספים הסקטוריאליים וצריך להבין שמה שקואליציוני ב־ 2023, נכנס לבסיס התקציב לשנה הבאה, ואז שר האוצר יכול להכריז שאין לו יותר כספים קואליציוניים - זה האבסורד של הדבר הזה.

“למשל ‘אופק חדש’ למורים במגזר החרדי, ב־2023 זה קואליציוני, וב־ 2024 לא. זה נכנס לבסיס התקציב. לכן בשנה הבאה יגידו שרוב רובם של הכספים הקואליציוניים נעלמו, כאשר למעשה עשו להם ‘הלבנה’ בזה שהם יכנסו לבסיס התקציב”.

האיום השני על הכלכלה הישראלית, לדברי פרופ' טרכטנברג, הוא סכנה מוחשית של פגיעה במשמעת הפיסקלית, שהיא זו שהצילה את כלכלת ישראל במשברים הקשים החל משנת 1985 ועד היום.

"לפני 1985 הייתה היפר־אינפלציה והפקרות תקציבית שהביאה את 'העשור האבוד' לאחר מלחמת יום הכיפורים", מסביר טרכטנברג, "מאז היו עליות ומורדות אבל בגדול המשמעת הפיסקלית נשמרת וזה נכס צאן ברזל שאיפשר לנו לצלוח משברים עצומים תוך פגיעה כלכלית מינימלית, למשל, המשבר של 2008־9, משבר הקורונה, שעברנו אותם היטב מהסיבה שהפן הפיסקלי התנהל נכון לאורך זמן. היחס חוב תוצר ירד בצורה תלולה - ראינו את זה. ערב המלחמה היינו בפחות מ־60% וזה דבר אדיר.

"אז כל זה בסכנה. כי יש לך פה צירוף שעלול להיות קטלני – מצד אחד צרכים ביטחוניים עצומים ומצד שני המדיניות של שר האוצר שהוא לא מוכן לקצץ איפה שצריך לקצץ, והצירוף של שני אלו יכול להוביל לפריצה פיסקלית שתהיה הרת אסון".

טרכטנברג מזכיר את האמירה של ראש הממשלה בפתח ישיבת הממשלה שנערכה ב־27.11.23, לאישור התקציב ההמשכי: "פתחנו את כל הברזים".

"זו אמירה אומללה, בלשון המעטה", אומר טרכטנברג, "כי המשמעות שלה היא שיש לממשלה אפשרות להזרים כמה כסף שצריך. זה המסר ההפוך ממה שצריך לומר, והוא שהתקציב צריך להיות מופנה לצרכים הדחופים והחשובים ביותר – בין אם זה ימי לחימה ובין אם זה סיוע למפונים, ושמגבלת התקציב לא תמנע מאיתנו לעשות את זה. אבל מה שנתניהו אמר הוא שאין לנו לכאורה מגבלה תקציבית בכלל.

"כשאין מגבלת תקציב קשוחה – גם לביטחון וגם לכספים הסקטוריאליים, אז הכול בא על חשבון הציבור – החינוך, הבריאות, וכד', בין אם זה קיצוץ בשירותים, העלאת מס על ידי ביטול פטורים ממס, ו/או על חשבון גירעון.

"כך או כך, כשאין מגבלת תקציב, הציבור מממן את התקציב בסופו של דבר". הוא אומר.

"תקציב הביטחון יצטרך לגדול, זה ברור, כי יש עלויות תוספתיות. אבל המסר החשוב והמהותי הוא שאם עושים את זה ללא רסן, אם עושים את זה רק תוספתי ולא עושים בדק בית בתוך מערכת הביטחון, זה יהיה לא אחראי ולא נכון גם למערכת הביטחון עצמה. מוכרחים לעשות בדק בית בתוך המערכת. לשאול מה חשוב יותר ומה פחות, והמחדל שקרה כאן צריך להוות תמריץ מספק כדי לעשות את זה.

"אז אני בעד גידול מתון בתקציב הביטחון, שישלב את הוצאת המלחמה ויאפשר גידול בסד"כ (סדר כוחות) בעת הקרובה. אני נגד גידול משמעותי לאורך זמן, שיביא אותנו חלילה, לעשור האבוד שאחרי מלחמת יום הכיפורים.

המסר החשוב הנוסף, לדברי טרכטנברג, הוא שזו העת לחשוב היטב על מנועי צמיחה עתידיים ולא לקחת כמובן מאליו את הכספים שמופנים כיום למטרות אלו. "צריך לשאול את השאלות הקשות: מה עם מרכז ההשקעות, מה עם רשות החדשנות, מה עם הטבות המס, מה עם ההשקעות שניתנות לכל מיני מטרות, מה עם אזורי עדיפות א', התמיכה לייצוא, הכל דורש בדיקה מחדש. שום דבר לא חקוק בסלע, ומעת לעת אתה מוכרח לבחון את עצמך ולחשוב במונחים של 'זירו באדג'ט', לעשות אופטימיזציה מאפס. אל תשאל מה קורה לשקל השולי, תשאל מה קורה לשקל הראשון".

"אין כאן מספר מאגי. מה שברור הוא, מהו המסר. המשקיעים, הבנקים, חברות הדירוג, הגופים הבינלאומיים מסתכלים על המסר יותר מאשר על המספר. בגלל המלחמה ברור כי תהיה ירידה בהכנסות המדינה. ההכנסות ממסים יורדות בגלל הירידה בפעילות המשקית, הגיוס המאסיבי למילואים, העצירה בשוק המנד"ל, וכדומה.

"אם אתה אומר שבסיטואציה הזו אתה לא יכול לנקוט בפעילות פיסקלית מרסנת (קרי, קיצוץ בסך ההוצאות) כיוון שזה יביא את המשק להאטה כלכלית נוספת, ואם בו בזמן אתה ממצה כל מאמץ לשינוי סדרי עדיפויות פנימי, אז גם אם יהיה גידול מסוים בגירעון, הדבר יובן בעולם הכלכלי, וימשיכו להאמין במשק הישראלי. אבל אם אתה אומר ש'פותחים את כל הברזים' זה מסר עגום שאתה מעביר החוצה שיהדהד לרעה בדו"חות ה־OECD, ה־S&P וכדומה”.

"הריבית במשק קשורה לשלושה דברים: הראשון זה האינפלציה, השני זה הריבית בפד, והשלישי, ההתנהלות הפיסקלית. את שני הדברים הראשונים אנחנו מבינים היטב, זה קלאסי – בעת אינפלציה גבוהה צריך להעלות ריבית. מבחינת הפד – אי אפשר ליצור פער משמעותי בין הריבית בישראל לבין ארצות הברית ואירופה כי זה יפגע בשער החליפין. לגבי ההתנהלות הפיסקלית, אם הנגיד רואה התנהלות אחראית של האוצר הוא יכול להרפות בריבית, אבל אם הוא רואה סכנה פיסקלית לגידול בגירעון, הוא צופה התדרדרות שיכולה להגדיל את האינפלציה ולכן הוא לא יכול להוריד את הריבית. הנגיד נלחם למעשה, כדי לבלום את ההתדרדרות".