מיסים ונפלאות

פקודת מס הכנסה כוללת הוראה מיוחדת, לפיה חברה המקבלת דיבידנד מחברה אחרת אינה חייבת בגינו מס ובלבד שהתקיימו ארבעה תנאים מצטברים: (1) החברה המקבלת הינה תושבת ישראל לצורכי מס; (2) החברה המקבלת אינה "שקופה" לצורכי מס (כלומר, היא לא חברה משפחתית ואף לא חברת בית); (3) הדיבידנד התקבל במישרין או בעקיפין מתאגיד החייב במס חברות בישראל; ו-(4) מקורו של הדיבידנד בהכנסות שהופקו או שנצמחו בישראל.
הוראה זו, שנועדה לאפשר לחברה לשרשר את רווחיה לחברה אחרת המחזיקה במניותיה ללא תשלום מס נוסף, מקבלת מִשנה-חשיבות לנוכח שיעור המס החל על דיבידנד בידי יחידים – 20% או 25% , לפי העניין.

כך, למשל, יחיד המחזיק במניות (פרטיות/נסחרות) של חברה העתידה לחַלק דיבידנד יכול להעבירן לחברה ישראלית בשליטתו (100%), על-מנת שקבלת הדיבידנד על-ידי החברה הנעברת לא תחויב במס. בכך ידחה אותו יחיד את חבות המס בגין הדיבידנד עד למועד שבו החברה שהקים תחלק לו את הדיבידנד האמור (דחיית מס = חיסכון מס). אומנם, העברת מניות מיחיד לחברה מהווה, ככלל, אירוע מס.

עם זאת, העברת המניות כאמור תהיה פטורה ממס אם המעביר יקפיד על קיומם של מלוא התנאים הרלבנטיים לעניין זה, ובכלל זאת התנאי הדורש שהמניות המועברות לא תימכרנה במשך שנתיים (בכל מקרה, יש לדַווח לרשויות המס על העברת המניות לחברה).
להוראה הקובעת אי-חבות במס על דיבידנד בין חברות ישראליות נפקות נוספת שמקורה בכך שחברה ישראלית המוכרת מניות (פרטיות/נסחרות) של חברה ישראלית אחרת ברווח, חייבת במס רווחי הון בגין רווח זה בשיעור 24%. אומנם, בגין חלקהּ של החברה המוֹכרת ברווחים הראויים לחלוקה של החברה הנמכרת, החברה המוכרת אינה חייבת במס (בדומה לדיבידנד). ואולם, יתרת רווח ההון (הריאלי) חייבת במס בשיעור 24% (נכון לשנת-המס 2011).

לנוכח האמור, חברה העתידה למכור מניות (פרטיות/נסחרות) שגלום בהן רווח הון ריאלי החייב במס (כלומר, מדובר במכירה שנסיבותיה אינן מקנות "רווחים ראויים לחלוקה" הפטוּרים ממס בגובה מלוא רווח ההון הריאלי כאמור), תיטיב לעשות אם תבחן את האפשרות לקבל דיבידנד לפני המכירה. שהרי, קבלת דיבידנד כאמור תחליף את רווח ההון הריאלי החייב במס, בהכנסה (דיבידנד) שאינה חייבת במס.

האפשרות "להחליף" רווח הון ריאלי החייב במס בדיבידנד שאינו חייב במס עשויה להוות פיתוי ליצירת הפסד לצורכי מס "יש מאַיִן". במה דברים אמורים? כוונתנו לרכישת מניות של חברה שצברה רווחים הניתנים לחלוקה כדיבידנד, משיכת רווחיה כדיבידנד ללא חבות במס ומכירת המניות בהפסד הון.

טלו כאן, למשל, חברה ישראלית הרוכשת מניות של חברה ישראלית אחרת בתמורה ל-1,000,000 ש"ח. לצורך הדוגמה נניח, כי לחברה הנרכשת אין נכסים מֵעֵבר למזומנים בסכום זה שניתן לחַלקם כדיבידנד. בסמוך לאחַר הרכישה, מושכת החברה הרוכשת את מלוא המזומנים כאמור כדיבידנד, וזאת ללא חבות במס. לאחר מכן, מוֹכרת החברה את המניות בתמורה בשווי אפס, שהרי זהו ערכָּן של המניות, בהיעדר המזומנים. כתוצאה מכך, נוצר לחברה הפסד הון בסך 1,000,000 ש"ח.

המצב שתוּאר לעיל היה לצנינים בעיני המחוקק. לפיכך, הוּספה לפקודת מס הכנסה, במסגרת תיקון 132, הוראה "אנטי-תכנונית" מיוחדת (סעיף 94ג).

לפי הוראה זו, במכירת מניות (לרבות מניות נסחרות) בידי חברה, שתוצאתה היא הפסד הון, יש להקטין את ההפסד כאמור בגובה סכום הדיבידנד ברוטו (קרי: לרבות המס שחל, ככל שחל, בגינו), בערכּוֹ הנומינלי, שקיבלה החברה המוֹכרת, בתקופת 24 החודשים שקָדמו ליום מכירת המניות ("התקופה הקובעת"), ובתנאי שלא שולם בגין הדיבידנד מס בישראל או ששולם בגינו מס בישראל בשיעור הנמוך מ-15%. היה וסכום הדיבידנד עולה על הפסד ההון, היתרה העודפת אינה הופכת להכנסה, דהיינו הפסד ההון מוקטן לכל היותר עד כדי איפוסו.

לדוגמה: ביום 31.12.2009 קיבלה חברה א' דיבידנד במזומן בסך 1,000,000 ש"ח מחברה ב'. חברה א' לא חויבה במס בישראל בגין הדיבידנד כאמור, שכן שתי החברות ישראליות. ביום 1.1.2011 מכרה חברה א' את מניותיה בחברה ב' תוך היווצרותו של הפסד הון בסך 3,000,000 ש"ח. בשל הוראות סעיף 94ג לפקודה, הפסד ההון שיוּתר לחברה א' יהיה בסך 2,000,000 ש"ח בלבד. אילו מכירת המניות באותו מועד הייתה מסתיימת בהפסד הון בסך 500,000 ש"ח, היה הפסד זה מתבטל והיתרה לא הייתה הופכת להכנסה. אם, לעומת זאת, מכירת המניות הייתה מבוצעת ביום 1.1.2012 או מאוחר יותר, מלוא הפסד ההון היה מותר לחברה א' בקיזוז, באשר חלפה התקופה הקובעת להחלת הוראות הסעיף.

יצוין, כי עניינו של סעיף 94ג בהפחתת סכום הדיבידנד כאשר מדובר במכירה שהסתיימה בהפסד הון. דהיינו, הוראות הסעיף אינן חלות כאשר מדובר בהפסד שנוצר במסגרת עסק.
כמו-כן, הוראות הסעיף אינן חלות כאשר תוצאת המכירה היא רווח הון, דבר המותיר פתח לתכנוני מס מעניינים.

לבסוף יצוין, כי האישורים הנשלחים בכל שנה מהמוסדות הכספיים למשקיעים השונים (יחידם וחברות) והכוללים פירוט של הרווחים/הפסדים ממכירת ניירות-ערך נסחרים בשנת-המס הקודמת (טופס 867) אינם מתחשבים בהוראה הקבועה באותו סעיף 94ג. כלומר, לגבי משקיעים שהם חברות, האישורים עשויים לכלוֹל הפסדים שאינם מותרים, כולם או חלקם, בקיזוז, והכללתם בדו"ח השנתי ללא ביצוע ההתאמות הנדרשות עשויה לגרום לדיווח שגוי, על כל המשתמע.

הכותב הינו הבעלים של משרד עורכי-דין, המתמחה בתחומי המיסוי השונים.