אתיקה תאגידית משתלמת, גם למעסיקים

ראש עיריית ניו יורק, בלומברג, הודיע זה מכבר על כוונתו לפטר כ-6000 מורים ממערכת החינוך בעיר. התואנה, כמו ברבים ממקרי הפיטורים, היא הצורך לצמצם את הגירעון בתקציב העירייה. הנימוק אינו זר לאוזניים ישראליות. אצלנו מקצצים בתקציבים הציבוריים בתדירות גבוהה. גם המגזר הפרטי משתמש בפיטורים ככלי, במיוחד בעיתות של קיפאון או בעת מיתון כלכלי שבהן הרווחים קטנים, ומעוררי חרדה בקרב בעלי המניות.

מצד אחד חרדים האחרונים להשקעותיהם ולרווחיהם, מצד אחר הפיטורים פוגעים בפרנסתם של עובדים בעלי משפחות. לא פעם מחודדת ומוצגת דילמה זו, על ידי ההנהלה בבוטות: או שהחברה תקרוס ולאף אחד לא תהיה פרנסה, או שרק חלק מהעובדים ישלמו את המחיר, ובכך יבטיחו את פרנסתם של כל הנותרים לעבוד.

מעטים המנהלים שמוכנים לשנס מותניים בעיתות מצוקה כאלה ולשתף את העובדים בהחלטה על גורלה של החברה. בדרך כלל תהליך הפיטורים מוכן מבעוד מועד במחלקת משאבי אנוש, ובסודיות גדולה. לא משתפים את העובדים בתהליך עד לרגע האחרון. במקרים רבים העובדים מרגישים את התכונה במסדרונות, וכתוצאה מכך האווירה בחברה מורעלת. עובדים משקיעים זמן באיתור מידע חסר, מרכלים, מעבירים, לא פעם, מידע שגוי, ובכלל החרדה בקרבם אינה מעודדת פריון בתקופה זו. יותר מכך, עובדים החווים גלי פיטורים מסוג זה הופכים למנוכרים למקום עבודתם.

כבר שמענו וקראנו על עובדים ששמעו על פיטוריהם רגע או שניים לפני שההודעה הרשמית הגיעה אליהם ונצלו פרק זמן קצר זה לעשיית שמות בציוד העבודה אצלם, או בחבלה במאגרי מידע ועוד. הנותרים שגורלם שפר בסבב זה יודעים כי הם חיים על זמן שאול.

אווירה מאיימת מסוג זה איננה מנוף עסקי או יצרני מתאים. להיפך, יש באווירה כזאת לפגום ישירות במוטיבציה של העובדים, ובהרגשת השייכות והאכפתיות שלהם כלפי מקום העבודה שלהם. פיתרון אחד למצבים אלה הוא שיתופם של העובדים מבעוד מועד במשבר וצירופם למעגל המחליטים – מקבלי האחריות ביחס אליו. אפשר במקרים מעין אלה לבצע קיצוצים רוחביים בהסכמת העובדים. בכלל נכון הוא לערב בתהליכים משמעותיים כאלה את העובדים שייטו להרגיש אחראים להחלטות שהם מקבלים. נכון, הדבר נתפס אצל רוב המנהלים כמאיים מדי ולכן ימאנו לנקוט בצעדים כאלה. אבל בתכנון לטווח רחוק הצעד עשוי להתברר כמועיל, לא כל שכן כמוסרי.

ההכרה בעובדה שהעובדים אינם משאב, אלא שותפים ובעלי עניין באחד המעגלים הקרובים היותר, היא מפתח לקיימות עסקית. תאגידים רבים בעולם הרחב הפנימו זאת. במחקר שנערך בשנים האחרונות נמצא כי בין 350 התאגידים הגדולים הנסחרים במדד FTSE בבריטניה אלה שהנהיגו מדיניות ברורה של אחריות תאגידית וצופן אתי השיגו צמיחה של 4% עד 8% בשבע השנים מתוך ה-8 האחרונות. לנו נותר רק לקוות שנאמץ, באופן גורף, תרבות ניהולית המבטאת אחריות התאגיד כלפי עובדיו.

מיזוגים

במרוץ העסקים של היום אלה היודעים לנצל הזדמנויות להתרחבות מהירה עשויים להגביר את סיכויי ההישרדות והרווחיות שלהם. לא פעם חברות נקנות על ידי חברות אחרות והן עוברות מיזוג לתוכן. סיפור קצר הינו סיפורה של חברת הייטק מקומית שנרכשה על ידי חברת הייטק גדולה ומבוססת ממנה בחו"ל (הפרטים המזהים הוסרו לבקשת החברות (לא כדאי לומר – לקוחות?). הידיעות המוקדמות על המיזוג הצפוי לא היו נחלתם של רבים בחברה המקומית. רק קומץ של מנהלים הכיר את הפרטים. חלקם אף נתפסו לחרדה, שהרי לא כולם יוכלו להמשיך את דרכם בחברה החדשה. זו דרכם של מיזוגים שמבטלים כפילויות של תפקידים וחוסכים כך בעלויות.

חרדה זו התעצמה והתרחבה כאשר הסכם המיזוג נחתם סופית והודעה מתאימה הועברה לכל העובדים. מקור נוסף לחרדה היה העדר ההיכרות של העובדים עם הנהלים והסטנדרטים לעבודה של החברה שלתוכה יתמזגו. הם הרי יצטרכו ללמוד מחדש את התרבות הארגונית החדשה ובזמן זה עובדיה הותיקים של החברה החדשה יהיו בעלי יתרון על פניהם. בשלב זה נשכרו שירותינו לעצב תכנית להטמעת ערכי החברה בקרב העובדים החדשים והותיקים גם יחד. תכנית זו כללה היכרות עם קוד האתיקה של החברה, עם זהותה התאגידית, עם הסטנדרטים לביצוע המשימות ואף עם שפתה הארגונית. הפעלת התכנית אפשרה למתן את החרדה שפגעה באווירת העבודה וביעילות ניצולו של הזמן. התכנית בטאה עבור העובדים החדשים את מחויבותה של החברה החדשה לכלל העובדים שהחליטה להמשיך להעסיק.

בנוסף, יצרה התכנית הזדמנות לכלל העובדים להכיר ולנסח מחדש את ייעודם העסקי והמקצועי. שאלונים שמולאו על ידי העובדים במרווחים של חודש ושישה חודשים בהתאמה הצביעו על התגבשותה של הרגשת שייכות בקרבם לחברה החדשה ועל היכרותם עם עולם מוצריה ודרכה העסקית. בהשוואה שנערכה בהנהלת החברה בין המיזוג הזה למיזוג קודם עלה כי תפוקת העובדים החדשים לאחר המיזוג עלתה ב-20% על זאת של מחזור העובדים הקודם שמוזג בחברה, וכי עוד עולה מהנתונים כי זמן ההסתגלות לדפוסי הפעילות של סביבת העבודה החדשה קוצרו ב-45% בממוצע.

השבוע למדנו כי תאגידים יכולים לשלם מחיר על התנהלות לא תקינה מול לקוחותיהם. למרות הוראותיה המפורשות של הנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, במשרד המשפטים, לאגד ולחברת קווים להפעיל כריזה במהלך נסיעותיהן לטובת נוסעים עוורים, נתגלה עתה שהן לא מלאו אחר ההוראות. כתוצאה הוגשו נגדן השבוע כתבי אישום פליליים. אגד וקווים אינם התאגידים היחידים שפועלים תוך התעלמות מחובתן כלפי ציבור הלקוחות ושאר בעלי עניין. גם כי"ל מנהלת זה זמן מסע ציבורי שמטרתו להשיג את מימון המדינה להחזרת הסביבה לקדמותה.

על החברה הוטל לאחרונה לשאת בעלויות ניקוי המלח מבריכות האידוי שיצרה, עלויות שמסתכמות בכ-7 מיליארד שקלים. בהקשר זה קציר המלח שכי"ל מבצעת בבריכות האידוי שלה היא פעולה חיונית כדי שהמלונות על קו המים לא יוצפו במים כתוצאה מהגבהת פני הים, בגין כריית מינרלים ממי הים. כי"ל אמנם מכירה בחובתה לטפל ולסלק את משקעי המלח מבריכות האידוי שהיא מייצרת בתהליך הפקת המינרלים מים המלח, אלא שאינה מכירה בחובתה לממן את הקציר. כך עולה מראיון שנתן, בשבוע שעבר, לגלובס בכיר בכי"ל, דני חן.

יש באלה כדי להצביע על כי"ל כמו גם על אגד וקווים כמי שאינם מגלים הבנה ורגישות מספקות לאחריות הרובצת עליהם כתאגידים בחברה הישראלית. מעניין יהיה לדעת האם אלו מבין החברות הללו,  שמפרסמות לציבור מדי שנה דוחות קיימות שונים, יכללו נושאים אלה בין מה שעליו ידווחו. גילוי של אחריות תאגידית נאותה מצידם היא ההכרה כי הם, כמו כל אזרח אחר, אמורים להתנהל באופן ההגון ביותר בציבור, והגון פירושו, בהקשר זה, שהחזק עוזר מיוזמתו לחלשים ממנו.

דני חן מכי"ל טוען כי באחריות למימון פעילות קציר המלח נושאת המדינה, קרי כולנו, ולא כי"ל שמרוויחה מהפקת המינרלים מים המלח. הוא מוסיף לטעון כי כי"ל כבר מבצעת פעולות מסוימות 'הגנות ביניים' בלשונו, שנועדו למנוע את החמרת המצב בקו החוף, ואף מממנת כ-40% מעלויות אלו. חלוקת האחריות בינה למדינה מוסדרת בהסכמים משפטיים שונים, מזכיר חן, אלא שיהיו ההסכמים אשר יהיו תהליך הצטברות המלח אינו פוסק לרגע, וזה מאיים לפגוע בקו החוף, אם לא תינקטנה בהקדם פעילויות ניקוי מתאימות. גילוי של אחריות מצידה של כי"ל הוא להתחיל בקציר המלח כבר עתה ולא להתנות אותו בהשגת הסכם מול המדינה. הדבר ייזקף לטובתה. באופן דומה הנהגה מלאה ודחופה של כריזה בקווי אוטובוס שונים לטובת אוכלוסיית עוורים תבטא את נכונותם של אגד ושל קווים לפעול מתוך הכרה באחריות המוטלת עליהם כאזרחים הגונים.

בהקשר זה ניתן לספר את סיפורה של פורד פינטו

יצרנית המכוניות הגדולה פורד שווקה בשנות השבעים דגם זול במיוחד של מכונית משפחתית קטנה תחת השם 'פורד פינטו'. הכל נראה לתקופת מה כעולה יפה. לאחר זמן לא רב החלו להצטבר דיווחים בחברה על תאונות עם פגיעות בנפש שבהן היו מעורבות מכוניות אלו. לאחר עיבוד הפרטים הראשוני עלה כי מכוניות רבות מאלו שנחבטו מאחור על ידי מכוניות אחרות, במהירות קטנה יחסית, עלו באש, ולא פעם נוסעיהן נכוו קשות או ממש נשרפו למוות.

נסתבר כי בדגם ה'פינטו' מיכל הדלק הותקן מאחור באופן כזה שהפך פגיע במיוחד לחבטה חזקה, שגרמה לו לדליפת הדלק ומכאן להצתתו המרחק היה קצר. מהנדסי החברה הציגו בפני הנהלת החברה את האפשרות לקרוא למכוניות לתיקון במוסכי החברה ושם יותקן בהן חלק המבטל את התבקעות מיכלי הדלק בזמן תאונה. בתגובה לאירועים אלה התכנסה הנהלת החברה כדי לגבש את תגובתם. עורכי הדין ומומחי הביטוח של החברה העלו כי החברה עומדת בפני הוצאה כלכלית גדולה בכל מקרה. האפשרות הראשונה היא לקבל את עמדתם של המהנדסים ולקרוא לתיקון את כל המכוניות מסוג 'פינטו' שפורד כבר מכרה, בעוד האפשרות השניה הייתה להכין את החברה לתביעות נזיקין של נפגעי התאונות ושל שאריהם.

החישובים שמומחים אלה ערכו הראו כי העלות המשוערת של התיקון גדולה לאין שיעור לפורד מתשלום הפיצויים לנפגעים, ובהתאם לכך הוחלט לאמץ את האפשרות הזולה אך הפסולה מבחינה אתית, ולהתמודד עם הנפגעים במגרש הפיצוי הביטוחי. למצער תאונות אלו לא פסקו ולבסוף פורד נתבעה והורשעה בבית המשפט במקרים שונים. במקרה אחד היא חויבה לשלם מה שנחשב עד לאותה עת סכום הפיצויים הגדול ביותר בהיסטוריה - 129 מיליוני דולרים. דבר שפגע בה אנושות. ייצור דגמי ה'פינטו' הופסק, ותהליך שיקומה ארך שנים רבות. אילו התקיימה בפורד תכנית אתיקה או אווירה אתית מתאימה יש לשער שהסיכויים של החברה לקחת על עצמה סיכונים עצומים כאלה היו קטנים או מתבטלים לגמרי. במקרה פורד הודגש שוב הקשר החזק בין (העדר) אתיקה ל(העדר) הישגים עסקיים.

הכותבים הינם מנכ"לים ב'תובנות להישגים'

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.