1. דברי פתיחה והודעה על שינויים
לא אכתוב יותר את הדו”ח השנתי של ברקשייר ולא אנאם באריכות באסיפות השנתיות. גרג אבל יהיה המנכ”ל, הוא אדם ישר וחרוץ, ומגיע לו הצלחה. אמשיך לשלוח לכם מסר חג ההודיה שנתי.
2. סיפורי ילדות ונעורים
עם התקרבות חג ההודיה, אני מודה ומופתע על מזלי שבגיל 95 אני עדיין כאן. בילדותי לא נראיתי מועמד מבטיח לכך.
סיפור קצר משנת 1938: חוויתי כאב בטן חריף והרופא המקומי, ד”ר הוץ, הגיע לבדוק אותי וחשב שאחלים עד הבוקר. בלילה הוא החליט לשלוח אותי לבית החולים לניתוח חירום – מה שהציל את חיי.
שלושת השבועות בבית החולים עברו בקרב נזירות, ולמדתי ליהנות ממעמדי כמרצה קטן. קיבלתי ערכת טביעות אצבעות מאמי, ולקחתי טביעות מכל הנזירות – מתוך פנטזיה שאחת מהן תהפוך לפושעת ו-FBI ייעזר בי.
3. דמויות מפתח והשפעות באומהה
לאורך השנים גיליתי כמה אנשים משמעותיים חיו סמוך אליי באומהה – למשל, צ’ארלי מונגר, ידידי לאורך 64 שנה, שכמעט עבד איתי במכולת המשפחתית בילדות אבל לא נפגשנו עד 1959. צ’ארלי היה עבורי מורה ומגן, ולא רבנו לעולם.
בשנות ה-50 קניתי את ביתי היחיד באומהה, קרוב למשפחה ולמכולת. פגשתי בו גם את דון קיואו, שגר מול ביתי והיה לימים נשיא קוקה קולה ומנהל בברקשייר.
סטאן ליפסי, מי שמכר לבאפט את עיתון Omaha Sun וניהל בהצלחה עיתון בבאפלו, היה שכן. גם וולטר סקוט, שהוביל את חברת MidAmerican לחברת ברקשייר, חי באזור.
אפילו גרג אבל, מנכ”ל העתיד, ועג’יט ג’יין חיו באומהה תקופה מסוימת. אולי באמת יש משהו במי השתייה של אומהה.
4. החיים באומהה מול ניו יורק
חייתי תקופה קצרה בוושינגטון הבירה ובניו יורק, אך במהרה חזרתי לאומהה ומעולם לא עזבתי. כל ילדיי ונכדיי התחנכו כאן, בבית ספר ציבורי בו למד גם אבי ואנשים משמעותיים נוספים בעסקי ברקשייר ונברסקה.
אני מרגיש שמזל גדול ליווה אותי, פשוט להיות יליד אומהה, במרכז אמריקה.
5. הזדקנות, מזל וערך הרפואה
בעניין גילי – אינני בא ממשפחה אריכת ימים במיוחד, אך שלושה רופאים באומהה הצילו את חיי בשלוש הזדמנויות. הגעתי לגיל-95 בעיקר בזכות מזל. מי שמגיע לגיל גבוה זקוק להרבה מזל – להימנע ממכשולים, תאונות ועוד…
Lady Luck איננה הוגנת; הרבה מהעשירים והמובילים קיבלו יותר מהמזל מאחרים. נולדתי לבן, גבר, בריא, חכם ובאמריקה – וואו! אחותי הייתה לא פחות חכמה, אך העתיד שלה היה שונה.
כעת, כשאני זקן – Father Time, לעומת זאת, הוא בלתי מנוצח, וכל אחד מסיים אצלו כ”הפסד”. גישה אופטימית עוזרת, אך ההידרדרות באה לבסוף.
6. המלצות פילנתרופיה וירושה
הילדים שלי כולם בני 67 ומעלה, ולכן עליי להאיץ הענקת רכוש לקרנות שלהם כל עוד הם פעילים ובריאים. הם בוגרים, חכמים ומנוסים, ויש תחליפים ראויים לקרנות במידת הצורך.
עצותי להם לשימוש בכסף: אל תנסו להצליח בכל מחיר – תעשו עבודה טובה יותר מהממשלה והפילנתרופיה הרגילה וזה מספק. הניסיון שלהם גדל עם השנים, והם עובדים קשה, כל אחד בדרכו, לעזור לאחרים.
7. ניהול חברות – סיכונים ותרבות
האצת התרומות איננה מעידה על שינוי בגישתי לברקשייר – גרג אבל עונה על כל הציפיות שלי כמנכ”ל. מקווה שברקשייר תזדקק רק לחמישה-שישה מנכ”לים ב-100 השנים הבאות.
יש סיכון של דעיכה מנטלית למנהלי חברות, צריך לשים לב לכך ולפעול. ניסיון להקטין פערי שכר הוביל רק לגידול בקנאה ובשכר, סביבה שדירבנה משכורות מנופחות.
8. מצב החברה והעתיד שלה
לעסקי ברקשייר עתיד טוב מהממוצע, אך גודלה מגביל אותה בהשוואה לחברות קטנות יותר. אך הסיכון לקריסה נמוך מאוד. תמיד ישמרו על ניהול שקוף וראוי.
מחיר המניה יכול לנוע באופן חריג, לפעמים ירידות של 50% – אל תיכנעו, אמריקה ו-ברקשייר תמיד חזרו לעצמן.
9. מסר אישי לסיום
מרגיש שבחצי השני של חיי אני טוב יותר מאשר בראשון. העצה שלי: אל תרדפו אחרי טעויות – תלמדו מהן ותמשיכו. תמיד אפשר להשתפר. תבחרו גיבורים טובים ותחקו אותם.
אל תסמכו על טעות עיתונאית – (נובל החליט לשנות את דרכיו אחרי שחשבו שהוא מת וכתבו עליו דברים רעים) תחליטו איך תרצו שיזכרו אתכם, וחיו בהתאם. גדולה לא באה מכסף, פרסום או כוח – אלא מהעזרה לאחרים. טוב לב עולה אפס, והוא בעל ערך בלתי נתפס. כלל הזהב תמיד מועיל.
מודה, גם אני הייתי חסר תשומת לב פעמים רבות, אך למדתי מהחברים שלי להשתפר.
זכרו – גם מנקה הבית אנושית בדיוק כמו היו”ר.
מאחל חג הודיה שמח לכל מי שקורא – אפילו ל”מעצבנים”; אף פעם לא מאוחר להשתנות.
10. מידע על ברקשייר האת’ווי
ברקשייר וחברות הבת שלה פועלות בביטוח, אנרגיה, תעשייה ותחבורה, שירותים וקמעונאות. מניות החברה נסחרות בניו יורק – BRK.A ו-BRK.B.

וורן באפט, צילום: אודי אלוני


