הדרך להורדת יוקר המחיה לעבר הרמות ששררו טרם פרוץ הקורונה עדיין ארוכה - גיליון FUNDER

אמנם ההתמקדות כיום, מטבע הדברים, הינה במחירי האנרגיה המזנקים, אך מנתוני ה־OECD עולה כי הדרך להורדת יוקר המחיה לעבר הרמות ששררו טרם פרוץ הקורונה עדיין ארוכה. השיח הכלכלי כיום עוסק רובו ככולו בהשלכות עליות תעריפי הנפט והדלקים על האינפלציה העולמית.

הטיעון הוא שהתייקרות מקורות האנרגיה הינה הגורם המוביל שימנע מהריביות בעולם להמשיך לרדת, לאחר שההורדות כבר החלו, למעשה, תחת הרושם שברוב המקרים התפרצות האינפלציה נבלמה והיא הולכת ומתכנסת לרמות היעד. אך האם הדבר אכן כך? התשובה לשאלה זו תלויה בתקופת הזמן שנבחנת. נזכור, כי בגוש האירו, לדוגמא, מחשש שהאינפלציה תרים שוב את ראשה, הריבית חדלה לרדת כבר לפני מספר חודשים והציפיות היו שלא תרד לכל אורך השנה.

גם השלכות ממכסים החדשים של ארצות הברית על האינפלציה העולמית היו מרחיבות וגם בגללן הבנקים המרכזיים הפכו מהוססים יותר לגבי המשך הפחתות הריבית. אך הנתון המעניין ביותר עולה, להערכתי, מנתוני ה־OECD שפורסמו לאחרונה. הנתונים הללו קושרים בין שיעורי האינפלציה התקופתיים במדינות השונות לבין יוקר המחייה שלהן – המהווה תוצאה של עליות מחירים מצטברות לאורך זמן.

מהנתונים עולה, עוד לפני התפרצותם האחרונה של מחירי הדלקים, כי גם לאחר התמתנות האינפלציה ברוב מדינות ה־OECD, רמת המחירים עדיין גבוהה, בממוצע, בכ־36% משהייתה לפני פרוץ מגפת הקורונה. על מנת לספק נקודת ייחוס, לו הייתה האינפלציה עולה, בממוצע, 3% מדי שנה ב־6 השנים שחלפו מאז התפרצה הקורונה – אחוז אחד יותר מרמת היעד המקובלת של 2 אחוזים – הייתה רמת המחירים עולה פחות ב־20% בתקופה זו. לכן, ההתמקדות הנוכחית בשוק הנפט בעייתית ומפספסת, אני חושש, את התמונה הרחבה.

נכון, קשה יותר למקד את תשומת הלב בתהליכים ארוכי טווח בעתות משבר, אך אין ברירה וזה הדבר הנכון לעשותו. לא זו בלבד, מהנתונים עולה, כי מוצרי היסוד רשמו את הזינוק החד ביותר – מחירי המזון עלו 47.5% ומחירי האנרגיה ב־40.8% בפרק זמן של שש שנים בלבד.

הבעייתיות של הממצא הזה כפולה: ראשית – מוצרי המזון מהווים חלק גדול יותר מסל המוצרים והשירותים של מדינות ואוכלוסיות חלשות כלכלית – מה שלאורך זמן מייקר עוד יותר את עלות המחייה ומגדיל את פערי אי השוויון בין מדינות ובין קבוצות הכנסה.

שנית – למדיניות הריבית בכל מדינה השפעה מוגבלת בלבד על מחירי האנרגיה, כך שכל התפרצות – כגון זו שהעולם חווה כעת – תגרור עלייה מהירה של לחצי המחירים מצד ההיצע – תוך יכולת תגובה קטנה ביותר של הבנקים המרכזיים.

למען האמת, טורקיה כלולה ברשימת ה־OECD ועליית האינפלציה שם בשש השנים האחרונות – 736% - מטה כלפי מעלה את הנתונים. עדיין, מדובר בפער גבוה למדי בין האינפלציה המצטברת בפועל לבין האינפלציה שהייתה נרשמת לו היו המחירים עולים בהתאם לאמות המידה הרצויות. בתוך כך, גם אי השוויון בפועל גדול מכפי שיכול היה להיות. זו, כמובן, סוגיה כלכלית וחברתית, שמחירי אנרגיה, מזון וסחורות בכלל גבוהים – ככל שיימשכו – רק יחריפו.

בשורה התחתונה, אמנם ההתמקדות כיום, מטבע הדברים, הינה במחירי האנרגיה המזנקים, אך מנתוני ה־OECD עולה כי הדרך להורדת יוקר המחיה לעבר הרמות ששררו טרם פרוץ הקורונה עדיין ארוכה וכי האינפלציה הליבתית, או השורשית, עדיין גבוהה, והייתה כך עוד לפני שהמחירים זינקו והרבה אחרי שהעלאות הריביות בעולם הסתיימו.