מחדל המיגון בצפון: "נחצו כל הקווים האדומים בין המדינה לאזרחים – הפקרה תחת אש"

הירי המתמשך לעבר יישובי הצפון במהלך החודשים האחרונים אינו רק אירוע ביטחוני, אלא גם מבחן עומק לאחריות המדינה לתושביה במיוחד בגבול הצפון, ובראשן סוגיית המיגון. בעוד מערכות ההגנה האקטיביות מצליחות  ליירט חלק ניכר מהאיומים, המציאות בשטח חושפת תמונה מטרידה בהרבה, אלפי דירות בצפון בחזית ללא ממ"ד תקני, מבנים ישנים ללא כל פתרון מיגון, ופער עמוק בין אזורי ביקוש במרכז, לבין הפריפריה הצפונית.

נתונים שפורסמו בשנים האחרונות על ידי מבקר המדינה, הלמ״ס, והכנסת, מצביעים על כך שחלק משמעותי מהמלאי הישן בצפון נבנה לפני תקנות המיגון המודרניות, מה שמותיר אוכלוסיות שלמות חשופות. כאשר הירי הופך לשגרה ולא לאירוע נקודתי, המשמעות  הביטחונית והכלכלית מתרחבת מעבר לנזק הישיר,  ופוגעת גם בביטחון הבסיסי של האזרח במדינה, ובתחושות קשות של הפקרה.

בפאנדר עסקנו רבות ובעקביות בנושאי המיגון, בדגש על קו העימות בצפון, והזנחת הנושא.
 

האחראים ידעו שמצב המיגון בצפון חמור

לפי נתוני  דוחו"ת מבקר המדינה, הלמ"ס, ומסמכי "מרכז המחקר והמידע של הכנסת", חלק גדול מהמלאי הדיור בצפון נבנה לפני שנות ה־90, ולכן אינו כולל ממ״ד תקני. תרשים 1 מתאר את מצב המיגון בשפל במדינה, כאשר 33% מהתושבים חסרי מיגון, והמצב החמור במיוחד בצפון מתואר בטבלה 2. המשמעות היא שבאזורים רבים בגליל העליון והמערבי, שיעור הדירות ללא מיגון מגיע ל־70% ואף יותר. כאשר מדובר באזור שבו מתגוררים כ־1.5 מיליון תושבים, מדובר בחשיפה רחבת היקף ולא בבעיה נקודתית, מה עוד שההתרעה בגבול הצפון נימדדת בשניות וברבים מישובי הצפון ללא התרעה כלל. בעוד שבישראל כולה שיעור הדירות עם ממ״ד מוערך בכ־40%-45%, בצפון הנתון נמוך בהרבה ולעיתים עומד על 20%–30% בלבד. פער זה מייצר מציאות שבה דווקא האזורים החשופים ביותר לאיומים ביטחוניים הם גם הפחות מוגנים. התוצאה היא סיכון ממשי לחיי אדם, לצד פגיעה בביטחון האישי של התושבים, אך מעבר לכך, מדובר גם בפגיעה כלכלית מתמשכת בשוק הנדל״ן המקומי בוודאי בתקופת מלחמה. דירות ללא מיגון הופכות לפחות אטרקטיביות, במיוחד בתקופות של הסלמה ביטחונית. משקיעים נוטים להתרחק מאזורים שבהם רמת הסיכון גבוהה. גם רוכשי דירות למגורים מתחילים להציב ממ״ד כתנאי בסיס ולא כתוספת. כך הופך פער המיגון לבעיה מערכתית שמעצבת מחדש את מפת הביקושים לדיור בישראל, בכל הארץ, אך בדגש על אזור הצפון במיוחד כיום, אזור המופגז ללא הפסקה וללא הפוגות.

גם מי שרוצה ממ״ד לא יכול, חסמים עלויות ובירוקרטיה

גם כאשר תושבים בצפון מבינים את גודל הסיכון ומבקשים להוסיף ממ״ד, המציאות התכנונית והכלכלית מציבה בפניהם חסם כמעט בלתי עביר. בניית ממ״ד בישראל אינה פעולה מיידית, אלא תהליך ממושך הכולל תכנון אדריכלי, אישורים הנדסיים ולעיתים גם היתרי בנייה מורכבים. משך הזמן הכולל נע בין שלושה לתשעה חודשים בממוצע, כאשר שלב הביצוע עצמו נמשך כחודש עד חודשיים בלבד. המשמעות היא שבמצב של ירי מתמשך, אין אפשרות ריאלית לספק פתרון מיגון מיידי לאוכלוסייה. גם העלות אינה מבוטלת, כאשר בניית ממ״ד סטנדרטי נעה בין כ־120 אלף ל־200 אלף שקלים לדירה, ובמקרים מורכבים אף יותר. עבור משקי בית רבים בפריפריה הצפונית מדובר בסכום שאינו נגיש כלל, במיוחד בתקופה של חוסר ודאות כלכלית ובטחונית, וללא תמיכת המדינה. כך נוצר מצב שבו גם מי שמבין את הסיכון אינו מסוגל לפעול. הפער בין הצורך לבין היכולת הופך את בעיית המיגון לבעיה מבנית ולא נקודתית. למעשה, גם החלטה ממשלתית מיידית לא תוכל לספק פתרון בטווח הקצר. המשמעות היא שהאוכלוסייה תישאר חשופה גם בסבבי הלחימה הקרובים. מדובר בכשל מערכתי, שממחיש עד כמה התלות בממ״ד כפתרון להגנת התושבים, אינו זמין. ובפועל, הפתרון קיים על הנייר בלבד עבור חלק גדול מהתושבים.

כמה זמן וכסף נידרשים למיגון הצפון? הערכה כלכלית שממחישה את עומק המחדל

גודל המחדל בא לידי ביטוי בעובדה שעד היום למרות החלטות ממשלה, לכאורה תכנון תקציבי, ובעיקר הרבה הבטחות סרק, למרות שהכתובת היתה על הקיר, לא עשו הרבה.

כאשר מתרגמים את פערי המיגון למונחים כלכליים, מתקבלת תמונה דרמטית במיוחד. אם מניחים כי מאות אלפי דירות בצפון חסרות ממ״ד, ועלות ממוצעת להוספת ממ״ד עומדת על כ־150 אלף שקלים, הרי שהיקף ההשקעה הנדרש מגיע לעשרות מיליארדי שקלים. זמן ממוצע להתקנת ממ"ד במקביל  לקבלת האישורים הנידרשים, נע בין 3 ל-6 חודשים, ומאוד תלוי באופי המקום המיועד לממ"ד, הבנייה, מורכבות הגישה ועוד. גם בתרחיש שמרני של כ־200 אלף דירות לא ממוגנות, מדובר בעלות כוללת של כ־30 מיליארד שקלים לפחות. בתרחישים רחבים יותר, הכוללים גם מבני ציבור ותשתיות, העלות עשויה להתקרב ל־50 מיליארד שקלים ואף יותר. מדובר בהשקעה בקנה מידה לאומי, הדורשת תכנון רב־שנתי ולא פתרונות נקודתיים, והכי חשוב סוף סוף ביצוע בשטח!

בין מיגון להתחדשות, המדינה מפספסת הזדמנות להתחדשות

הפערים הקיימים במיגון בצפון יכולים היו לשמש מנוף להאצת תהליכי התחדשות עירונית, אך בפועל הדבר כמעט ואינו מתרחש. פרויקטים של פינוי- בינוי (ותמ״א 38 בעבר), מאפשרים הוספת ממ״דים ושדרוג בניינים ישנים ושכונות. אך בצפון הכדאיות הכלכלית נמוכה משמעותית, מחירי הדירות אינם מצדיקים את עלויות הבנייה, והיזמים מתקשים להגיע לרווחיות, בנוסף, הסיכון הביטחוני עצמו מרתיע יזמים ומשקיעים. כך נוצר מצב שבו דווקא האזורים הזקוקים ביותר להתחדשות הם אלו שבהם היא מתקדמת בקצב האיטי ביותר. המדינה מצידה לא הצליחה עד כה לייצר תמריצים מספקים לשינוי המגמה, ללא מענקים, הטבות מס או מודלים ייעודיים לפריפריה, קשה לראות כיצד השוק הפרטי יוביל את הפתרון. המשמעות היא שהזדמנות לשילוב בין מיגון לבין פיתוח עירוני מתפספס, במקום לייצר קפיצת מדרגה, המערכת נותרת במצב של קיפאון. בנוסף, העדר ודאות תכנונית מקשה על קידום פרויקטים ארוכי טווח. כך הופך מחדל המיגון גם לכשל תכנוני רחב יותר. ובסופו של דבר, המחיר משולם על ידי התושבים.

רוב המפונים מהצפון מ"חרבות ברזל" שבו לביתם, מה יקרה עכשיו?

מתמונת המצב של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, נכון ל11- במאי 25, מספר השוהים ביישובי הצפון שנכללו בהחלטות הפינוי, הוא לכל הפחות כ42,000- איש, כ- 61% ממפוני הצפון. 4,250 תושבים שהו במלונות, וכ22,250- תושבים שהו בפתרונות אכלוס חלופיים בקהילה. להלן הנתונים מוצגים על גבי תרשים 1, ואחריהם טבלת היישובים אשר פונו מהצפון, בפילוח לפי ההערכה של שיעור חזרת התושבים אליהם, לפי הנתונים רוב התושבים שבו לביתם בצפון. במלחמה הנוכחית לא היה פינוי יזום ע"י המדינה, האם גם הפעם התושבים יישארו בביתם לאורך זמן, לאור התמשכות והתעצמות המלחמה בגבול הצפון?

(מקור התרשימים - מרכז המחקר והמידע הכנסת)
 

אם לא יהיה סיוע מיידי לצפון, הגירה המונית תהיה עובדה

אולם למרות היקף הבעיה והמלחמה, לא הוצגה עד כה תוכנית מלאה ולו"ז לסגירת הפערים. המשמעות היא שהפערים הקיימים אינם רק תוצאה של הזנחה, אלא גם של היעדר תכנון כלכלי ארוך טווח. יתרה מכך, ככל שהזמן עובר, העלויות רק הולכות וגדלות בשל עליית מחירי הבנייה והחומרים, גם נזקי המלחמה עצמם מוסיפים לעלות הכוללת. כך הופך מחדל המיגון לבעיה תקציבית ואסטרטגית הולכת ומתעצמת. במקביל, העלות הכלכלית של אי-פעולה גבוהה הרבה יותר. שכן נזקי רכוש, ירידת ערך נכסים ופגיעה בפעילות הכלכלית מצטברים לאורך זמן. ולכן, השאלה אינה רק כמה עולה למגן, אלא כמה עולה לא למגן.

הזעקה של ראש עיריית קריית שמונה  ודבריו החמורים והכואבים, כמו גם תושב העיר שדבריו מופיעים בכותרת, ומייצגים הרגשה של רוב תושבי הצפון שמרגישים מופקרים, לא יכולים להמשיך להישאר ללא מענה.

בסופו של דבר אם לא תהיה פעולה מיידית של ראש הממשלה, וכל הגורמים האחראים בפעולות בשטח של הזרמת תקציבים, סיוע מיידי, פתרון לבעיות המיגון, וחיזוק דרמטי של הצפון, נהיה עדים לעזיבה והגירה גדולה של תושבים, ואיש לא יוכל לבוא אליהם בטענות!