הציבור ישן, אבל הבנקים חוגגים: הגיע הזמן לחייב ריבית זכות על העו"ש

אחת העוולות השקטות, אבל הכי רווחיות בכלכלה הישראלית, נמצאת בחשבון הבנק של מיליוני ישראלים. ייתכן והיא מצויה ממש עכשיו, גם בחשבון הבנק שלך. בזמן שאנחנו נאבקים ביוקר המחיה, באינפלציה, ובהחזרי המשכנתאות המאמירים, מאות מיליארדי שקלים של הציבור שוכבים "רדומים" בחשבונות העובר ושב. מי שנהנה מהמצב הזה, באפס מאמץ, הם הבנקים.

הנתונים חייבים להרעיד את אמות הסיפים: הציבור הישראלי מחזיק כ-237 מיליארד שקל בחשבונות העו"ש. הכסף הזה, שאינו נושא ריבית, משמש את הבנקים כחומר גלם חינמי. הם מפקידים אותו בבנק ישראל וגוזרים עליו, במקום ציבור הלקוחות שלהם, קופון שמן של כ-9.7 מיליארד ₪. נעצור רגע כדי לחדד, בשנה האחרונה, ישירות מהכיס שלנו, הבנקים שלשלו לכיסם סכום של 9.7 מיליארד ₪. מדובר בסכום שמייצג את סך ההכנסות השנתיות המוערכות של הבנקים מריבית, שמקורן בכלל כספי הציבור ששוכבים בחשבונות שאינם נושאים ריבית- חשבונות העו"ש. בסביבת הריבית הגבוהה, ניצול כספי העו"ש הפך למנוע הצמיחה המרכזי של הבנקים וחלק ארי מהכנסותיהם. הכסף הזה גם משמש את הבנקים לטובת הלימות ההון שלהם כך שהם יכולים לשחרר יותר כסף לטובת דיבדנד לבעלים שלהם.

כדי להבין את עומק האבסורד, צריך להסתכל על מבנה המאזנים של הבנקים בשנתיים האחרונות. ההכנסות מריבית הפכו למרכיב הדומיננטי והמכריע ביותר בשורת הרווח שלהם, כאשר הם מהווים לעיתים קרובות קרוב ל-80% מסך כל הכנסות המערכת הבנקאית. כאן טמון העיוות הכלכלי הגדול: בנק ישראל מעניק לבנקים ריבית גבוהה על הכספים שהם מפקידים אצלו – כספים שהם למעשה העו"ש שלנו. אלא, שבמקום שהתשואה הזו תגולגל אל הציבור, שנושא בנטל הריבית הגבוהה כלווה, היא נעצרת בקופת הבנקים ומתורגמת לרווחי עתק היסטוריים וחלוקת דיבידנדים שמנים.

ומה הציבור מקבל? פירורים. הבנקים מנסים להשקיט את המצפון הציבורי ואת הרגולטור באמצעות "מתווים" ופיצויים מגוחכים של שקלים בודדים בחודש, בזמן שהם ממשיכים לגבות עמלות שוטפות.

לבנקים נוח מאוד שהציבור נשאר פסיבי ונטול אוריינות פיננסית. הם לא יעשו מאמץ אמיתי להעיר אותנו או להציע פתרונות אוטומטיים או אקטיביים כמו העברה לקרן כספית או פיקדון. התוצאה היא עיוות מוחלט: הכסף שלנו נשחק ונשחק בגלל האינפלציה, בעוד הבנקים מציגים רווחי עתק על גבנו.

גם הרגולטור אינו נקי מאשמה. בנק ישראל אמנם מתייחס מעת לעת בדאגה לרווחי העתק המנקרים של הבנקים, ואף הפעיל לחץ ציבורי מסוים כדי לגרום להם להטיב את התנאים ללקוחות. אולם בפועל, הצהרות אלו נותרות בגדר "המלצות" רפות ובקשות מנומסות שלא מצליחות לפתור כשל שוק כה עמוק ומבני. הציבור כבר שבע מהבטחות וממכתבי נזיפה.

הגיע הזמן לצעד אקטיבי ונוקשה של המפקח על הבנקים, ואם זה לא יקרה אז מומלץ שהמחוקק ייכנס לתמונה. אין להסתפק עוד ב"חינוך פיננסי" או בהודעות סמס חודשיות המציעות חלופות. יש לקבוע בחוק חובה ברורה: תשואה הוגנת על כספי העו"ש, או לכל הפחות הצמדה למדד המחירים לצרכן. אם הבנקים מסוגלים לייצר מיליארדים מהכסף ששוכב אצלם, אין שום סיבה הגיונית או מוסרית שהם לא יחלקו את הרווח הזה עם בעלי הנכס האמיתיים. הגיע הזמן להפסיק את החגיגה ולדרוש צדק פיננסי.