דעה: מדוע ישראל יכולה להרשות לעצמה להוריד ריבית כשהעולם עדיין מהסס?

האם מדובר בימות משיח? כיצד קורה שמגמת הריבית בישראל הפוכה מזאת הרווחת ברחבי העולם?

מגמת שער הריבית אצלנו הולכת ויורדת. מאז נובמבר 2025, כאשר שער הריבית עמד על 4.5 אחוזים, ביצע נגיד בנק ישראל, הפרופסור אמיר ירון, 4 פעימות של הפחתה של הריבית בשיעור של רבע אחוז, שעומדת כיום אחרי ההורדה האחרונה על 3.5, ולא מכבר אף הודיע כי במהלך השנה הקרובה עד יולי 2027 יבצע שתי הורדות נוספות. זאת לאור נתוני האינפלציה הנמוכים, כ-1.9 אחוזים, מצב התעסוקה הטוב 3.2 אחוזי אבטלה, גידול בצמיחת המשק ל-4.5 אחוזים והסיכוי הגבוה להתייצבות המצב הגאופוליטי.

לעומת נתוני האינפלציה הנמוכים יחסית אצלנו, האינפלציה זינקה בארצות הברית ל-4.2 אחוזים ובאירופה שיעור האינפלציה השנתי בגוש האירו עומד על 2.8 אחוזים נכון לעכשיו. למרות ההתמתנות, האינפלציה עדיין נמצאת מעל יעד היציבות של הבנק המרכזי האירופיECB  העומד על 2 אחוזים.

בשני המקרים, גם בארצות הברית וגם באירופה, הסיבה העיקרית גבוהה מהיעד של הבנקים המרכזיים הייתה ההשפעה של המלחמה מול איראן ומיוחד סגירת מיצרי הורמוז, על העלייה התלולה במחירי האנרגיה והסחורות, זאת בד בבד לעלייה המשמעותית שהייתה עוד קודם לכן בעלות ההובלה הימית.

לטעמי, השוק האירופי צפוי להיקלע למשבר ממושך יותר והשוק האמריקאי לעומתו יצליח בסופו של דבר להתאושש מהמשבר, זאת למרות העובדה שבמהלך החודש האחרון נוספו כ-57 אלף משרות חדשות, לעומת הצפי לכ-110 אלף.

בשל שטחה הנרחב של ארה"ב וההומוגניות בלשון האנגלית המשותפת לכולם, מי שפוטר נניח ממקום עבודתו בטקסס, יוכל בנקל למצוא עבודה באותו תחום בקליפורניה או פלורידה, ולא כך הדבר באירופה, שם גם המרחב הפיזי הרבה יותר מצומצם וגם מדובר במדינות עם תרבות ושפה שונות, מה שיקשה מאוד, גם לטווח הארוך, של יציאת הכלכלה האירופית מהמשבר הסטגפלציה בו היא נתונה, שילוב של אינפלציה והאטה כלכלית. כרגע מעסיקים בארה"ב לא מפטרים ולא מגייסים והמצב הכללי סטטי באופן יחסי.

אולם, וזה אולם גדול, נשאלת כמובן השאלה: מה תהיה המגמה אצלנו, ובמיוחד לאחר ששער הריבית צפוי להמשיך לרדת במהלך החודשים הקרובים?

חייב להודות ולומר כי נגיד בנק ישראל עמד איתן כנגד הלחצים ורוב רובה של דעת הקהל וטובי המומחים והתעקש במהלך השנתיים האחרונות על מדיניות סופר שמרנית ושמירה על שער ריבית גבוה, גם כשהפיתוי להוריד את הריבית היה גדול. כאן קוצר הפרופסור ירון את פירות המדיניות שלו, ששמרה בקנאות על אינפלציה בטווח המסגרת שנקבעה ואף פחות מכך, ועל אחוזי אבטלה נמוכים יחסית, זאת למרות ההוצאות האדירות על המלחמה המתמשכת והגרעון בתקציב.

נכון. שער הריבית הגבוה גרם להתמרמרות רבה, הן אצל יזמים ורוכשי דירות שנטלו משכנתאות ולאחרונה במיוחד אצל היצואנים הסובלים קשות בשל התחזקות השקל לעומת ירידת הדולר והאירו. אולם לטעמי המחיר היה בהחלט שווה והמשך הורדת הריבית לסביבות ה-3 אחוזים במהלך 12 החודשים הבאים, יקל מאוד על אותם גורמים. למרות השקל החזק, לא נפגע כמעט כלל בשנה האחרונה הייצוא של התעשיות הביטחוניות ומן הסתם הוא יגדל עוד יותר במהלך השנה הקרובה.

אדגיש כי השוק מתמחר ירידה ל-3 אחוזים בעוד שנה, אבל כשהממשלה לוחצת על הגז הפיסקלי, הפחתות ריבית אגרסיביות יובילו אותנו לגל אינפלציוני שני. הנגיד חייב לאותת שהשוק מקדים את המאוחר.

כמו כן, העובדה שהגירעון ירד מ-5.1 ל-3.3 אחוזים היא בשורה אדירה לאמינות של ישראל בעולם ולחברות הדירוג. עם זאת, במונחים מקרו-כלכליים, גירעון של 3.3 אחוזים עדיין אומר שהממשלה מוציאה עשרות מיליארדי שקלים יותר ממה שהיא מכניסה.

כשהנגיד מסתכל על הנתונים הללו, הוא רואה משק שנמצא בתעסוקה מלאה, שבו הממשלה לא מרסנת את ההוצאות שלה בתוך גבולות המדינה. העובדה שהגירעון "ניצל" בזכות הכנסות מההייטק, לא מקררת את הביקושים בסופרמרקט או בשוק הדיור. לכן, כדי לאזן את ההזרמה הממשלתית, הבנק חייב להשאיר את הריבית גבוהה יחסית כדי לרסן את האשראי של משקי הבית והעסקים הקטנים.

המספר ה"יבש" של הגירעון השתפר, אך הדינמיקה שבה הממשלה מזרימה כסף לשוק המקומי עדיין חיה ובועטת, וזה מה שגורם לבנק ישראל לקחת צעדים מחושבים וזהירים ולהימנע מלחתוך ריביות באופן אגרסיבי. לסיכום, התרחיש שאני צופה להמשך השנה הינו התחזקות הדרגתית של הדולר לעומת השקל, גם כתוצאה של מדיניות הריבית, הן אצלנו והן בארצות הברית וגם הנטייה של נגיד הבנק הפדרלי החדש, בניגוד למדיניות קודמו, לחזק מחדש את שער הדולר.

כותב המאמר אלי פז הוא מומחה לתכנון פיננסי ושוק ההון ובעלי E.P Investments